שיעור / תשל"ז דף מס' 7

 

איסור והיתר

 

בעניין נותן טעם לפגם בכלים (הרב ליכטנשטיין)

 

א. מדאורייתא - 1. ע"ז סז: הסוגיא, ובתד"ה מכלל וד"ה ואידך; פסחים מד:, תד"ה ורבנן; רמב"ם,
פי"ז הל' מאכלות אסורות הל' ב'; ראבי"ה, ח"ב, סוף סי' תסד (עמ' 93).

2.ע"ז לה:, "והשמן שלהם... אפילו בשדה"; לח:, "ת"ר הכוספן... ומותר";
רמב"ם, פי"ז הל' מאכלות אסורות הל' כב-כג.

 

ב. מדרבנן - 1.ע"ז עה:, "וכולן שנשתמש... מפגם פגמה", ובתד"ה בת יומא, עד "אחר עמוד
השחר", וד"ה מכאן, עד "נותן בהם טעם ושבח"; רא"ש, סי' ל"ו, "וכולן שנשתמש... כיון
שנפגם הטעם"; ספר הישר לר"ת, חלק החידושים, סי' תשצ (בסופו), "אבל... בת יומא", (וסי'
תשסח); ספר הישר, חלק התשובות, סי' לט ס"ב.

2.פסחים ל., "אמר רב קדירות... למיעבד בהו במינן", ובתד"ה אמר וד"ה
לשהינהו; חי' הרמב"ן שם (ויש להשוות חי' הרמב"ן, חולין קיא:, ד"ה ההוא פינכא); מהר"ם
חלאווה, ד"ה אמר רב; ר"ן על הרי"ף, ד"ה אמר רב וד"ה ופרכינן; ראב"ן, סי' שיג; ספר הישר,
חלק התשובות, סי' נו, סה; תה"א, בית ד' שער ד', לה. (בסופו), "ועתה נבאר ...וזה ברור
ועיקר". וברא"ה שם; הגהות אשרי, סוף ע"ז, ד"ה אבל; שו"ע, סי' קכב סעיפים א-ג וב"פתחי
תשובה", ס"ק א'.

 

ג. סתם כלים, אם דינם כבני יומן או לא - ע"ז לח:; תד"ה אי חולין ח:, תד"ה השוחט; תה"א
שם; רמב"ם, פי"ז הל' מאכלות אסורות הל' כב.