ישיבת הר עציון בית המדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

סוגיות בגמרא מאת הרב משה טרגין

**************************

 

 

תפקיד הכוונה במעשה המצווה

 

הגמרא במסכת ראש השנה דנה בתפקיד הכוונה במעשה המצווה: האם לשם קיום המצווה כהלכה יש צורך בכוונה לקיים את המצווה, או שמא די במעשה עצמו, בעצם ביצוע המצווה בלא כל כוונה מקבילה? הגמרא מביאה שתי דוגמות על מנת להמחיש את האפשרות שמצוות אינן צריכות כוונה: אדם שהוכרח ללעוס מצה בפסח יצא ידי חובתו על אף שלא הייתה לו כל כוונה לקיים את המצווה, ובדומה לכך, אדם שתוקע בשופר רק מפני שהוא נהנה מהקולות שאותם הוא מפיק ממנו ("תוקע לשיר") יצא ידי מצוות שופר. למעשה, רוב הראשונים מקבלים עמדה זו ופוסקים להלכה כי מצוות אינן צריכות כוונה. בשיעור זה נעמוד על טיבה של פסיקה זו ונבדוק האם הכוונה מהווה מרכיב משמעותי בקיום מצוות למרות פסיקה זו.

 

הבנה פשטנית של פסיקה זו תראה במצווה מעשה העומד בפני עצמו, שאין שום צורך בכוונה שתלווה אותו או שתבטיח כי הוא ייעשה כדין. אכילת מצה היא פשוט לעיסת המצה בפועל. אם כך אין להצריך כוונה אפילו לכתחילה: אם כוונה אינה משפיעה כלל על קיום המצווה הרי שאין לה כל משמעות   מ ב ח י נ ה   ה ל כ ת י ת, ולא נראה בה אופן קיום מועדף של המצווה אפילו לכתחילה (מובן שנוכל לטעון כי מעלתה של מצווה המלווה בכוונה גדולה מזו של מצווה ללא כוונה, אולם זאת לא מפני שהמצווה מצד עצמה מושפעת מן הכוונה: המצווה עצמה נותרת ללא שינוי, ורק החוויה הדתית שהיא מטרתה הסופית של המצווה מקבלת ממד משמעותי יותר באמצעות הכוונה).

 

אולם ישנן שיטות רבות המקבלות את הדעה שמצוות אינן צריכות כוונה וטוענות בכל זאת כי לכתחילה יש צורך בכוונה. על פי שיטות אלו מצווה הנעשית בכוונה שונה מבחינה איכותית ממצווה הנעשית ללא כוונה. לא רק החוויה הדתית שבמצווה כזו מושפעת מן הכוונה, אף המצווה עצמה מקבלת מעמד שונה, גבוה יותר. מצוות אינן   צ ר י כ ו ת   כוונה, אולם הן   מ ו ש פ ע ו ת   ממנה.

 

ניתן לבחון שאלה זו באופן הברור ביותר באמצעות המקרה של כוונה הפוכה. מה הדין אם אדם עושה מצווה מתוך כוונה מפורשת שלא לקיים את המצווה? האם במצב זה נאמר כי הוא קיים את המצווה? הריטב"א בחידושיו למסכת ראש השנה טוען כי גם אדם כזה, המצהיר על כוונתו שלא לקיים את המצווה, יוצא ידי חובה, וברור אפוא שלפי הריטב"א מצווה כלל אינה מושפעת מכוונה. הר"ן חולק וסובר כי כוונה הפוכה יכולה עקרונית לטרפד מעשה מצווה. נראה שלדעת הר"ן כוונה   מ ש פ י ע ה   על המצווה על אף שקיומה של המצווה   א י נ ו   ת ל ו י   בכוונה.

 

היו ראשונים שהציעו לאמץ את דעתו של הר"ן ולהשתמש בכוונה הפוכה על מנת לפתור בעיה שעולה מדי חג סוכות. אנו נוטלים את הלולב ואת האתרוג בידינו מבלי לברך. מנהג זה הוא בעייתי במקצת, שכן בדרך כלל יש לברך לפני קיום המצווה ("עובר לעשייתן"), ועל כן סוברים כמה ראשונים כי יש להשתמש כאן בכוונה הפוכה - להתכוון לקיים את המצווה רק לאחר הברכה, ולא בנטילה שלפניה. להלכה איננו נוהגים כיום לסמוך על יכולתה של הכוונה ההפוכה לפגוע בקיום המצווה, ואנו נוטלים את האתרוג בידנו כשהוא הפוך ומחזירים אותו למצבו הטבעי ("דרך גידולו") רק לאחר הברכה (עיין תוספות במסכת סוכה דף לו ע"א).

