ישיבת הר עציון בית המדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************

שיעור בגמרא גטין

*************

 

כתב על גבי כתב - דף י"ט ע"א

שיעור מאת הרב יאיר קאהן

 

מקורות:

1. דף י"ט. "איתמר המעביר דיו... את הקרעים דיו", ירושלמי "תמן תנינן... אשת איש".

2. דף כ'. "אמר רב חסדא... אבל הכא לא", שבת דף ק"ד: "כתב על גבי... מן המובחר".

3. תוספות בסוגייתנו ד"ה דיו, רמב"ן ד"ה דיו.

4. תוספות דף ט': ד"ה מקרעין, תוספות רי"ד דף י"ט. "ופירש המורה... ר"ח זה לשונו".

5. רמב"ם הלכות שבת פרק י"א הלכה טז, הלכות גירושין פרק א' הלכה כג.

[6. ספר התרומה הלכות תפילין סימן ר"ה "והיכא שנפלה... לכולי עלמא אינו מועיל".]

 

שאלות:

1. איזו בעיה עולה מתוך צירוף סוגייתנו עם הסוגיא בדף כ'. ובשבת דף ק"ד: ?

2. מה הפתרונות השונות של הראשונים לבעיה הזאת?

3. הרמב"ן מחלק בשלב מסוים בין התחום של מלאכות בשבת לבין שאר התחומים. מה פשר החילוק הזה?

4. מה הפירוש של תשובת רבי יוחנן לקושיית ריש לקיש לפי רש"י? האם פירושו עולה בקנה אחד עם דברי הירושלמי? האם תוכל להציע פירוש אחר?

 

 

א. דיו על גבי דיו

  "איתמר: המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו: חייב שתיים - אחת משום כותב ואחת משום מוחק. דיו על גבי דיו, סיקרא על גבי סיקרא - פטור. סיקרא על גבי דיו - אמרי לה חייב ואמרי לה פטור: אמרי לה חייב - מוחק הוא, אמרי לה פטור - מקלקל הוא". בעניין דיו על גבי דיו משמע מסוגייתנו שפשוט וברור שכתב העליון אינו כלום. וכך מסתבר, שהרי הכתב העליון לא הוסיף מאומה על הכתב התחתון, ולכן אינו בגדר ההלכתי של כתב.

 

  אבל מה שנראה כברור מסוגייתנו אינו עולה בקנה אחד עם הסוגיא לקמן דף כ'.: "אמר רב חסדא: גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן. דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוון לכתוב 'יהודה', וטעה ולא הטיל בו דל"ת - מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר". הרי אנו עוסקים במי שכתב דיו על גבי דיו, ואף על פי כן לפי רבי יהודה כתב העליון נחשב לכתב! ועיין בהמשך הסוגיא שם, שלפי רב אחא גם חכמים מודים שכתב עליון הוא כתב. ולכאורה אין לחלק בין מלאכת כתיבה בשבת לבין כתיבת אזכרות לשמה, שהרי במסכת שבת (דף ק"ד:) הגמרא תולה חיוב כתב על גבי כתב בשבת במחלוקת זו בין רבי יהודה וחכמים: "'כתב על גבי כתב (פטור)' - מאן תנא? אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה. דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוון לכתוב 'יהודה', וטעה ולא הטיל בו דל"ת - מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים אין השם מן המובחר".

 

  הראשונים דנו בסתירה זו בין הסוגיות, והעלו פתרונות שונים:

1.   תוספות בסוגייתנו מחלקים בין מצב שבו כתב העליון אינו מוסיף כלום על כתב התחתון-   כמו דיו על גבי דיו בסוגייתנו - שלגביו פשוט שאין כתב העליון בגדר כתב, לבין מקרה כמו זה של רבי יהודה, שבו כתב התחתון פסול, הואיל ונכתב שלא לשמה, וכתב העליון - שנכתב לשמה - מכשיר את הגט ואת ספר התורה. אם כן, אף על פי שאנו עוסקים בדיו על גבי דיו, אם כתב העליון אינו רק העתק של כתב התחתון אלא יש בו תוספת וחידוש ביחס אליו, יש להגדירו ככתב, כמו דיו על גבי סיקרא: "תימה, דהכא משמע דדיו על גבי דיו לא כלום הוא לעניין שבת, והוא הדין לעניין גט דמדמי בסמוך לשבת, ומשמע דליכא מאן דפליג, ולקמן (דף כ'.) אמרינן: כתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, דלר' יהודה הווי כתב. ועוד, דרב אחא מסיק לקמן דאפילו רבנן מודו גבי גט דהווי כשר! ואומר רבנו יצחק דלקמן ודאי שכתב הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשיב כתב לרבי יהודה, ולרב אחא אפילו לרבנן חשיב כתב גבי גט. אבל הכא, שכתב שני אינו מתקן כלום, אפילו רבי יהודה מודה דלא חשיב כתב".

