ח'-ט' בטבת תשס"ד (2.1.04)

פרשת ויגש - "אחת היא יונתי"

"כתיב: 'אחת היא יונתי תמתי' - זה אברהם, שנאמר 'אחד היה אברהם'. 'אחת היא לאמה' - זה יצחק, שהיה יחיד לאמו. 'ברה היא ליולדתה' - זה יעקב, שהיה ברור לאמו שהוא צדיק. 'ראוה בנות ויאשרוה' - אלו השבטים, שנאמר 'והקול נשמע בית פרעה'. 'מלכות ופילגשים ויהללוה' - זה יוסף, שנאמר 'הנמצא כזה' וגו'".

בשיר השירים, הדוד קורא פסוק זה על הרעיה. הפסוק מציג זוויות שונות על אהובתו, ומגלה שהיא מיוחדת מכל הכיוונים. ראשית הוא פותח בנקודת המבט שלו - אוהבה, לאחר מכן הוא עובר לנקודת המבט של אם הנערה - הן מצד ייחודה והן מצד תכונותיה, ובהמשך מתוארת נקודת המבט של החברה: של ההמון הרחב ושל האליטות - מלכות ופילגשים (פילגשי המלך).

המדרש מסב כל חלק מהפסוק על אחד מאבות האומה. באברהם הכיר רק ריבונו של עולם, כדרכו של מי שהסובב אותו כלל אינו מסוגל להכיר בגדלותו; שרה הכירה ביצחק, בנה יחידה; רבקה הכירה בתכונותיו של יעקב על פני אלו של עשו; בבני יעקב, שכל אחד מהם היווה שבט בפני עצמו, יכלו כבר להכיר בני ביתו של פרעה - הציבור הרחב; ואחרון חביב - ביוסף - הכיר פרעה, ראש המעצמה העולמית דאז.

לכאורה, המדרש ריסק את נושא הפסוק - הרעיה האחת והיחידה!

נראה, כי זהו החידוש הטמון בדברים. מחד - כל אחד מאבותינו היה אישיות לעצמו, פעל בתחומו וחווה אתגרים אחרים. מאידך - כולם היו חלק ממהלך אחד, מהלך ייסודו של עם ישראל המגלה את שם ה' בעולם. לכן ניתן לקרוא על כולם ביחד פסוק המדבר על מישהי אחת.

המדרש מוסיף פה עוד נקודה. התהליך המתואר בו הוא תהליך שבו מעגלים רחבים יותר ויותר מכירים באותה נקודה. לא די בכך שאברהם היה אחד אם אין מי שיפיץ בעולם את התוכן שאותו הוא חי. לכן, סוף התהליך הוא יוסף - ששם שמיים היה שגור בפיו גם במקומות הכי נמוכים של ההוויה האנושית, ואפילו פרעה הכיר בו כאיש אשר רוח א-לוהים בו.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".