שיעור כללי / תשנ"ז דף מס' 83

מסכת כתובות, פרק שלישי (ל:)

בעניין חיוב מי שתחב לו חבירו לתוך פיו (הרב ליכטנשטיין)

א. ל': "ולאביי פטור... על ידי הדחק"; ובתוס' שם (בעיקר ד"ה ואי); תוס' הר"ש ד"ה ואי; תוס הרא"ש.

ב. בבא קמא קי"א: "הגוזל ומאכיל... לאחר יאוש" (עדיף עד "נכסים חייבין לשלם"), ובתד"ה [הגוזל, גזל (עד "נפרש בסמוך)] אין גזלה; חי' הראב"ד עד סוף ד"ה ורבא;
בעל המאור (ל"ב. באלפס) עד "מוקים לה לפני יאוש" [רמ"ה בשיטה מקובצת ד"ה מיהא שמעינן"]; רמב"ם הל' גזלה ואבידה פ"ה הל' ד-ה' ובמגיד משנה.

ג. תרומות פ"ז מ"ג; ירושלמי שם (ה"ב) "לא הספיק... ידי גזילה".

ד. מחנה אפרים הל' גזילה סימן ו' [וסימן ז'].

[ה. נתיבות המשפט ל"ד: ה' "ועוד נראה דאם השני... אם הקנה לאחר".

ו. רמב"ם הל' כלאים פ"י הל' ל"ב; הל' אבל פ"ג הל' ה'.

[ז. יומא פ"ב: (בסוף התוספות) "ועוד י"ל ... קרקע עולם".