!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

קריאת המגילה
בשני ימי הפורים

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

בלבה של המחלוקת בעניין זמני קריאת המגילה לתושבי הערים הפרוזות והמוקפות ('פרוז' - תושב עיר פרוזה, שאינה מוקפת חומה, קורא בדרך כלל ביום י"ד באדר; 'מוקף' - תושב עיר מוקפת חומה, קורא בדרך כלל ביום ט"ו) נמצאת מחלוקת נוספת, מהותית, בין הרי"ף לבעל המאור. כפי שראינו בשיעור הקודם, המשנה (מגילה יט.) כבר עסקה באפשרות שפרוז ישהה ביום הפורים בעיר מוקפת, או שמוקף יימצא בעיר פרוזה, וקבעה כיצד משפיעה השהייה הזו על זמן הקריאה של אותו אדם:

"בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו - קורא כמקומו, ואם לאו - קורא עמהן".

המשנה קובעת שאם הוא עתיד, בסופו של דבר, לשוב למקומו הראשון - עליו לקרוא לפי לוח הזמנים המקורי, כלומר, כפי מקומו הראשון. אם הוא איננו עתיד לשוב, אז הוא קורא כפי מנהג המקום שבו הוא נמצא בפורים. הגמרא שם מצטטת קביעה של רבא ולפיה (על פי הבנת רש"י והרמב"ן) התאריך הקובע לעניין זה הוא בוקר יום י"ד לתושב עיר פרוזה השב לעירו, ובוקר יום ט"ו - לתושב עיר מוקפת:

"אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר - קורא עמהן".

רוצה לומר, אם אותו נוסע יימצא בעירו המקורית בבוקר היום שבו חל פורים בעיר המארחת, אז זמן קריאתו ייקבע לפי מנהג מקומו הראשון. אך אם יחמיץ את נקודת הזמן המכריעה הזו, ויהיה בעיר החדשה באותו בוקר שבו חל פורים שם, עליו לאמץ את מנהג המקום שבו הוא נמצא, ולקרוא מגילה ביחד עם אנשי המקום.

מחלוקת הרי"ף ובעל המאור

הרי"ף ורבנו חננאל מוסיפים גורמים נוספים לדין המשנה. הקריאה הפשוטה בסוגיית הגמרא היא שהימצאות בעיר אחרת ברגע הקובע לחיוב מספיקה כדי לשנות את זמן הקריאה. הרי"ף (ו. באלפס) טוען (על פי גרסתו בגמרא), שלצורך כך נחוצה גם החלטה מודעת ומתוכננת מראש לשהות באותו מקום:

"בן עיר שהלך לכרך, אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר; אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד, קורא עמהם".

למשל, אם פרוז ביקר בעיר מוקפת ותכנן לחזור לביתו לפני בוקר יום י"ד, אך נאלץ להתעכב בעל כורחו, הוא עדיין נחשב כפרוז לעניין זמן קריאת המגילה, אף על פי שבאופן פיזי הוא שוהה בעיר מוקפת ביום י"ד. זמן הקריאה איננו נקבע רק כתוצאה של נוכחות בעיר מסוימת, אלא על פי נוכחות מודעת ומתוכננת באותה עיר. בעל המאור (שם ד"ה בן עיר) דוחה את חידושו של הרי"ף, ומאמץ את ההבנה הפשוטה, לפיה המיקום הפיזי לבדו קובע את זמן קריאת המגילה:

"ולא נתבררו לנו דבריו [של הרי"ף] בזה, מאי עתיד, ומאי נתעכב; אם חזר - חזר, ואם לא חזר - לא חזר, ועכוב בזה מאן דכר שמיה?".

הבנת הרמב"ן - מנהג המקום

הרמב"ן (שם במלחמות) נחלץ להגנתו של הרי"ף ומציע הקבלה מרשימה לתחומים הלכתיים נוספים, שיכולה לסייע לנו להבין היטב את עמדתו של הרי"ף. כדי להוכיח את דעת הרי"ף הרמב"ן מתייחס לקבוצה ארוכה של דיונים, בעיקר במשניות ובסוגיות הגמרא שבפרק הרביעי של מסכת פסחים, העוסקים בחלותם של מנהגים הלכתיים שונים לגבי הנוסעים ממקום למקום. בין השאר, נידונים שם זמני איסור מלאכה בערב פסח, שמירת יום טוב אחד או שניים ודיני מכירת בהמה דקה לגויים (מעשה שיש בו בעייתיות הלכתית מסוימת). הכלל הוא שמי שנמצא בעיר כלשהי מאמץ את מנהגי אותה עיר רק במידה שהוא איננו מתכנן לשוב לעירו הראשונה. אם בכוונתו לשוב לביתו, לא רובץ עליו חיוב עקרוני להישמע לכללים ההלכתיים הנהוגים במקום החדש. באופן דומה, קובע הרמב"ן, אימוץ המנהגים המשתנים של זמן קריאת המגילה על ידי הנוסעים בימי הפורים תלוי רק בתוכנית הנסיעה שנקבעה מראש, ולא במה שמתרחש בפועל:

"אמר הכותב, אפשר שלא נתבררו לו (=לבעל המאור), אבל דברים נכונים הם... וכן מצינו בכל מקום, שאין נותנים עליו חומרי מקום שהוא שם אלא כשאין דעתו לחזור, ואפילו עמד שם כמה שלא לדעת לא עלה לו".

