ישיבת הר עציון בית המדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעור בגמרא גטין

*************

 

שיעור בעניין חק תוכות ומוקף גוויל - דף כ'.

מאת הרב יאיר קאהן

 

מקורות:

1. דף כ. "תנו רבנן וכתב ולא חקק... מאבראי".

2. תוספות הרא"ש ד"ה והכא, רמב"ם הל' גירושין ד, ו.

3. שבת דף קד: "תנא הגיה... ועשאו רי"ש", רשב"א ד"ה והא, ר"ן [דף לז: בדפי הרי"ף] ד"ה גרסינן.

4. דף כ: תוספות ד"ה לא, רמב"ן ד"ה לא, ר"ן [דף י. בדפי הרי"ף] ד"ה מכאן.

5. תשובות הרשב"א ח"א סימן תרי"א עד "מה לי תפילין ומזוזות", "ומיהו לעניין דבוקות...", סדר תיקון תפילין של הרא"ש [נמצא בסוף הלכות תפילין אחרי מסכת מנחות] "וגם צריך לדקדק... זו מזו".

 

שאלות:

1. במה חולקים רש"י ורבנו תם, ומה טעם מחלוקתם?

2.   האם הכותב על ידי חק תוכות חייב בשבת משום כותב?

3.   האם אפשר לתקן ספר תורה שנדבקו אותיותיו על ידי מחיקת הדיו המקשר את האותיות?

4.   האם מוקף גוויל מעכב באותיות הגט?

 

סוגייתנו קובעת שאפשר לחקוק גט על גבי טבלא רק אם חקק את הירכות, כלומר את גוף האותיות. אם חקק תוכות, דהיינו את המסגרות שמסביב לאותיות, ועל ידי כך נוצרו האותיות מאליהן - הגט פסול. הגמרא מקשה על דין זה מהציץ, שאותיותיו היו בולטות כמו האותיות שעל מטבעות, ומכאן, לכאורה, שהן גם נעשו כמו האותיות שעל מטבעות - על ידי דחיקת מסגרות האותיות. והגמרא דוחה: אף על פי שהאותיות היו בולטות כמו במטבעות, מכל מקום הן לא נעשו אלא על ידי חקיקת הירכות. ברם, נחלקו רש"י ורבנו תם באופן עשיית אותיות הציץ. רש"י מפרש "שהיה הציץ דק כעין טס, וצר האותיות מעבר האחד ודוחק ירכותיהן והן בולטות מעבר השני". אבל תוספות הרא"ש מביא את שיטת רבנו תם, הדוחה את פירושו של רש"י. " פירש רש"י שהיה הציץ דק כעין טס, ודוחק ירכותיהן והן בולטות בעבר השני. וכן פירש בערוך בערך תך. ולא משמע לרבנו תם שתיחשב כתיבה בעניין זה, אלא מפרש ירכות שלוקח הזהב שבטס במלקחיים ומגביה הזהב ועושה בו האותיות וכן דרך לכתוב בצד הקריאה". כלומר: לפי רבנו תם כל חקיקה או כתיבה צריכה להיעשות מן הצד שקוראים בו. לכן יש צורך במלקחיים כדי לעשות את האותיות הבולטות על הציץ - כדי להוציא את צורות האותיות מלפנים. רש"י, לעומתו, מסתפק בדחיקת האותיות מן הצד שכנגד, אף על פי שאין קוראים מן הצד הזה. ויש להבין במאי פליגי.

 

  כדי לפרש מחלוקת זו עלינו לעיין בסוגיא נוספת. גרסינן בשבת (דף ק"ד:): "תנא: הגיה אות אחת חייב. השתא כתב אות אחת פטור, הגיה אות אחת חייב? אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן, כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין". הר"ן מדייק מסוגיא זו שיש חיוב כותב בשבת גם בחק תוכות, שהרי בנידון דידן נוצרו הזיינין על ידי מחיקה ולא על ידי כתיבה, ואף על פי כן הוא חייב משום כותב. על כורחנו שהיוצר אותיות על ידי חק תוכות חייב משום כותב, אף על פי שאין זו כתיבה לעניין גט. ונימוקו עמו: "דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק ירכות, דכל היכא דהווי מלאכת מחשבת מיחייב". כלומר: חק תוכות הוא חיסרון במעשה כתיבה, אבל בכל אופן יש בו משום יצירת חפצא של כתב, ולכן חייב בשבת הואיל ומלאכת מחשבת אסרה תורה. הווה אומר: חיוב כותב הוא משום יצירת כתב, אפילו בלי מעשה כתיבה. לעומת זאת, בגט מעשה כתיבה בעינן, כמו שכתוב "וכתב לה ספר כריתות".

