שעור / דף מס' 15

 

בעניין איסור אכילת חמץ במשהו (הרב ליכטנשטיין)

 

א. פסחים כט:-ל., "אמר רב חמץ בזמנו... דבני חילא".

תוס' ד"ה אמר רבא (עד "להכי איצטריך לפרש").

רמב"ם, פט"ו הל' מאכלות אסורות הל' א-ב, ו', ט-יב.

 

ב. רי"ף שם (ז: באלפס), "אמר רבא... לא".

"בעל המאור".

השגת הראב"ד עליו, ד"ה ואין חלוף.

רמב"ן במלחמות.

ר"ן, ד"ה ומדלא וד"ה ואני.

[חי' הר"ן, ד"ה א"ר (החידושים על פסחים נדפסו בכרך נפרד בהוצ' הרב ניסים חדש, בני ברק,
תשל"ג)].

 

[ג. עבודה זרה עג:, תד"ה טבל.

ספר הישר לר"ת, סי' ת"ש.

חי' הרמב"ן, ע"ז עג:, ד"ה זה הכלל, "ומכלל מה שכתבנו... ממה שכתבנו למעלה בזה"].

 

ד. מרדכי, פסחים, סי' תקע"ג.

רא"ש, פסחים, פ"ב סי' ה', "וחמץ משש... קודם הפסח".

["אורחות חיים", הל' חמץ ומצה, סי' ס"ה. ש"ך, "יורה דעה", סי' ק"ב ס"ק י"ג.]

 

ה. עבודה זרה עד., "אלו אסורין... ולא דבר שבמנין".

רא"ש, פ"ה סי' ל', "כתב רב אלפס... אפילו במשהו אסור בהנאה".

[ר"ן (לז. באלפס), ד"ה וגרסינן].

 

[ו. דברי ר"ת במלואם יש למצוא ב"ספר הישר", סי' תע"א. הקטע יסודי אך גם קצת מסובך].