שיעור כללי / תש"מ דף מס' 32

 

מסכת בבא בתרא, פרק שלישי (ל:)

 

בענין השני נוח לי הראשון קשה הימנו (הרב ליכטנשטיין)

 

א) כתובות קט. המשנה השניה ; פירוש המשניות לרמב"ם (שם) ; בבא בתרא מג: "ת"ר...
הימנו" ; ריטב"א (מובא בשטמ"ק) ד"ה מתניתין.

 

ב) בבא בתרא ל: "ההוא דאמר... דזבנין דיניה" ; רמב"ם פט"ז מהל' טוען ונטען הל' א' ג' ד' ;
יד רמה (סימן ל"ד).

 

ג) דין אמתלתא באיסורין : כתובות כב. "ת"ר האשה שאמרה... בנפשיה" ; רא"ה שם (מובא
בר"ן בשטמ"ק) "אמרה... לחוב לו" (שיטה שניה בשטמ"ק ד"ה אמרה) ; רמב"ם פ"ט הל' אישות הל'
א' (המחצית השניה) ; תורת הבית לרשב"א דיני פרישה סוף שער שני.

שו"ע אה"ע סימן קט"ו, סעיף ו' (עד דקידושין) ובחלקת מחוקק ס"ק כב ; [שם סי' מז
סעיף ד' ובפתחי תשובה סק"ג "וכתב עוד ואי לאו דמסתפינא... מודה רא"ה"].

 

ד) סנהדרין כט: "ההוא דהוה קרי ליה... את עצמו" ; רמב"ם פ"ו מהל' טוען ונטען ה"ו וה"ז.

 

ה) גיטין יד. "הנהו גינאי... חוזר" (ובתוד"ה ולא ; וברי"ף שם).

 

ו) בבא בתרא לא. "זה אומר... וחוזר וטוען".

רמב"ם פ"ז מהל' טוען ונטען ה"ח ופט"ו ה"ו, ובהגהות מיימוניות (שם).

 

ז) יסוד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד: שטמ"ק כתובות יח: ד"ה אמר ליה רבא.

 

ח) ראב"ד (מובא בשטמ"ק) בבא בתרא כט: ד"ה "ובסוף חידושיו" עד "ומגיד".