  אולם הרשב"א חולק על הר"ן וסובר שחק תוכות אמנם פטור בשבת. אפשר לפרש שגם לדעתו חסרון חק תוכות הוא רק במעשה הכתיבה, אלא שלשיטתו היוצר כתב אינו חייב משום כותב אם לא עשה מעשה כתיבה. מאידך, ייתכן שהרשב"א מסכים שחיוב כותב בשבת הוא משום יצירת חפצא של כתב, אבל הוא סובר שחק תוכות אינו (רק) חיסרון במעשה כתיבה אלא (גם) חיסרון בחפצא של הכתב. כלומר: אם חקק מסביב לאות, מה שנראה באות עצמה נשאר בעינו, ולכן אין זה נחשב לחפצא של אות. ועיין ברשב"א שמסביר למה חייב בשבת כאשר נטל גגו של חי"ת: "שמעינן דכי האי גוונא [לא] מיקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות". לכאורה קשה מאוד לומר שהפרדה תיחשב למעשה כתיבה כדי להתחייב בשבת, שהרי לא עשה דבר בגוף האותיות עצמן. לכן מסתבר ששני הזיינין נחשבים לחפצא של כתב הואיל ונכתבו מלכתחילה בדיו, וממילא אם נטל את הגג חייב, שהרי הכשיר חפצא של אותיות על ידי הפרדתן זו מזו. לעומת זאת, חק תוכות ממש פטור, הואיל ולא יצר חפצא של כתב כלל.

 

  לאור הנ"ל יש לפרש את המחלוקת בין רש"י לרבנו תם שהבאנו בפתח דברינו. ברור שלדעת רבנו תם חק תוכות הוא חיסרון במעשה הכתיבה. לדעתו עשיית מעשה בצד שקוראים בו היא תנאי נוסף במעשה כתיבה. והואיל ובציץ יש צורך במעשה כתיבה, צריך להוציא את האותיות מהצד שקוראים בו על ידי מלקחיים; אם ידחוק את האותיות מן הצד השני, אין זה נחשב למעשה כתיבה ופסול. מאידך, אם באנו לדון בחפצא של האות, לכאורה אין שום הבדל אם האות נמשכת מלפנים או נדחקת מאחור. בכל מקרה שהמעשה היה בגוף האות ולא במסגרת שמסביבה נוצר חפצא של אות. רק אם האות נשארה בעינה, והמסגרת היא שהשתנתה, יש חיסרון בחפצא של הכתב. וזה לשון רש"י בסוגייתנו: "הא דחק תוכות - של אותיות וצדיהן והאותיות בולטות אינו כתב, לפי שלא צייר את האותיות אלא חקק סביבותיהם, והעץ נשאר כמו שהיה בדפוס האותיות מאליה". לכן אפשר, לדעתו, גם לדחוק את גוף האותיות מאחור.

 

  לכאורה אין שום דרישה למעשה כתיבה בנוגע לציץ. בתורה נאמר "ופתחת עליו פתוחי חתם קדש לה' " (שמות כ"ח, לו). אם כן, לכאורה אפשר להסתפק בחפצא של כתב אף ללא מעשה כתיבה. ממילא יש להביא מכאן ראיה לשיטת רש"י והרשב"א שחק תוכות הוא חיסרון בחפצא של הכתב, ולכן חק תוכות פסול אף בציץ. אמנם אפשר לדחות ראיה זו: אף על פי שאין זכר למעשה כתיבה בפרשת תצוה, בציווי על עשיית הציץ, מכל מקום בפרשת פקודי, בתיאור עשיית הציץ, נאמר במפורש "ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם" (שם ל"ט, ל). אם כן אפשר לפרש שחק תוכות אכן אינו פסול בעשיית ציץ, ומכל מקום ניסתה הגמרא להוכיח מציץ שחק תוכות מוגדר כמעשה כתיבה, הואיל וציץ נעשה על ידי חק תוכות, והתורה הגדירה את עשייתו ככתיבה במפורש.

