כ"ז בשבט תשס"ד (19.2.04)

פרשת משפטים - "והא-לוהים אִנה לידו"

זעקתו של רש"י על אתר נוגעת באחת מהסוגיות הסבוכות ביותר בהנהגת ה' את עולמו: "ולמה תצא זאת מלפניו"??? מדוע גרם ה' לאדם תמים לרצוח בשוגג אדם אחר?

התשובה מפורסמת:

"הוא שאמר דוד: כאשר יאמר משל הקדמוני - 'מרשעים יצא רשע' ... והיכן אמרה תורה 'מרשעים יצא רשע'? – 'והאלהים אנה לידו'. במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם: אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו. זה לא נהרג וזה לא גלה. והקב"ה מזמנן לפונדק אחד: זה שהרג במזיד - יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג - עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות. נמצא זה שהרג בשוגג - גולה, וזה שהרג במזיד - נהרג".

אולם העולם שואלים: "שוגג הראשון - איך היה"? מי היה זה שנהרג בפעם הראשונה ע"י הרוצח בשוגג?

רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא מביא את קושיית 'העולם' בספר "מי השילוח", העוסק באופן יסודי מאוד בשאלת הבחירה החופשית. לא נעסוק כאן בפירוט בשיטתו, אך נראה את תירוצו:

"דהנה כתיב 'סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים' (תהלים קמ"ה)... מי שנשרש בלבו כעס או חמדה רעה: אם ח"ו מוציאה לפועל במעשה – זה נקרא 'נופל', ואם עדיין לא יצא לפועל – נקרא 'כפוף', היינו שלבו כפוף ומשועבד תחת החמדה הרעה הזאת. וזהו: 'והא-לוהים אִנה לידו' - היינו, כי דבר זה עשה הקב"ה לזכותו..."

כאשר אדם בא לשוב בתשובה, יש יתרון מסויים למי שנפל כבר ברשת יצרו, כגון אדם שכבר רצח, על פני מי שיש כעס ורציחה בתוך לבו פנימה, ועדיין אין הוא מכיר בחולי שמקנן בו ואין הוא יכול לתקן את המידה הרעה שהוא כפוף אליה.

"...אך עכשיו, שהזדמן לידו הקב"ה שהרג אדם לפועל בשוגג [וזה שנהרג היה חייב מיתה] - מתחיל להרעיש בנפשו: 'למה אירע זאת לידי להרוג נפש בשוגג? בודאי שיש לי שורש של רציחה בלבי!', ועל ידי זה עושה תשובה".

גם כאשר עשינו משהו רע בטעות – עלינו לעשות תשובה. זו הזדמנות לתקן משהו שהיה רדום בתוכנו וכעת התפרץ, ואולי זה מה שכיוון משל הקדמוני באמרו: "מרשעים יצא רשע"...

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".