שיעור / תשל"ו דף מס' 3

מסכת סנהדרין, פרק ראשון (ב.)

בעניין צורך במומחין, פסול הדיוטות ואיסור לדון בפניהם מדאורייתא (הרב ליכטנשטיין)

א. הסוגיה כאן ובתד"ה דברי (בסופו "א"ת אכתי") וד"ה ליבעי; רמב"ן עה"ת; חי' הרמב"ן ד"ה וראיתי בתוס'; חי' הר"ן סוף ד"ה ובדין
"ואיכא למידק... משמו"; רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ו הי"ז [העמק שאלה שאילתא נח סעיף א'] רשב"א גיטין פח: ד"ה והא.

ב. מקומות בהם הדיוטות כשרים מדאורייתא לשיטות שונות -

1. היתר נדרים - נדרים עח. "נאמר כאן... ביחיד מומחה".

2. חליצה - יבמות קא. ראשית המשנה והגמ' עליה עד "ישראל כל דהו".

3. בגירות - קידושין סב: תד"ה גר (בעיקר בסופו); יבמות מו: רמב"ן ד"ה שמעת.

4. קידוש החודש - רמב"ן ד"ה והוי יודע "ואיכא דמקשו מכא... כך נראה לי" (בהסבר הו"א בגמ' ).

5. סמיכת זקנים - רמב"ם הל' סנהדרין פ"ד ה"ג.

6. הודאות והלואות - ר' אחא בריה דר' איקא בסוגיין, ועיין בר"ח.