 

  אמנם, שיטה זו אינה מסתדרת כל כך עם הסוגיא בשבת, שכן הסוגיא שם תולה את דין המשנה שכתב על גבי כתב פטור במחלוקת רבי יהודה וחכמים, ולפי הפשט, המשנה אינה עוסקת דווקא במצב שכתב התחתון פסול משום שלא נכתב לשמה. תוספות אכן נאלצו לדחוק בנקודה זו, וזה לשונם: "ובפרק הבונה (שבת דף ק"ד:) דתנן: כתב על גבי כתב פטור, ואמר רב חסדא: מתניתין דלא כר' יהודה, לא בעי לאוקמי כשאין כתב השני מתקן כלום, דאפילו רבי יהודה מודה דאינו כתב, משום דמתניתין משמע ליה דבכל עניין פטור, אפילו כתב גט או ספר תורה שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמוס לשמה, להכי מוקי כרבנן".

 

2.   הרמב"ן חולק על ההנחה של תוספות כי סוגייתנו היא דברי הכול. לדבריו רבי יוחנן וריש לקיש הכריעו כרבנן, החולקים על רבי יהודה וסוברים שכתב על גבי כתב אינו כלום. אבל לפי רבי יהודה דיו על גבי דיו חייב אפילו כשאין הכתב העליון מוסיף ומתקן את הכתב התחתון. ורב אחא, הסובר שחכמים חולקים על רבי יהודה רק בעניין קדושת השם, חולק על רבי יוחנן וריש לקיש בהבנת מחלוקת ר' יהודה וחכמים.

 

3.   הרמב"ן מביא תירוץ אחר בשם הרשב"ם: "ומתרץ הרב רבנו שמואל ז"ל מרומרגי, דהכא כשהכתב יבש ולא אהנו מעשיו, אבל התם בדר' יהודה בשעדיין הוא לח, והכותב על כתב לח כתב הוא. ואינו נכון, דגרסינן בפרק הניזקין (דף נ"ד:) גבי ההוא דאמר: 'ס"ת שכתבתי לפלוני, אזכרות שבו לא כתבתים לשמן', ואקשינן: וליעבר עלייהו קולמוס ולקדשינהו, והתם יבשהווה".

 

  הרמב"ן דוחה תירוץ זה בטענה שהאוקימתא שלו אינה מסתדרת עם כל המקרים. ברם, יש להעיר על גופם של הדברים: הרי גם כאשר הדיו לח מעשה הכתיבה הושלם, אף על פי שהדיו עוד לא הספיק להתייבש. ואם כן, מעשה הכתיבה העליונה אינו עדיף על מעשה הכתיבה התחתונה, ואין להחשיבו ככתב. ומסתבר שלדעת הרשב"ם דין כתב העליון אינו תלוי בליקוי במעשה הכתיבה שמתחתיו; לדבריו כתב עליון אינו כתב רק כאשר החפצא של הכתב שמתחתיו שלם, שאז אין משמעות לכתב העליון הואיל ולא הוסיף דבר לכתב התחתון.

 

4.   בהמשך דבריו הרמב"ן דן בשיטת רב אחא, הסובר שגם חכמים החולקים על רבי יהודה סוברים שכתב עליון נחשב לכתב: "ואי קשיא, לרב אחא בר יעקב דאמר לקמן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דבעינן זה א-לי ואנוהו, הא דתנן התם: כתב על גבי כתב פטור, מני? איכא למימר: מוקי לה בסיקרא על גבי דיו, ודברי הכול. אי נמי: סבר איהו שאני לשמה משבת, דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן, ולא אהנו מעשיו שכבר נכתב". לכן הסיק שאם הדיו עודנו לח והכתב אינו שלם, כתב עליון הווי כתב.

