שיעור כללי / תשל"? דף מס' 67.1

 

מסכת פסחים, פרק שלישי (מה:)

 

בעניין דין ראוי לאכילה בחמץ (הרב ליכטנשטיין)

 

א. כא: "ומותר בהנאה... אפילו לאחר זמנו". תוס' שם ד"ה חרכו; בעה"מ (ה: באלפס) "הא דאמרינן... ול"ש
בהנאה שרי", ובראב"ד שם; רא"ש סי' א "ומותר בהנאתו... כותח הבבלי וכו'".

 

ב. המשנה מב. והגמ' עליה מג. "מאן תנא... ש"מ נוקשה לר' אלעזר לית ליה". ובתד"ה מאן, וד"ה נותנו;
שם מח: המשנה השניה והגמ' עליה; [ולענין פסק הלכה בחמץ נוקשה נחלקו הראשונים, יעויין ברי"ף
(יג.) "ת"ר... אפילו לרבנן לקי", רז"ה שם "וכתב הרי"ף... בין מלאו בין מכרת", הרמב"ן שם "אבל כוף
אזנך... וכן פסקו הגאונים ז"ל כר' יוחנן". ובראב"ד אותיות ב-ג].

 

ג. מה: "ת"ר הפת שעיפשה... ואפילו שעה אחת"; "דתניא הפת שעיפשה... לישיבה בטלה"; מכילתא פ' בא
פ"י ד"ה כי כל אוכל מחמת (לט. בהוצ' הנצי"ב), רי"ף (יג: באלפס) "ת"ר...א"צ לבער". ובר"ן על אתר;
חי' ריטב"א על אתר ד"ה דת"ר, והא; תוספתא ביצה פ"א ה"ה ופסחים פ"ג ה"ב; ירושלמי פסחים פ"ב
ה"ו מ-"לוגמא... ואח"כ נתחמצה".

 

ד. רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א ה"ב ובראב"ד שם, פ"ד הל' ח-יב; יסודי התורה פ"ה ה"ח; תוס' מה: ד"ה
כופת (עד "דמיירי בראוי לאכילה"); שו"ע או"ח סי' תמב סעיפים א-ד, ט.