 

  והנה זה לשון רש"י בשבת (דף ס"ב:): "התם משום שי"ן שעשויה מעור החיצון עצמו קומט בו שלושה קמטין כעין שי"ן". מדבריו משמע שהשי"ן החקוקה על תפילין של ראש צריכה להיעשות דווקא על ידי חק ירכות, ואם נעשתה על ידי חק תוכות פסולה. ולכך הסכים האורחות חיים (הלכות תפילין אות כז): "וייזהר שלא יעשה השי"ן בדפוס, שאם עשה לא יצא, מפני שהיא חק תוכות". בנוגע לשי"ן של התפילין, לכאורה אין שום דרישה למעשה כתיבה, אלא בעינן רק חפצא של שי"ן. ואם כן, לפי דרכנו גם בזה רש"י לשיטתו שחק תוכות הוא חיסרון בחפצא של הכתב. אולם האור זרוע (סימן תקס"ג) חולק על רש"י וזה לשונו "דלא הווי כתב לעניין גט משום דכתיב ביה 'וכתב' והאי ממילא. אבל שי"ן של תפילין דיו שתהא עשויה בכל עניין, בין ממילא בין בידיים מסתבר מהני". לשיטתו חק תוכות כשר לשי"ן של תפילין, משום שאין צורך לעשות שי"ן זה על ידי מעשה כתיבה. הוא מסכים שיש צורך בחפצא של כתב, אולם לשיטתו חק תוכות אינו חיסרון בחפצא של הכתב אלא רק במעשה הכתיבה.

 

 

  בעניין כתיבת סת"ם גרסינן במנחות (דף כ"ט.): "כל אות שאין גוויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה". לכן ספר תורה שאות אחת שלו נוגעת בחברתה - פסול. נחלקו הראשונים אם אפשר לתקן את הספר על ידי מחיקת הדיו שביניהם. יש שפסקו שמחיקת הדיו פסולה מדין חק תוכות, כלומר: האותיות לא נעשו על ידי כתיבה אלא על ידי מחיקה. הרא"ש מאידך הכשיר, וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ל"ב סעיף יח): "ואם נדבקה אות לאות, בין קודם שתיגמר בין אחר שנגמרה - פסול. ואם גרר והפרידה כשר, ולא מיקרי חק תוכות, מאחר שהאות עצמה הייתה כתובה כתיקונה".

  מחלוקת זו תלויה ביסוד דין מוקף גוויל: האם מוקף גוויל הוא דין בצורת האות, וכל אות שאינה מוקפת גוויל אינה אות, או שמא מוקף גוויל הוא פסול מיוחד בדיני כתיבת סת"ם הנלמד מהמילה "וכתבתם" המחייבת כתיבה תמה, וממילא אף על פי שאין האות מוקפת גוויל ופסולה לספר תורה היא עדיין נחשבת לאות. לדעת הרא"ש פסול מוקף גוויל הוא פסול נפרד, המיוחד לכתיבת סת"ם. הילכך מחיקת הדיו בין האותיות רק מכשירה את הספר, אבל אין בה משום יצירת האות; האות כתובה ועומדת אף על פי שאינה מוקפת גוויל. מאידך, אם אות שאינה מוקפת גוויל אינה נחשבת לאות, אזי מחיקת הדיו היא היוצרת את האות, והואיל והאות נוצרה על ידי מחיקת המסגרת ולא על ידי מעשה כתיבה יש לפסלה מדין חק תוכות, וזו דעת הראשונים הפוסלים.