 

  בתירוצו השני הרמב"ן מחלק בין לשמה בגט או בספר תורה - שכתב עליון הוא כתב - לבין איסור כתיבה בשבת - שכתב על גבי כתב פטור. החילוק הזה מתפרש על פי ההבחנה הנ"ל בין מעשה כתיבה לבין חפצא של כתב. לפי הבחנה זו אפשר לומר כי כתב עליון אמנם אינו חפצא של כתב, אך מכל מקום מעשה כתיבה על גבי כתב נחשב למעשה כתיבה. אם כן, מסתבר שלגבי איסור כתיבה בשבת אינו חייב אלא אם כן יוצר חפצא של כתב על ידי מעשיו, משום שהתנאי שמלאכה צריכה להיות 'מלאכת מחשבת' על מנת להתחייב עליה בשבת, מחייב יצירה של כתב. אבל בנוגע לחלות דין לשמה בספר תורה ובגט אין דרישה לכתב, שהרי הכתב כבר ישנו. החיסרון נובע רק מחסרון הכתיבה 'לשמה', ועל ידי מעשה כתיבה אפשר להעניק דין לשמה.

 

  לקמן נציע פתרון אחר לסוגיות אלו.

 

 

ב. דיו על גבי סיקרא

 

  לפי רבי יוחנן וריש לקיש הכותב דיו על גבי סיקרא חייב בשבת. לפי דרכנו, דיו על גבי סיקרא נחשב ליצירת חפצא של כתב, ולכן הוא בגדר מלאכת מחשבת. אמנם, יש לבחון קביעה זו לאור המשך הסוגיא: "בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום, מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו - כתב עליון כתב או אינו כתב? אמר ליה: אינו כתב. אמר ליה:והלוא לימדתנו רבנו 'כתב עליון כתב לעניין שבת'? אמר ליה: וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?". רש"י פירש שרבי יוחנן הסתפק בעניין דיו על גבי סיקרא בכלל. אף על פי שאנו מדמים וסבורים שדיו על גבי סיקרא נחשב לכתב, מכלל ספק לא יצאנו. לכן יש להחמיר אבל אין להקל, שמא כתב עליון אינו כתב אפילו בדיו על גבי סיקרא.

 

  אבל מדברי הירושלמי לא משמע הכי: "עדים שאינן יודעין לחתום: ריש לקיש אמר: רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא - והן חותמין בדיו. אמר ליה ר' יוחנן: מפני שאנן עוסקין בהלכות שבת אנו מתירין את אשת איש?". מהירושלמי עולה שרבי יוחנן הבחין בין הלכות שבת לדיני גט. בנוגע לשבת דיו על גבי סיקרא חייב בתורת ודאי, אך אין לדמות הלכות שבת לגיטין. וכן משמע מפסקי הרמב"ם, שהרי בהלכות שבת (פרק י"א הלכה טז) פסק: "המעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתיים - אחת משום כותב ואחת משום מוחק". משמע שחיובו הוא בתורת ודאי. אף על פי כן, בעניין עדים שאינם יודעים לחתום לא הביא הרמב"ם את הצעת ריש לקיש, שיחתום דיו על גבי סיקרא.

 

  אמנם הבחנה זו צריכה עיון: לעיל הלוא חילקנו בין שבת לבין גיטין בכיוון ההפוך, שכתב על גבי כתב פטור בשבת, למרות שלגבי גיטין הוא בגדר כתיבה. וכאן, לפי הירושלמי, כתב על גבי כתב חייב בשבת, אף על פי שאינו כתב לעניין גיטין.

 

  סוגיא זו מתבהרת על פי המשך דברי הירושלמי. לפי הירושלמי יש בעיה אפילו במקרה שמקרעין נייר כדי שהעדים יחתמו את שמותם ישר על הנייר, על פי הקרעים: "אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן וחותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? אלא מרחיב לפניהן". במקרה זה אין בעיה של כתב על גבי כתב, ואין ספק שחתימת העדים היא בגדר כתיבה, ואף על פי כן הירושלמי מתקשה באפשרות של "מקרעין"! על כורחנו, יש בחתימת העדים בעיה נוספת, מלבד מעשה כתיבה. ומסתבר שבחתימת עדים צריכים לא רק כתיבת העדים אלא גם כתב ידם הפרטי. ממילא, אפילו כאשר מקרעין לעדים נייר חלק עדיין יש מקום לפסול, משום שכתב ידו של ראשון הוא.

