שיעורים בסוגיות נבחרות (חושן משפט)
הרב משה טרגין
הלכות דיינים |
|
| תפקיד בית הדין של השבט | לחלוקה לשבטים יש חשיבות גדולה במקרא. האם נותרה משמעות לחלוקה זו גם אחרי תקופת המקרא? מהו מעמדו של בית הדין השבטי? |
| תפקיד הפשרה במערכת המשפט ההלכתית | מהי פשרה? מהו היחס בינה לבין הדין? האם פשרה מחליפה את הליכי הצדק הרגילים, או שגם היא כוללת בתוכה מרכיבים של דין? |
| שליח בית דין שהרג בשוגג | המשנה במכות כותבת ששליח בית דין שהכה אדם במצוַת בית הדין והרג אותו בשוגג - אינו גולה. מהם יסודותיו של דין זה? מהו היחס בין קביעת מספר המלקות ע"י בית הדין באומד לבין מספר המלקות הקבוע בתורה? |
| סמיכת הדיינים | ההלכה קובעת שדיינים צריכים להיות סמוכים על ידי קודמיהם, ולא הדיוטות. מהו אופייה של סמיכה זו? האם הסמיכה מגדירה את המעמד האישי של כל דיין, או את מעמדו של בית הדין כולו? האם דין זה חל גם על בתי דין של התרת נדרים ושל חליצה? |
סדרי דין כלליים |
|
| רבי חייא קמייתא | לדעת רבי חייא, אדם שנתבע על סכום מסוים והכחיש הכל, ובאו שני עדים והעידו שהוא חייב חלק מהסכום - חייב להישבע שבועת מודה במקצת על שאר הסכום. מהו טעם הדין? מהו יסוד דין מודה במקצת? |
| שטרות העולים בערכאות של עכו"ם ודינא דמלכותא דינא | האם ניתן, על ידי הכלל של "דינא דמלכותא דינא", להכשיר שטרות שנכתבו בבתי משפט של גויים? האם יש הבדל לעניין זה בין שטרי ראיה לבין שטרי קניין? מהי סברת הדין של "דינא דמלכותא דינא"? האם בשטרות כאלו צריך להקפיד על כל כללי השטרות הרגילים? |
| עביד איניש דינא לנפשיה | הגמרא אומרת שלפעמים אדם יכול לקחת את החוק לידיו מדין "עביד איניש דינא לנפשיה". האם דין זה הוא חוץ-משפטי, או חלק מהסמכות הרגילה של בתי הדין? |
| הגדרת גמר דין | אדם שחייב את עצמו לשלם או להישבע - האם הוא יכול לחזור בו מחיובו? מה פשר השלב של "גמר דין"? |
| טוען וחוזר וטוען - היכולת לחזור מטענה שנטענה בבית דין | הגמרא מביאה מחלוקת בדינו של אדם שטען טענה מסויימת, וחזר וטען טענה אחרת. האם יש פה חשש לשקר, או רק בעיה פורמאלית של סדרי משפט? |
| שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא | לכאורה נראה שדין "שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא" סותר את הכלל של "אין דבר שבערווה פחות משניים". מהו אופיו והיקפו של דין זה? האם הוא נובע מגדרי העדות הרגילים, או מגדרי הנאמנות במקום שאין בו עדים? |