 

לתפקידה של הכוונה בעשיית המצווה יכולה להיות השלכה גם על איסור בל תוסיף - עשיית מצווה שאין בה צורך. האם עוברים על איסור בל תוסיף כאשר המצווה המיותרת נעשתה שלא מתוך כוונה לקיים מצווה? אם נאמר שהכוונה אינה יכולה להשפיע כלל על המצווה אזי בכל מקרה שבו תיאכל מצה מעבר למה שנקבע בהלכה כמצווה יהיה איסור בל תוסיף. אולם אם כוונה משפיעה על קיום המצווה ייתכן כי יהיו לקיום מצווה ולעברה על איסור בל תוסיף סטנדרטים שונים: לשם קיום המצווה לא יהיה אמנם צורך בכוונה, אך על מנת להגדיר את המצווה הנוספת ככלולה באיסור בל תוסיף יהיה צורך בכוונה. עניין זה שנוי במחלוקת אמוראים בגמרא במסכת ראש השנה (דף כח ע"ב).

 

סיכום:

 

האם על פי השיטות הסבורות כי מצוות אינן צריכות כוונה קיימים בכל זאת מצבים שבהם המצווה תושפע מן הכוונה? דוגמות לכך ניתן למצוא במקרה של כוונה הפוכה ובשאלת הצורך בכוונה על מנת לעבור על איסור בל תוסיף.

 

שאלה נוספת התלויה ברמת עצמאותה של המצווה ביחס לגורמים אחרים היא האם יש צורך בגורמים אחרים הקשורים למצווה אך אינם מצויים במרכזה. אנו פוסקים אמנם כי אין צורך בכוונה לשם קיום המצווה. אך האם קיום המצווה אינו תלוי כלל במחשבה או בכוונה כלשהי? הר"ן סבור כי על אף שאדם שאוכל מצה איננו צריך לאכלה לשם מצווה על מנת לצאת ידי חובה, צריך הוא לדעת כי פסח היום; אם אפילו מודעות מינימלית זו חסרה, המצווה היא חסרת-משמעות. מדבריו עולה כי המצווה אינה עומדת ברשות עצמה, וכי על מנת להגדיר מעשה מסוים כמצווה יש עדיין צורך בגורם אחר, נוסף על המעשה עצמו.

 

ה"יפה עיניים" (פירוש שנכתב על ידי רבי אריה ילין) מצטט מן הירושלמי כי אדם יוצא ידי חובה גם אם הכריז שהוא איננו מתכוון לצאת ידי חובת המצווה - כדעת הריטב"א - אך עם זאת מותנית היציאה ידי חובת המצווה בכך שאכילת המצה תיעשה בהסבה. על אף שחסרה הכוונה, יש במקרה זה גורמים אחרים המבטיחים כי המצה אינה נאכלת סתם כי אם כחלק מקיום מצווה.

 

אפשר שיש לחלק בהקשר זה בין סוגים שונים של מצוות. האם ישנן מצוות הדורשות צורה מסוימת של כוונה? הגמרא דנה באפשרות שאכילת מצה אינה זקוקה לכוונה בעוד שתקיעה בשופר זקוקה לה. למסקנה הגמרא דוחה אפשרות זו ופוסקת שגם תקיעה בשופר אינה צריכה כוונה. עם זאת, מדברי הרמב"ם משתמע (ורבים אכן פירשו כך את דבריו) שבסיכומו של דבר אכילת מצה אינה צריכה כוונה ואילו תקיעת שופר צריכה כוונה!! האם יש מקום לחלק בין שתי מצוות אלו?

 

באופן דומה דנה הגמרא במסכת ברכות (יב ע"א) באדם שהתחיל לברך על היין מתוך מחשבה שהוא מברך על בירה וגילה את זהותו האמתית של המשקה רק כשעמד לסיים את הברכה. הגמרא דנה בשאלה איזה חלק של הברכה מעכב - תחילתה או סופה. האם אין בדיון זה כדי להוכיח כי ברכות,   ב נ י ג ו ד   למצוות אחרות, צריכות רמה מסוימת של כוונה?

 

רבים אמנם דוחים חילוק זה, אך ישנם המחלקים (עיין בפירוש רבנו יונה על מסכת ברכות) בין מצוות פיסיות לבין מצוות הנעשות בפה. ברור שאם נאמר כי מצוות אינן תלויות בשום גורם חיצוני אין מקום לחלק בין סוגים שונים של מצוות, אולם אם מצוות אכן זקוקות לצורה מסוימת של הגדרה נוכל לחלק בין מצוות התלויות בפעולה לבין מצוות התלויות בדיבור:מצוות מעשיות מוגדרות כמצוות גם ללא כל "סיוע" חיצוני, בעוד שמצוות מילוליות דורשות גם כוונה על מנת שיוגדרו כמצוות.

 

 

שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לנו ולכל בית ישראל,

משה טרגין.

 

****************************

כדי להירשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   2000   ישיבת הר עציון