שיעור / תשל"ז דף מס' 26

 

איסור והיתר

 

בעניין דבר שיש לו מתירין (הרב ליכטנשטיין)

 

א. עצם ההלכה

1. דשיל"מ אינו בטל - נדרים נח. ("כל...בנותן טעם"), ירושלמי נדרים פ"ו ה"ד, או
שביעית פ"ו ה"ג ("זה הכלל... בנותן טעם")

2. ספק בדשיל"מ אסור - ביצה ג: - ד. "מיתיבי אחד... לא בטיל"

[3. כל דפריש מרובא פריש בדשיל"מ - פתחי תשובה סי' קב ס"ק א'].

4. האם דין דשיל"מ מוסכם - רמב"ן במלחמות, פסחים ז: (באלפס) "עוד אני אומר וכו'"
(וע' בית הלוי ח"ג סי' ל' סעיף ב').

 

ב. טעם ההלכה

רש"י ביצה ג: ד"ה אפילו, ר"ן נדרים נב. ד"ה וקשיא "ולי נראין דברי הרב אלפסי" (עדיף כל
הקטע).

 

ג. היקף ההלכה

1. במין במינו גרידא או אף בשאי"מ, ירושלמי הנ"ל רמב"ם פט"ו הל' מאכלות אסורות
הל' ט'-י"ב ובראב"ד שם, ר"ן נדרים נב. הנ"ל. ראב"ן ח"ב עמ' רפ"ט ד"ה בנדרים (עד "בין שלא
במינן") וב"אבן שלמה" שם אות י"ח (ובספר הישר סי' תע"ג או ת"ש).

(ט"ז סי' ק"א ס"ק י"ב).

2. טעם בדשיל"מ - רמ"א סי' ק"ב ס"ד ובש"ך סק"ט.