שיעור פתיחה / תשנ"ו דף מס' 73.2

מסכת כתובות, פרק שני (כב.)

בעניין הפה שאסר הוא הפה שהתיר (הרב ליכטנשטיין)

א. כב, "האשה שאמרה... אמתלא לדבריה נאמנת"; תלמידי רבינו יונה, הובאו בשטמ"ק, ד"ה האשה שאמרה; רשב"א, ד"ה אמרה אשת איש אני; טור אבן העזר, סי' קנ"ב,
לא היתה בחזקת אשת איש... אלא על פה נאמנת"; רמב"ם, פי"ב הל' גירושין הל' א' וב"מגיד משנה" שם.

ב. כב., תד"ה מנין; [רשב"א, ד"ה למה לי, "קשיא להו... נאמן משום מיגו"].

ג. יח:, המשנה; שם, "תנו רבנן... שהתיר"; המאירי שם (עמ' 82) "וכתבו גאוני ספרד... כתב ידינו שנאמנין"; כב. (עמ' 110) ד"ה כל מה.

ד. קט., המשנה; שם קט: "ההוא דעשאה... דיתמי", וברש"י ד"ה נאמן; רי"ף שם (סד: באלפס), "פירוש... דיתמי", ובר"ן, ד"ה נאמן; [בבא בתרא ל., תד"ה לאו קמודית,
"ומה שפ"ה בפ' בתרא... בשאכלה שני חזקה"].

ה. טו:, ומודה ר' יהושע... אינו נאמן", ובתד"ה ומודה.

ו. כג., "ואם משנשאת... אינה מעיזה"; בשטמ"ק שם, ד"ה כתוב בהשלמה" (דברי ר' מנחם בר' יוסי המובאים בסוף הקטע, נמצאים לעיל כב:); שטמ"ק יח:, ד"ה הרי אלו
נאמנין, "ונשמר רש"י ז"ל... ע' לשונו ז"ל"; ["קצות החושן", פ:ג, עד "וכמ"ש"].