 

  להבחנה זו יש השלכה גם לגבי דין אחר בתפילין ומזוזות - דין "שלא כסדרן". הפרשיות של תפילין ומזוזות חייבות להיכתב לפי הסדר; אם כתב את האותיות (1) שלא לפי הסדר, כגון אם כתב את המ"ם של המילה "שמע" לפני השי"ן שלה - התפילין או המזוזה פסולות. מה הדין אם האותיות נכתבו לפי הסדר, אלא שהן נדבקו זו לזו? המחבר (שם סעיף כה) פוסק: "כלאות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה, כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף... ואחר שכתב לפניו חזר ותיקנם - הווי שלא כסדרן ופסולין. אבל להפריד האותיות הדבוקות אחר שכתב לפניהם שפיר דמי, דכיוון שהאות צורתה עליה, כשמפרידה מחברתה לא הווי ככותב". הרי מפורש שאין במחיקת דיבוק בין האותיות משום כתיבה שלא כסדרן מפני שצורת האות עליה, וכשנוצרה צורת האות מלכתחילה היא נכתבה לפי הסדר. הב"ח (סימן ל"ב) לכאורה חולק עליו, וזה לשונו: "ושאינו מוקף גוויל דפסול אינו בשביל שאינו כתיבה תמה אלא הלכה למשה מסיני היא... ואין לו תיקון, אבל בספר תורה יש לו תיקון לגוררו". הרשב"א בתשובותיו מחלק בין שתי מצבים: אם האותיות נדבקו בתחילת כתיבתן, מחיקת הדיו פסולה מדין חק תוכות;אם נדבקו האותיות בסוף כתיבתן, אפשר להכשירן על ידי מחיקת הדיבוק, ואין בזה משום חק תוכות. ונראה שלדעתו החיסרון של אות שאינה מוקפת גוויל הוא בצורת האות. וכך כתב: "כל אות דאין גוויל מקיף אותה מארבע רוחותיה פסולה, אלמא אינה אות". מכל מקום, אם נדבקו האותיות אחרי שכבר נכתבו אין זו אלא הפרדת אותיות, שאינה בגדר חק תוכות לשיטתו, כמו שראינו לעיל.

 

  עיין לקמן (דף כ':) "תנו רבנן: הרי זה גטך והנייר שלי - אינה מגורשת; על מנת שתחזירי לי את הנייר - הרי זו מגורשת. בעי רב פפא: בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי? תיקו. ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שניים ושלושה ספרים? לא צריכא דמעורה". מסוגיא זו משמע שאם האותיות מעורות זו בזו הגט כשר, ומכאן דייקו בעלי התוספות שחסרון מוקף גוויל אינו פוסל בגט. וזה לשונם: "מכאן מדקדק ר' יצחק בר מרדכי דאין צריך בגט שתהא כל אות ואות מוקפת גוויל מארבע רוחותיה כדאמר הכא דמעורה". אבל הר"י דחה את ראייתו וזה לשונו: "ור"י אומר דאין מכאן ראיה, דהא דקאמר דמעורה היינו רגל ך' של שיטה עליונה בט' של שיטה שתחתיה, או ראש ל' בה' או בח' שלמעלה הימנה". ואמנם, עיין באור זרוע(סימן תשט"ו) שפסל גט שאין אותיותיו מוקפות גוויל.

  לכאורה שייכות דין מוקף גוויל בגט תלויה בשאלה שהעלינו לעיל: אם מוקף גוויל הוא הלכה מיוחדת בכתיבת סת"ם, הנלמדת מדין כתיבה תמה - אין צורך שאותיות הגט תהיינה מוקפות גוויל. וכך כתבו התוספות בהמשך דבריהם "ומכל מקום נראה לר"י דאין צריך ראיה להכשיר, דדווקא בס"ת תפילין ומזוזות בעינן שיהו האותיות מוקפות גוויל כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף ל"ד.) משום דכתיב בהו 'וכתבתם' - כתיבה תמה, אבל בגט ליכא קפידא". אך אם אות שאינה מוקפת גוויל אינה אות, מסתבר שגם לעניין גט היא פסולה. ואף אי אפשר לתקנה על ידי מחיקת הדיו, משום שחק תוכות פסול בגטין, ואם אות שאינה מוקפת גוויל אינה אות אזי גם גרירת הנגיעה נחשבת חק תוכות, כפי שכתבנו לעיל.

