ח' באדר תשס"ד (1.3.04)

קידוש לבנה

ברכת הלבנה מוזכרת בגמרא בסנהדרין (מב ע"א), המביאה גם את הנוסח המלא של הברכה:

"אמר לו רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי 'ברוך מחדש חדשים'. אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי, אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה - 'ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם'...".

במשנה לא מופיע כלל אזכור לברכת הלבנה, וכן בכל הספרות התנאית לא נמצא זכר לברכה זו. גם בתקופת האמוראים מופיע ספק בנוסח הברכה, ונראה שהברכה לא גובשה אפילו בתקופה זו. ביחס לנוסח הנהוג בפינו - ניתן להוסיף ולתמוה על הפסוקים הנמצאים בו, שאינם מוזכרים כחלק מהנוסח בגמרא: "סימן טוב ומזל טוב...", "כשם שאני רוקד כנגדך...", "תיפול עליהם אימתה ופחד" וכד'. מהו המקור לכל המנהגים הללו?

נראה, שקידוש הלבנה הוא תחליף לקידוש החודש שפסק בחורבן בית המקדש. תיאורו של קידוש החודש במשניות הוא מפורט ביותר:

"חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים. ובית דין בודקין אותם שם, וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהיו רגילין לבוא... ראש בית דין אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו - מקודש מקודש".

מעבר לכך שקידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, הרי למצווה זו ישנה משמעות עצומה: היא הקובעת את המועדים, הצומות וימי השמחה. כל מערכת הזמן תלויה בקיום מצווה זו. לכן, ניתן להבין את מסירות הנפש של היהודים בזמני הגזירות ובתקופות השמד לקידוש החודש ולקביעת זמני החגים. נראה, שכאשר חז"ל ביטלו את קידוש החודש - קבעו ישראל זכר למצווה זו וקראו לברכת הלבנה "קידוש הלבנה" - זכר לקידוש החודש ע"י הלבנה. על כן נהגו לאומרה במוצאי שבת בחגיגיות, בבגדים נאים ובשמחה רבה, ועוד הוסיפו את הפסוקים שאנו אומרים כדי שהקב"ה ישמור עלינו מן העמים העומדים עלינו לכלותינו.

ויהי רצון שתיפול עליהם אימתה ופחד, וסימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".