הקישור שעושה הרמב"ן בין הסוגיות נובע מההנחה שדין המשנה אצלנו מבוסס על העיקרון הכללי של אימוץ מנהג המקום למבקרים באותו מקום, על פי הנסיבות כפי שפורטו בסוגיות במסכת פסחים.

יום י"ד ויום ט"ו - שתי מצוות נפרדות

קריאה מדוקדקת בדברי הגמרא עשויה להביא להבנה אחרת של ההלכה שלנו. כאשר רבא מציג את הדין, לפיו על פרוז הנמצא בעיר מוקפת חלים דיני מוקף, ועל מוקף הנמצא בעיר פרוזה חלים דיני פרוז, הוא מצטט גם מקור מן הכתובים לדבריו:

"אמר רבא: מנא אמינא לה - דכתיב: 'על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות' (אסתר ט', יט), מכדי כתיב היהודים הפרזים, למה לי למיכתב הישבים בערי הפרזות? הא קמשמע לן: דפרוז בן יומו נקרא פרוז".

הדרשה קובעת שמי שהוא פרוז לתקופת זמן קצרה, כלומר מוקף השוהה בעיר פרוזה, יכול להיחשב כפרוז לעניין זמן קריאת המגילה. אך אם ההלכה הזו מבוססת על העיקרון הכללי של אימוץ מנהגי המקום על ידי המבקרים בו, יש לתהות מהו הצורך בלימוד המיוחד מפסוק; העובדה שיש כאן דיוק מיוחד מן הכתוב מצביעה על כך שנקבע כאן עיקרון חדש.

במסכת פסחים, סוגיות הגמרא מתארות מצבים שבהם מקיימים במקומות שונים את אותה הלכה באופנים אחרים. למשל, איסור מלאכה בערב פסח (המשנה שם נ.): בכל המקומות נהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחרי חצות היום; במקומות מסוימים הרחיבו את היקף האיסור ונהגו אותו כבר מתחילת היום. מאחר שאותה הלכה באה לידי ביטוי מעשי בצורות שונות, יש לשקול היטב את האפשרויות השונות להחלת מנהגי המקום על המבקרים בו. לעומת זאת, בעניין קריאת המגילה ייתכן מאוד שאנו עוסקים בשתי מצוות נפרדות, המוטלות על אנשים על פי המקום שבו הם נמצאים. פרוז מחויב בקריאת המגילה ביום י"ד, בעוד מוקף מחויב ביום ט"ו, וכל אחד מהם מחויב במצווה אחרת.

ראיה ברורה להגדרה הזו של קריאת המגילה נמצאת בדברי הרמב"ן עצמו (שם), הפוסק שיכולה לעלות על הדעת אפשרות שאדם אחד יהיה מחויב לקרוא מגילה פעמיים - בשני הימים:

"... אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י"ד אלא ביום י"ד, נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם, מאחר שנתעכב כאן אף יום ט"ו, שאילו יצא וחזר לו היה נעשה מוקף ביום ט"ו והיה קורא כאן וכאן".

אם מוקף מבקר בעיר פרוזה ואיננו מתכנן לחזור לפני בוקר יום י"ד, הוא מחויב לקרוא יחד עם אנשי העיר ביום י"ד. אם לאחר מכן הוא חוזר לעירו המוקפת, הוא חייב לקרוא בפעם השנייה גם ביום ט"ו. האפשרות שאדם אחד יקרא מגילה בשני מועדים שונים מצביעה על כך שהגמרא איננה מדברת על מצווה אחת שיש לה שתי דרכי קיום בשני מקומות. מצוַת קריאת מגילה היא בעצם צירוף של שתי מצוות שונות, ומקומו של האדם קובע באיזו משתי המצוות הוא מחויב. לפיכך, כפי שהזכרנו בשיעור הקודם, פרוז איננו יכול להוציא ידי חובה מוקף ביום ט"ו (גם אם הוא עדיין לא קרא מגילה), מאחר שהוא איננו מחויב בקריאת מגילה ביום ט"ו.