 

  אולם עיין בחידושי הרמב"ן, וזה לשונו: "ומסתברא כיוון שהותר ליכתב בכל לשון, בין בגופן שלנו בין בגופן שלהם, ועל עלה של זית ועל יד של עבד ושלא בדיו, לא בעינן מוקף גוויל, אלא כל אות שקורא אותה לא חכים ולא טיפש כשרה בגט, בין נוגעת בין אינה נוגעת". הרמב"ן טוען שדין מוקף גוויל לא שייך בגט כלל ועיקר, אפילו אם הוא דין בצורת האות. לדבריו דין ספר בגט אינו מחייב כתיבה מתוקנת אלא כלי תקשורת בעלמא. אם אפשר לקרוא את הגט ותוכנו ברור לכול, הגט כשר אפילו אם יש חיסרון בצורת אותיותיו. הרמב"ן הוכיח את שיטתו מהעובדה שאפשר לכתוב את הגט בכל לשון.

 

  להלכה פוסק המחבר: "נהגו להחמיר שיהיו האותיות מוקפות גוויל, ואם יש בו אותיות דבוקות יגרור ביניהם להפרידם". הרמ"א הוסיף "ויש אומרים דאין להפריד האותיות אם נוגעין, וכן נוהגין" (אבן העזר סימן קכ"ה סעיף ו). יש להבין מה יסוד חומרא זו. הלוא כבר ראינו שלדעת המחבר מוקף גוויל אינו דין בצורת האות אלא בכתיבה תמה, ואם כן לכאורה לאשייך מוקף גוויל לעניין גט כלל.

  אפשר לומר שהחומרא היא לכתוב גט כמו שכותבין ספר תורה. ואמנם יש הרבה דינים נוספים בכתיבת גט הלקוחים מדיני סת"ם. מאידך אפשר לומר שהחומרא בגט היא לחשוש לשיטה הסוברת שמוקף גוויל אינו דין מיוחד בסת"ם אלא דין בצורת האות.

  ומסתבר שבזה פליגי המחבר והרמ"א. לפי המחבר אם אותיות הגט אינן מוקפות גוויל אפשר להפרידן ואין בזה משום חק תוכות. על כורחנו שגם לפי חומרא זו המחבר עדיין דבק בשיטתו שמוקף גוויל אינו דין בצורת האות. אם כן, לשיטתו החומרא היא ליישם בגט את דיני סת"ם, ולכן אין בגרירת הדיו משום חק תוכות. אבל הרמ"א חולק בזה על המחבר וקובע שאין להפריד את האותיות. הווי אומר: יש בהפרדת האותיות משום חק תוכות. אם כן, לפי הרמ"א החומרא היא להתייחס לאות שאינה מוקפת גוויל כאל מי שאינה אות כלל.

 

(1) יש לציין שדין זה נכון גם לגבי סדר הפרשיות: הפרשיות צריכות להיכתב לפי סדרן בתורה. ואם, לדוגמה, כתב קודם את פרשת "והיה אם שמוע" ורק אחר כך את פרשת "שמע" - המזוזה פסולה.

 

 

מקורות לשיעור הבא:

היו מוחזקים בטבלא שהיא שלה

1. דף כ. "אמר רב חסדא... כשר", משנה דף כב:,

משנה ב"ב דף קסז. עד "שכר", גמרא שם דף קסח. "והבעל... לשהייה".

2. דף כ: "בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא... בחותמיו", תוד"ה אישה.

3. רמב"ן דף כ. ד"ה דילמא, ספר הישר לרבנו תם סימן קלט "וצריך שיהא... לאשתו".

4. תוספות דף כב: ד"ה והא "וא"ת ואכתי... דשלה היא".

5. רשב"א חולין דף יב ד"ה מאן תנא "ורבנו הרב ז"ל...".

 

שאלות:

1. למה הבעל צריך לרכוש את הגט?

2. מהי הסתירה בין הסוגיא בדף כ. לבין סוגייתנו?

3. מה הטעם של הנקדנים הדורשים שהבעל ירכוש את הקולמוס של הסופר?

4. האם יש צורך בשליחות הבעל לכתיבת הגט לפי תוספות? האם יש צורך כזה לפי הרשב"א בחולין?

 

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון