דף מקורות / תשל"ו דף מס' 25.1

מסכת כתובות, פרק ראשון (ט:)

בעניין נאמנות הבעל להפסידה כתובתה (הרב ליכטנשטיין)

א. נאמנות להפסיד ע"י טענת פ"פ.

1. האם נחלקו ר' אלעזר ושמואל-רש"י (ט.); תד"ה נאמן; רשב"א, ט. והא; רא"ה, ד"ה אמר (המחצית השניה).

2. נאמנות על סמך חזקה אין אדם וכו' - תד"ה חזקה; רמב"ן, "ובתוס' מדקדקים... ושיחה בו" (באמצע ד"ה וי"ל). או רא"ה, סוף ד"ה אמר,
רשב"א ד"ה ומהא.

3. לגבי מה נאמן על סמך החזקה - רי"ף על אתר; רא"ש, סי' י"ח, "וחזינן... לא הוסיף לה"; "בעל העיטור" ב"מאה שערים" (נדפסו אחרי
המרדכי, בסוף המסכת, יב:), אות י"ג (ומה שהזכיר לגבי איילונית, עיין רמב"ם פכ"ד הל' אישות הל' ב' ובראב"ד שם); מרדכי, סי' קל"ה, "כתב
האלפסי...עכ"ל"; רמב"ם, פי"א הל' אישות הל' ט"ז וב"מגיד משנה" שם; "אוצר הגאונים", סי' ק"כ; תוס' רי"ד, י.

4. האם נאמן אף כשנמצאו דמים - רמב"ם, פי"א הל' אישות הל' י"ב; ר"ן, סוף ד"ה נאמן.

ב. נאמנות להפסיד ע"י טענת דמים- רש"י, ד"ה לא תד"ה לא; רשב"א, ד"ה רשב"ג.

ג. למה לא נאמן מעיקר הדין אי כתובה מדאורייתא - רמב"ן, "וקשה לי...בלא כלום" (מתחיל באמצע ד"ה ועוד); ר"ן, "והקשה הרמב"ן...שנו
כאן"; הסוגיא להלן, ריש פ"ב, עד "כי ברי ושמא דמי", ובשטמ"ק שם, ד"ה והרא"ה וד"ה ובשיטה ישנה (פג.); רשב"א, ט:, ד"ה הא; (שב שמעתתא,
שמעתא א', פכ"ד).

ד. עד מתי נאמן לטעון - תד"ה מאי; רשב"א, י., ד"ה והא; מרדכי סוף סי' קל"ה; רמב"ם, פי"א הל' אישות הל' ט"ו.

ה. טענת האשה - תד"ה לא; מרדכי, ריש סי' קל"ה; רמב"ן ד"ה שם (והשוה דברי הראשונים לעיל בפירוש דברי ר' אלעזר).

ו. מסיכום הסוגיא - ר"י מיגש, הובא בסוף הפרק הראשון, בשמ"ק.