כ"ו בטבת תשס"ד (20.1.04)

פרשת וארא - "והמה עזרו לרעה"

קיים קושי מפורסם וידוע במכות אלו. כבר המדרש (שמו"ר ה, ו) טען לחפותו של פרעה, שהרי סרבנותו לשלח את העם לא נבעה מרצונו החופשי, אלא מכך שה' הכביד את לבו פעם אחר פעם. לקושייה זו ניתנו תשובות שונות, שבחלקן עסק הרמב"ן (ז', ג).

העונש הכבד שלו "זכה" פרעה מעורר קושי אחר, פחות מוכר. כבר בברית בין הבתרים גזר הקב"ה על בני-בניו של אברהם שישתעבדו במצרים במשך תקופה ארוכה. שעבוד מצרים, אם כך, אינו אלא רצון ה' שהתגלה לאברהם, וייתכן שאף היה ידוע לחלק מהמצרים. מדוע, אם כך, נענש פרעה על כך שהלך בדרך שסייעה לרצון ה' להתגשם ולגזירתו להתממש?

הראשונים נחלקו במענה לקושייה זו. דעת הרמב"ם (הל' תשובה ו', ה) היא, שפרעה נענש מכיוון שהגזירה האלוקית היא אנונימית ואינה מחייבת אדם זה או אחר להגשימה בעצמו. הרמב"ן (בראשית ט"ו, יד) הציע הסברים אחרים: ראשית, פרעה לא שיעבד את ישראל כדי להגשים את הגזירה האלוקית, אלא עשה זאת מטעמים אנוכיים. יתר על כן: פרעה הגדיש את הסאה בכך ששיעבד את בני ישראל הרבה יותר ממה שהתבקש בשל הגזירה האלוקית.

בהמשך דבריו, הרמב"ן גם תקף את הרמב"ם על ההסבר שהציע: מדוע פרעה צריך להיענש על כך שהזדרז לקיים את הגזירה האלוקית? והרי מבחינה דתית, הזדרזות זו ראויה דווקא לשכר ולא לעונש?!

ממו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א שמעתי, שייתכן כי ביסוד מחלוקתם של הרמב"ן והרמב"ם ניצבת שאלת יסוד ביחס לעולם עבודת ה' של האדם: האם אדם רשאי לעשות מעשים שנחשבים למעשים אסורים ומגונים, מכיוון שהוא יודע שבסיטואציה מסויימת - דווקא מעשים אלו מבטאים את רצון ה' האמיתי? לרמב"ן היה פשוט שאכן כך: יהא שיעבודו של עם מעשה נבזי ומרושע כאשר יהא, פרעה היה זוכה ל'יישר כוח' רבתי, אילו רק היה עושה זאת ממניעים דתיים וכחלק מרצונו להגשים את רצון ה'. הרמב"ם, כך נראה, נרתע מלומר זאת: אל לאדם להזדרז להגשים את רצון ה' במו ידיו, מבלי שנצטווה על כך באופן ישיר. על האדם לעבוד את ה' ולהגשים את רצונו כל עוד רצון זה מתבטא במערכת המצוות שהוא מחוייב לה. חריגה ממסגרת זו, אפילו כדי לממש את רצון ה' בנקודה מסויימת - איננה לגיטימית.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".