ההשקפה על שני מועדי הקריאה כשתי מצוות שונות (ולא כמצווה אחת שמקוימת בדרכים שונות) מצדיקה את הצורך בלימוד מיוחד מהפסוק. הגמרא במסכת פסחים כבר לימדה אותנו שמנהגי המקום חלים בתנאים מסוימים גם על המבקרים בו; ההלכה של רבא, בסוגיה במסכת מגילה, מלמדת אותנו שמגורים זמניים במקום יכולים לשנות את מעמדו האישי של האדם ולהפוך אותו לתושב המקום, דבר שיחייב אותו במצוות ששייכות לעיר המארחת במקום המצוות שהיו בעירו הראשונה, ולפעמים אפילו בנוסף להן. מנקודת מבט זו, לבעל המאור יש טיעון משכנע: תוכניות המשך הנסיעה של המבקר אמנם משפיעות על חובתו לאמץ את מנהגי המקום במונחי הסוגיה במסכת פסחים, אך אין סיבה להסיק מכך שהן מגדירות גם את המעמד האישי שלו ביחס לפורים - במונחי הסוגיה במסכת מגילה. בפורים, הגדרת המעמד האישי של האדם משפיעה על ההחלטה באיזו מן המצוות הוא מחויב; לצורך קביעת מעמד זה, תספיק השהייה הפיזית במקום מסוים.

מי שאיננו לא פרוז ולא מוקף

תרחיש נוסף שיכול להצביע על מציאותן של שתי מצוות נפרדות בקריאת המגילה - ולא מצווה אחת בעלת שתי דרכי קיום - יתבטא במצב שבו אדם מסוים יהיה פטור משני המועדים השונים של קריאת המגילה. בשיעור שעבר עיינו בסוגיית הירושלמי במסכת מגילה (פ"ב ה"ג) שדנה בתושב עיר פרוזה שיצא לדרך, ונמצא בפורים מחוץ לעיר, למשל במדבר:

"מפרשי ימים והולכי מדברות - קוראין כדרכן בארבעה עשר; אמר רבי מנא: בעתיד לחזור למקומו".

לפי דעת רבנן, האדם איננו מוגדר כמי שעבר למקום חדש, ולכן הוא ממשיך לקרוא כפי מנהגו, לפי עירו הראשונה. אך רב מנא מציג תפיסה אחרת, שהובנה על ידי הריטב"א (מגילה יט. ד"ה אמר רבא) באופן מחודש במיוחד. נוסע זה מחויב לקרוא על פי התוכנית המקורית שלו רק אם בכוונתו לחזור לעירו או לעיר דומה. אם בסופו של דבר בדעתו לעקור לעיר מוקפת, הוא איננו מחויב לקרוא כלל ועיקר:

"גרסינן בירושלמי... 'אמר רבי מנא בעתיד לחזור למקומו', אבל אם דעתו לילך לכרך אינו קורא כלל, שהרי כבר נעקר מן העיר, ולכלל בן כרך לא בא".

נוסע כזה כבר איננו מוגדר כבן עיר פרוזה, אך בשלב זה עדיין לא זכה במעמד של בן עיר מוקפת; לכן לא רובץ עליו חיוב קריאת המגילה משום צד. התרחיש הזה מצביע בבירור על מציאותן של שתי מצוות נפרדות, ועל התפקיד שיש לזהות הגיאוגרפית של האדם בקביעה איזו מן המצוות חלה עליו.

כפרים הסמוכים לכרך

החקירה שלנו, אם חיובי קריאת המגילה ביום י"ד וביום ט"ו הם מצווה אחת המקוימת בדרכים שונות או שתי מצוות נפרדות, עשויה להשפיע על שאלה הלכתית מעניינת שנידונה על ידי הפוסקים. לפי הגמרא (מגילה ב:), לוח הזמנים המשתנה בין יום י"ד ליום ט"ו מתייחס לא רק לעיר עצמה אלא גם לפרברים שלה ולכפרים המקיפים אותה:

"אמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך".

כפר הסמוך לעיר מוקפת, או שיש קשר עין ממנו לעיר, קורא גם הוא ביום ט"ו. מה יהיה הדין אם אדם נוסע מעיר מוקפת לכפר הסמוך לעיר פרוזה? האם נוכחותו בכפר סמוך לעיר תחיל עליו מעמד של פרוז בן יומו, ובכך תחייב אותו לקרוא ביום י"ד? אכן, אם נלך לפי הקו של הסוגיות במסכת פסחים, נאמר שמכיוון שהוא נמצא בקהילה הקוראת ביום י"ד עליו לאמץ את מנהג הקהילה. אך אם אנו מנסים לקבוע אם שהותו במקום מחילה עליו מעמד זמני של פרוז, נוכל לטעון שרק נוכחות בעיר עצמה מועילה לשינוי המעמד האישי; מי ששוהה בכפר הסמוך לעיר איננו מחליף את הזהות המקומית שלו, אף על פי שהוא נמצא בין אנשים הקוראים את המגילה ביום י"ד, בהיותם תושבי כפר הסמוך לעיר שאיננה מוקפת חומה.

 

בברכת פורים שמח לכל בית ישראל

 

 

 

*

******************************************************

*

***********

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב משה טרגין, תשס"ד

עורך: נתנאל הכט

*****************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:   http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: office@etzion.org.il

***********

*

******************************************************

*