| ברי ושמא - ח"א | דעה אחת בגמרא קובעת ש"ברי ושמא - ברי עדיף": אם תובע טוען טענה מסויימת בוודאות, והנתבע עונה על דרך הספק - התובע זוכה. כיצד מתיישב כלל זה עם דין "המוציא מחבירו עליו הראיה"? לדעת התוספות, הפער בין הטענות הוא ראיה לנאמנות התובע. לדעת הראב"ן אין כאן ראיה, אך המוחזקות בממון עוברת מהנתבע לתובע. נפקא-מינה לחקירה זו הם מקרה של "ברי טוב ושמא גרוע", ויישום דין "ברי ושמא" בדיני איסור והיתר (בין השאר, בעניין "שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא"). |
| ברי ושמא - ח"ב | כיצד ניתן להסביר את דעת הסוברים "ברי ושמא - לאו ברי עדיף"? לשאלה זו מספר יישומים, וביניהם ברי ושמא כשאין חזקת ממון, המקרה של "איני יודע אם פרעתיך", והשילוב בין ברי ושמא לבין גורמים הלכתיים אחרים (מיגו וחזקת הגוף). |
| דבר הגורם לממון | לדעת רבי שמעון, "דבר הגורם לממון - כממון דמי". האם דין זה מצביע על סוג חדש של בעלות? |
| תפקיד הפשרה במערכת המשפט ההלכתית | מהי פשרה? מהו היחס בינה לבין הדין? האם פשרה מחליפה את הליכי הצדק הרגילים, או שגם היא כוללת בתוכה מרכיבים של דין? |
| תפיסה - ח"א | כלל גדול הוא: "המוציא מחבירו - עליו הראיה". מה יהיה הדין אם אדם אחד חטף בכוח את החפץ השנוי במחלוקת מהאדם השני (כמו למשל בסוגיית "תקפו כהן")? לפי גישת התוספות, בתנאים מסוימים השתלטות כזו היא לגיטימית; מכאן עולה ההבנה שההחזקה הפיזית בחפץ היא הגורם המכריע בדין. |
| תפיסה - ח"ב | שיטת הרמב"ן היא שתפיסה חד-צדדית איננה תקיפה, והתופס אינו נחשב ל'מוחזק'. לכלל זה יש שני חריגים: כשהספק עומד להתברר, או במצב של 'תרי ותרי'. כנראה, הרמב"ן סבר שהמוחזקות הפיסית מהווה ראיה לבעלות, אך אין לה עוצמה משפטית משל עצמה. |
הלכות עדות |
|
| חצי דבר | דין "דבר ולא חצי דבר" קובע שאי אפשר לצרף שתי עדויות שונות לכלל עדות אחת. מהו היקפו של דין זה? מתי ניתן להתחשב גם בעדות על 'חצי דבר'? |
| משיח לפי תומו | לעיתים ניתן לסמוך על עדותם של פסולי עדות, כאשר הם משיחים לפי תומם. מהו אופיו ומהו היקפו של דין זה? האם הוא חל על כל פסולי העדות? |
| גומלין | לעיתים אין מאמינים לעד אחד בגלל חשש ל"גומלין" עם אדם אחר. האם זהו חשש לשקר, או הפקעה של נאמנות מיוחדת? |
| כיוון שהגיד אינו חוזר ומגיד | מהו המקור לדין "כיוון שהגיד אינו חוזר ומגיד"? האם הוא נובע מחשש לשקר, או שזהו אחד מהליכי המשפט? מהן ההשלכות של שאלה זו? |
| מיגו נגד עדים | מדוע "מיגו נגד עדים - לא אמרינן"? האם הכוח של מיגו חלש מהכוח של עדים, או שמא אין למיגו שום משמעות במקום שיש עדים? מהן הנפקא-מינות של שאלה זו? |
| עדים זוממים | הגמרא קובעת שיש להתרות בעדים מייד אחרי עדותם, בתוך כדי דיבור. מהו יסוד דין "תוך כדי דיבור"? ומהו תפקידה של ההתראה? |
