שעור כללי / תשל"ג דף מס' 52

 

מסכת שבועות, פרק ששי (מה.)

 

בענין שכיר נשבע ונוטל (הרב ליכטנשטיין)

 

 

א. יסוד טעם הדין לדעת חכמים - תד"ה וניתב (וביתר ביאור בב"מ קיב: ד"ה אי). וד"ה אפילו; כתובות פ.
תד"ה ישבע; חי' הרמב"ן על המשנה ד"ה ואי ק"ל; רי"ף על אתר; חי' הר"ן ב"מ קיב: סד"ה עקרוה וד"ה
אפילו. [מרדכי סי' תשעו].

2. לקמן מט. "לכל מגלגלין... לפתוח לו". וברש"י ותד"ה לכל. ר"י מיגש שם. רמב"ם הל' שכירות פי"א
ה"ט.

 

ב. מה הדין כשאין משכיר יכול להשביע - ירושלמי ריש פרקין (מובא גם בר"ן) "היה עבד... יחלוקו";
בעה"מ סוף שבועות (לג. באלפס) ובמלחמות שם "וכן במה שכתב וכו'". ש"ך חו"מ סי' פ"ט סק"ג,
רמב"ם וראב"ד הל' שכירות פי"א ה"ו.

 

ג. האם תקנו שבועה אף בדנים על הקציצה - הסוגיה מו.; ר"י מיגש מה. ד"ה הני; בעה"מ (כו: באלפס)
ראב"ד בכתוב שם על זה, מלחמות על אתר (הדיון על משכון הוא ענין נפרד וניתן להשמיטו כאן). רמב"ם
הל' שכירות פי"א ה"ז.

 

ד. שיטת ר' יהודה - הסוגיה מו., ר"י מיגש שם ד"ה מתקיף, ראב"ד הל' טוען ונטען פ"ה ה"ב.

 

ה. זמן התביעה והשבועה - ב"מ קיג. "אם יש עדים". עד המשנה; בעה"מ שם, ראב"ד בכתוב שם על זה
(הובא אף בשטמ"ק שם) רמב"ם הל' שכירות פי"א ה"ו.