שיעור / תשל"ח דף מס' 110
מסכת שבת, פרק שמונה-עשר (קכז:)
בעניין פיצול במוקצה (הרב ליכטנשטיין)
| דבר הראוי לאחד ולא לאחר שבת קכז: "מפנין תרומה... ואת האכסניא דמאי" ובתד"ה כיון; שם קכח. "ולא את הלוף... כדרך שהוא עושה בחול" ובתד"ה רשב"ג וד"ה הכניסן; רשב"א ד"ה דמאי וד"ה מתני'; רמב"ם שבת פכ"ה הל' יט-כ; פכ"ו הל' טז-יח. |
א. |
| שבת מו: תד"ה מי יימר; רשב"א ד"ה מתיב (יסודי) [סוכה מב. "פשיטא... קמ"ל, וברש"י]. קכד: "חרס קטנה...". |
ב. |
| דבר הראוי ועומד לתשמיש אחד, האם ניתן להשתמש בו לצרכים אחרים? - ביצה לב: במשנה "ואין סומכין... בדלת". ובגמ' לג. "ת"ר אין סומכין... דעתיה עילוויה", ובתד"ה ושדי [וביתר ביאור ברשב"א ד"ה אמר]. לג: רש"י ד"ה לא יטול. |
ג. |
| בעה"מ, ראב"ד ומלחמות שם (יח: באלפס) [נ.ב. הסוגיה בשבת שבעה"מ והרמב"ן מזכירים נמצאת בקכד. אך אינה נחוצה כ"כ בשלב זה, את עיקר דבריהם יש למצוא בראשית דבריהם]. |
ד. |