| תמיכה חיצונית לעדות | ההלכה מעניקה לעדות של שני עדים כוח כמעט מוחלט, אך ייתכן שבשל כך מוטלת עליהם גם מגבלה: אי אפשר לתמוך עדות בראיה משפטית נוספת, כמו 'מיגו' או שבועה. מה קורה כאשר עדותם של העדים אינה מספיקה, כמו במקרים של "תרי ותרי", "כיוון שהגיד" או עדים שהם נוגעים בדבר? |
| עד המסייע פוטר משבועה | דין ידוע הוא שעדות של עד אחד מחייבת שבועה. היא עדות לטובת אדם מסויים יכולה גם לפטור אותו משבועה? האם "עד המסייע" מבטל את חיוב השבועה מעיקרו, או מהווה תחליף במקום השבועה? בהקשר זה, יש לדון גם בענייני גלגול שבועה, שבועת נשבע ונוטל, ודין "מתוך שאינו יכול להישבע - משלם". |
| נוגע בדבר | מי שהוא נוגע בדבר - פסול מלהעיד על אותו דבר. מהו אופי הפסול? האם קיים חשש שהוא ישקר, או שהפסול הוא פורמאלי, ונובע מהגדרתו כ'בעל דין' ולא כ'עד'? נפקא-מינות לחקירה זו: האם חל על קרוב דין "תחילתו וסופו בכשרות"? מה דינה של כת שנמצא אחד מהם קרוב או פסול? מהו המקרה של "כבר העידו עדים הראשונים"? |
הלכות הלוואה ופרעונה |
|
| מקדש במלווה | הגמרא כותבת שאי אפשר לקדש במלווה כיוון ש"מלווה להוצאה ניתנה". מיהו הבעלים של כסף המִלווה לפני הוצאתו - המַלווה או הלווה? האם קידושין דורשים מעשה נתינה פיזי? האם האישה מפיקה הנאה מקידושין במלווה? |
הלכות גביית מלווה |
|
| יכולתו של הלווה לקנות מחדש את נכסיו | הגמרא דנה בדין "שומא הדר": אדם שהיה חייב כסף, ולא היה לו לשלם ומכרו את שדותיו - יכול לפדות אותם אחרי שהוא משיג כסף. מהו אופיו של דין זה? האם זהו דין מוסרי בלבד, או שהוא מושתת על עקרונות משפטיים? |
הלכות ערבות |
|
| ערב | כיצד נוצר חיובו של הערב? הגמרא כותבת שהערב משתעבד באמצעות ההנאה מכך שביקשו ממנו להיות ערב. מה טיבה של הנאה זו? האם ההנאה יוצרת את המחוייבות, או שהיא רק סימן לכך שהמחוייבות אכן קיימת? |
הלכות מקח וממכר |
|
| שטר מודעה (ביטול מכירה) | כיצד שטר מודעה יכול לבטל מכירה? באילו מקרים הוא פועל? האם ניתן לבטל מודעה? |
הלכות קניינים |
|
| אופיו של קניין חצר | מספר סוגיות בגמרא קובעות שחצרו של אדם נחשבת כידו. האם יש לחצר מעמד ממש זהה ליד, או שקניין חצר דומה באופיו לקניין יד? |
| קניין חליפין | באילו חפצים ניתן לבצע קניין חליפין? האם יש צורך להשתמש דווקא ב'כלי', או שדי בכל חפץ בעל חשיבות? מהו אופיו של קניין החליפין? |
| קניין אגב | כיצד פועל קניין אגב? מה ניתן לקנות בקניין זה? מה מעמדה של הקרקע בקניין אגב? |
| קניין בדבר שלא בא לעולם | נחלקו האמוראים בשאלה האם ניתן לקנות דבר שלא בא לעולם. מהן סברות המחלוקת? האם הבעיה היא רק בגמירות הדעת, או שמא עצם מעשה הקניין פגום? |
| קניין משיכה | לקניין יש שני מרכיבים: גמירות דעת ומעשה קניין. מהי משמעותה של המשיכה? האם היא מבטאת שליטה על החפץ, או הכנסה לביתו של הקונה? |
| קניין הגבהה | מהו אופיו של קניין ההגבהה? לאיזה גובה צריך להגביה את החפץ כדי לקנות אותו? האם דין "לבוד" חל גם על קניין הגבהה? |
הלכות חזקת קרקעות |
|
| קניין חזקה - ח"א | אחת הדרכים לקנות קרקעות היא קניין חזקה. מהו אופיו של קניין החזקה? האם הוא מהווה מימוש של הבעלות, או מפרסם את הבעלות החדשה? |
| קניין חזקה - ח"ב | מהו אופיו של קניין החזקה? האם הוא מהווה מימוש של הבעלות, או מפרסם את הבעלות החדשה? |
הלכות שליחות |
|
| חב לאחריני | הגמרא כותבת שאדם אינו יכול למנות שליח לגבות את חובו כאשר החייב חייב כסף לאנשים נוספים. מהו יסוד הדין? האם ישנו הבדל לעניין זה בין שליחות רגילה לבין שליחות הנעשית ללא מינוי (מדין "זכין")? מהי ההגדרה של "חב לאחריני"? |
| מיגו דזכי לנפשיה | שליח יכול לזכות את משלחו גם במקום שחב לאחריני, מדין "מיגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה". מהו יסוד דין זה? האם השליח זוכה קודם לעצמו ואחר כך למשלחו? |
| שליחות לדבר עבירה | בדרך כלל "אין שליח לדבר עבירה", אך בשלושה מקרים מצאנו שיש שליח לדבר עבירה (טביחה ומכירה, גניבה מהקדש ושליחת יד בפיקדון). במה נתייחדו מקרים אלו דווקא? |
| אין שליח לדבר עבירה | מדין הגמרא אין שליח לדבר עבירה. לכן, אם אדם מינה שליח לעשות בעבורו עבירה - האחריות על העבירה מוטלת על השליח, ולא על המשלח. מהו אופי דין זה? האם שליחות לדבר עבירה אינה מתחילה כלל, או שהשליחות קיימת ורק מעשה העבירה אינו מתקיים? |
הלכות אבידה ומציאה |
|
| השבת אבידה - ח"א | האם מצוַת השבת אבידה היא מצווה הממוקדת ב'חפצא' - בחפץ האבוד, או ב'גברא' - בבעל החפץ שאיבד את ממונו? האם חייבים להשיב אבידת קרקע? האם קיים פן של השבת אבידה גם בחיוב להציל את חיי הזולת? האם חייבים להוציא ממון לצורך הצלת חיים? האם זקן הפטור מהשבת אבידה חייב להציל את חיי חבירו? |
| השבת אבידה - ח"ב | מתי מתחיל החיוב במצוַת השבת אבידה? איזו פעולה נחשבת לקיום של מצווה זו? אילו חפצים נחשבים ל'אבידה'? |
| יאוש בעלים - ח"א | כאשר בעליו של חפץ שנאבד מתייאש ממנו, מי שמצא אותו זוכה בו. האם ייאוש זה הוא סוג של הפקר? מהו מקור הדין, ומהו היקפו? האם הבעלים צריך להכריז על ייאושו? ביחס לאילו חפצים הייאוש תקף? האם המחזיק בחפץ צריך להתכוון לקנות אותו אחרי הייאוש? |
| יאוש בעלים - ח"ב | אם ייאוש הוא מושג הלכתי עצמאי, כיצד הוא פועל? להבנת התוספות, הייאוש מפקיע את חובת ההשבה, ואילו לדעת הרמב"ן, הוא מפקיע באופן מוחלט את הבעלות. הדיון באופיו של הייאוש מוביל לדיון במושג הבעלות בהלכה. מהו היחס בין הייאוש לבין הפקר ולבין דין ביטול חמץ? |
| ייאוש בעלים - ח"ג | אדם שקיבל חפץ מאדם שמצא אותו - האם הוא נחשב ל'שומר אבידה' וזוכה בה אחרי הייאוש? מה דינה של אבידה המצויה בחצרו של אדם בלי ידיעתו? מתי בדיוק פוגעת בעלותו של המאבד? |
הלכות ירושה ונחלות |
|
| אפוטרופוס | הגמרא לומדת שאפוטרופוס רשאי לפעול לטובת יתומים. אך מהו אופי תפקידו של האפוטרופוס? האם הוא פועל מטעם היתומים או מטעם בית הדין? האם יש קשר בין סמכות האפוטרופוס לבין "זכין לאדם שלא בפניו"? האם היתומים יכולים להתנגד למעשיו של האפוטרופוס? |
הלכות שומרים ופיקדון |
|
| שאילה בבעלים | ההלכה קובעת ששומר פטור מתשלום על נזק שאירע לחפץ אם "בעליו עמו". האם פטור זה חל גם על פשיעה של השומר? מהו דין "פושע כמזיק"? |
| מזיק ברשות | אדם מועד לעולם, אך אומן שפגע בטעות בחפץ שהופקד בידיו - פטור. מה יסודו של פטור זה? האם הוא נובע ממחילה של בעל החפץ, או שהפגיעה היא חלק אינטגרלי מתפקידו ומחיוביו של האומן? |
| חיובי שואל | מדוע שואל חייב לשלם על נזקים שאירעו באונס? האם השואל מקבל על עצמו תשלומים אלו, או שהוא נחשב בעלים חלקיים על החפץ המושאל? |
| שומרים | מדוע שומר שפשע חייב לשלם: בשל עצם הפשיעה או בשל הנזק שנוצר? מהן סברות המחלוקת בדין "תחילתו בפשיעה וסופו באונס"? איזו רמה של פשיעה מחייבת את השומר לשלם על אונסין? |
| התחלת שאלה | לדעת רב הונא, מחוייבות השוכר והשואל מתחילה מהרגע שבו הם מתחילים להשתמש בחפץ. מהו מעשה הקניין הרלוונטי? מהי המשמעות ההלכתית של רגע השימוש. |
הלכות גניבה וגזילה |
|
| לא תחמוד - ח"א | מהי ההגדרה ההלכתית של איסור "לא תחמוד"? האם האיסור חל רק על השתלטות ממשית על חפץ מסויים, או אפילו על רצון לקחת את החפץ? |
| לא תחמוד- ח"ב | אדם שחמד חפץ ונתן את תמורתו - האם הוא עובר על "לא תחמוד"? ואם בעל החפץ נתרצה למוכרו אחרי לחצים? מהו ההבדל בין "לא תחמוד" לבין "לא תתאווה"? |
הלכות נזקי ממון |
|
| מיטב - תשלום נזקים באמצעות קרקע | ר' עקיבא ור' ישמעאל נחלקו האם אדם שהזיק חפץ צריך לשלם ממיטב שלו או ממיטב של הניזק. מהו יסוד המחלוקת? |
| מזיק ברשות | אדם מועד לעולם, אך אומן שפגע בטעות בחפץ שהופקד בידיו - פטור. מה יסודו של פטור זה? האם הוא נובע ממחילה של בעל החפץ, או שהפגיעה היא חלק אינטגרלי מתפקידו ומחיוביו של האומן? |
הלכות חובל בחבירו |
|
| מאי חזית דדמא דידיה סומק טפי | אם אדם מצוּוה להרוג את חבירו, עליו למסור את נפשו ולא להורגו. הגמרא לומדת דין זה מסברה: 'מה ראית שדמך אדום יותר מדמו של חברך?'. האם קיימת חוסר יכולת טכנית להכריע בין שתי הנפשות, או שיש כאן קביעה גורפת, שדיני פיקוח נפש אינם חלים ביחס לאיסור "לא תרצח" משום שבכל מקרה יינטלו חיים? ההשלכות של שאלה זו נוגעות להריגה סבילה (קרקע עולם), ולדחיית שתי נפשות מפני אחת. |