י"ז בשבט תשס"ד (9.2.04)

מדוע נשים אינן מתפללות במניין?

"נשים ועבדים - אף על פי שפטורים מקריאת שמע, חייבים בתפלה, מפני שהיא מצוַת עשה שלא הזמן גרמא. וקטנים שהגיעו לחינוך - חייבים לחנכם".

אף על פי כן, ישנם גורמים שונים - מהם פנימיים ומהם חיצוניים - לשינויים שבין תפילת הגברים לתפילת הנשים.

גורם עקרוני אחד הוא ההבדל בבין תפיסת התפילה של הגברים לבין תפיסת התפילה של הנשים. בתפילת הגברים ישנם שני מרכיבים: עבודה שבלב, והפולחן הדתי. כבר הזכרנו בעבר, ששני המרכיבים האלו מקבילים לשני פנים של התפילה: מחד - שיחת היחיד, ומאידך - שותפות היחיד עם הציבור בעבודה ובבנייה משותפות, בטקס שבו משתתפת העדה כולה. כמו התפילה, קיימות מצוות נוספות המורכבות משני מרכיבים דומים, של קיום-של-יחיד ושל טקס ציבורי: נשיאת כפיים, זימון בשלושה ועוד.

אופי זה של התפילה גורם להבדל בין תפילת הנשים לבין תפילת הגברים. שהרי אצל הנשים - באופן עקרוני - מובלט הצד הרוחני ומתמעט החלק הפולחני-טקסי, ולכן תפילת הנשים היא בעלת מרכיב אחד בלבד: עבודה שבלב ושפיכת שיח לפני בורא עולם. ידוע לנו, אמנם, על נשים שהתפללו במניין עוד מימי המשנה, אבל ודאי שהן לא ראו זאת כחובה, אלא רצו להיות שותפות גם בפן נוסף של התפילה.

מתוך כך, ניתן להבין מדוע נשים אינן יכולות להצטרף למניין ומדוע אין הן חייבות מן הדין להתפלל עם הציבור. אותו הסבר עצמו יכול גם לבאר את התפילות הרבות שחוברו במיוחד לנשים בזמנים מיוחדים: התפילה לפני הטבילה במקווה, לפני הדלקת הנרות, לפני הפרשת חלה וכו'.

לפי הסברנו, פטור הנשים מתפילה במניין אינו נובע מתוך דאגה לחינוך הילדים או לבישולי המטבח, ולא חס וחלילה מתוך זלזול בתפילתן של הנשים. נהפוך הוא: אי-חיוב הנשים בתפילת הציבור נובע מההבנה שהנשים אינן צריכות את המעשים הטקסים, אלא צריכות להבליט את הצד הרוחני, המהותי והעקרוני.

לסיום, רק אבהיר שאין בכוונתי לצאת נגד נשים המתפללות במניין, ולא להעביר ביקורת, מוסר או תוכחה. כל כוונתי היא רק להאיר קצת את מנהגינו.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".