שיעור כללי / תשמ"ח דף מס' 33

 

מסכת בבא בתרא, פרק שלישי (לא.)

 

בענין מיגו במקום עדים (הרב ליכטנשטיין)

 

א) הגמרא לא. עד "והילכתא טוען וחוזר וטוען" ובמקביל לג: ; בבא מציעא פא: "ההוא
גברא.... לא אמרינן".

 

ב) הרמב"ן כאן ובמקביל בר' יונה סוף ד"ה זה ; רשב"א ד"ה אמר רבה. ; תוס' רא"ש
(בשטמ"ק) ד"ה וכן ; ראב"ן על אתר.

 

ג) בשטמ"ק בבא מציעא פא: הריטב"א ; רבינו יהונתן ורמ"ך.

 

ד) לא: תוס' ד"ה וזו ; רמב"ן שם סוף ד"ה זה אומר.

 

ה) ב. סוף תוס' ד"ה לפיכך ; ה: תוס' ד"ה מי אמרינן ; ע. "בעא מיניה... מהימן" וברשב"ם ד"ה
או דילמא ; תוס' ד"ה ולימא (בראשיתו).

 

ו) היש מקום לטענינן במקרה הסוגיא לא. - תוס' ד"ה מה ; תוס' הרא"ש בשטמ"ק ; חי'
הר"ן ; רשב"א ד"ה ומעשה ; יד רמה סי' ל"ז ; מאירי ד"ה מערער, "ודבר זה ליורש".

 

ז) רמב"ם הל' טוען ונטען פרק ט"ו הל' ו' ובמגיד משנה שם.

 

ח) קדושין סד. המשנה והגמ' עליה וברש"י שם ; [ רמב"ן במלחמות "אלא הצעתה של
שמועה... חוששין לה" בעיקר לקראת הסוף, "והשמטתו של רבינו וכו'" ].