שיעור / תשל"ח דף מס' 103

 

מסכת שבת, פרק שבעה-עשר

 

בעניין מוקצה מחמת איסור (הרב ליכטנשטיין)

 

הסוגיה מד.-מה.; תד"ה מטה; חי' הרמב"ן ד"ה ומה; תד"ה הא; חי' הר"ן ד"ה הניח; לו. תד"ה הא
ר' יהודה; רא"ש סי' כ'; שו"ע סי' שי ס"ז.
  א.
ירושלמי על אתר עד "סאה ותרקב מאוסין הן".   ב.
ביצה ג. תד"ה גזירה (עד "והוא מצפה לכך"); מלחמות ה' לרמב"ן ביצה (יא. באלפס) "ואני סובר
עוד... והלשון הזה צריך הכרע" (באמצע הדיבור); פסחים נו: "ופורצין פרצות... שמא יעלה
ויתלוש", וידוייק ברש"י ד"ה והא; ביצה כד: רש"י ד"ה אם; בהע"מ (יג. באלפס) "והא... קדושתו
ואיסורו"; רמב"ן עד "שהן אסורין".
  ג.
חולין יד: "אלא א"ר ששת... דהוא דחי ליה בידיים"; שם טו. >ני תנא... והא אינן ראוי ל...";
בהע"מ (ד. באלפס) ד"ה והא, מלחמות ד"ה ועוד נקטינן.
  ד.
רמב"ם שבת פכ"ה ה"י.   ה.