כ"ד בכסלו תשס"ד (19.12.03)

פרשת וישב - המלחמה ביצר

"יהודה בר רב אמר: בדבר מצוה ממאנין, בדבר עבירה אין ממאנין?! בדבר מצוה ממאנין - 'מאן יבמי'. בדבר עבירה אין ממאנין - 'וימאן, ויאמר הן אדוני'!

אמר לה: למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה. לאברהם - 'קח נא את בנך', אשמע ליך, ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן?!

דבר אחר - אמר לה: למוד הקב"ה להיות נגלה על אוהבי בית אבא בלילה. אברהם - 'אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה'; יצחק - 'וירא ה' אליו בלילה ההוא'; יעקב - 'ויחלום והנה סולם'. אשמע ליך, ושמא יגלה עלי הקב"ה וימצא אותי טמא?!

דבר אחר, אמר לה: מתיירא אני. ומה אדם הראשון, על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מגן עדן, זו שהיא עבירה חמורה - גילוי עריות - על אחת כמה וכמה.

מתיירא אני מאבא שבארץ כנען. ראובן, על ידי שכתוב בו 'וילך ראובן וישכב את בלהה' - ניטלה בכורתו ונתנה לי. אשמע ליך, ואדחה מבכורתי...".

רב עומד על האסוציאציה שמעלה המילה "וימאן" לייבום. מיאון בייבום הוא הימנעות ממעשה של מצווה, ויוסף דרש קל וחומר: אם על מצווה אפשר למאן - ברור שעל חטא חטא אפשר גם אפשר. דא עקא, כיצד יוכל יוסף למאן כאשר יצרו תוקפו? לכן, מגייס יוסף את כל עולמו נגד הנפילה בבור החטא. הוא מתחיל מטיעונים עליונים, ויורד עד למעמקי הנפש בשביל להימנע ממנו.

המדרש מזכיר ארבעה דברים שיוסף התיירא מהם. מתי מעט זוכים לעלות לקרבן לה', אך גם מעטים רואים זאת כמעלה שייתכן שהם יהיו ראויים לה. לזכות להתגלות ה' זכו מספר רב יותר של אנשים, אך גם זו מעלה גבוהה, אשר אמנם מצויה היתה אצל האבות אך אינה רווחת בציבור הרחב. להיטרד מגן עדן, להפסיד את הטוב שעליו עמל האדם במשך כל חייו ברגע אחד - על כך כבר חושבים יהודים רבים. על החשש האחרון, מפני הפגיעה במעמד הציבורי, קריסת התדמית ואיבוד הבכורה - יכול לחשוב גם מי שעצמת היצר הסתירה מעיניו כל שאיפה רוחנית גבוהה.

לא ברור כלל שמדובר במדרג של טיעונים. ייתכן שזהו מחסן התחמושת של הלוחם ביצר. במלחמה זו - כל הכלים כשרים. העיקר זה לנצח.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".