 

  לאור חילוק זה מובן שדיו על גבי סיקרא פסול לחתימת העדים, משום שאין חתימה זו בגדר כתב ידם. אף על פי כן, אפשר לחייב את הכותב דיו על גבי סיקרא בשבת, כדברי הירושלמי. וזה לשון מורנו ורבנו הרב יוסף דב   סולובייצ'יק זצ"ל ב"שיעורים לזכר אבא מרי ז"ל" ח"א עמ' רנ"ז: "ביחס למלאכת שבת אין אנו מעוניינים כלל אם הכתב המחודש על ידי מלאכה הוא כתב ידו או כתב הראשון. אנו דנים רק אם מעשה הכתיבה התקיים או לא. לכן אמרו ר' יוחנן וריש לקיש כי בדיו על גבי סיקרא תיקן את צבע האותיות ופעולת כתיבה ישנה כאן. ברם בעדות בשטר אין מלאכת כתיבה מעלה ולא מורידה... מה שאנו דורשים בחתימת העדים הוא כתב ידם או רישומם הבלעדי, ובכתב על גבי כתב דבר זה נעדר."

 

 

ג. דיו על גבי חקיקה

 

  רש"י בפרק ראשון (דף ט':) פירש "מקרעין להם נייר חלק" באופן אחר: "מקרעין להם נייר חלק - מסרטין ורושמין בסכין על הנייר את שמות העדים, ובאין העדים וממלאין את הקרעים דיו". תוספות שם דנים בפירושו על רקע סוגייתנו: הלוא שרטוט על קלף הוא כמו חקיקה על טבלא, הנחשבת לכתיבה לעניין גט, כמו שמפורש לקמן (דף כ'.): "למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא, ורמינהו: עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות". אם כן, לכאורה הכותב בדיו על גבי שרטוט פסול, כמו בדיו על גבי סיקרא. גם הרא"ש התייחס לשיטת רש"י בתוספותיו: "הני מילי דיו על גבי סיקרא, דסיקרא חשיב קצת, אבל דיו על גבי רשימא כתב גמור הוא, בין לעניין שבת בין לעניין גיטין." לדבריו יש הבדל בין דיו על גבי סיקרא, הפסול לפי סוגייתנו, לבין דיו על גבי חקק שכשר. אבל הבחנה זו טעונה ביאור. ועיין בתוספות רי"ד, שדייק שלפי רש"י צריך לכתוב גט דווקא בסוג מסוים של דיו, כלומר בנוזל שנדבק או נבלע בנייר. לכן אפשר לכתוב גט במי אברא (מי עופרת), אבל אברא עצמה (עיפרון), שאינה נוזל, פסולה. ואמנם, כך משמע מפירוש רש"י במנחות (דף ל"ד.): "כלומר: וצריך לכתוב בדיו בין במזוזות בין בגט, כמו שנאמר 'מפיו יקרא אלי וגו', כלומר: מהאי קרא נפקא דספר בדיו בעינן". לכן, אין לפי רש"י בדיו על גבי חקק משום כתב על גבי כתב, הואיל וחקק אינו נחשב לכתב. אלא שפירוש זה אינו, שהרי לפי זה אי אפשר לכתוב גט על ידי חקיקה. וזה בניגוד לסוגיא מפורשת לקמן שאפשר לחקוק גט על גבי טבלא. ולכאורה מהכשר גט על ידי חקיקה מוכח שכל דבר הרושם הוא בגדר כתיבה לעניין גט, ודיו לאו דווקא.

 

  ונראה שיש לפרש כי לפי רש"י חקיקה אמנם נחשבת לכתיבה לעניין גט, אבל יש הבדל מהותי בין כתיבה בדיו לבין חקיקה. בחקיקה האותיות חקוקות על הספר עצמו, בעוד שדיו הוא חומר נוזלי שמציירים בו את האותיות, והן נדבקות לספר או נבלעות בו. כל בעיית כתב עליון לא שייכת אלא בדיו על גבי דיו - ולפי רבי יוחנן יש לחשוש אפילו בדיו על גבי סיקרא- שהרי הדיו כבר קיימת, ואין כאן אלא שינוי צבע בעלמא. אבל בדיו על גבי חקיקה נוצרו אותיות חדשות של דיו מעל הכתב החקוק. ואף על פי שהכתב החקוק התחתון נחשב לכתב, כתב העליון - העשוי מדיו - גם הוא בגדר כתב, שהרי פנים חדשות באו לכאן.

  עוד נראה לומר שאין לדייק שכל דבר הרושם נחשב לכתיבה לעניין גט: אמנם חקיקת האותיות בדף עצמו כשרה, כיוון שלגביה יש לנו לימוד מיוחד מעשיית הציץ, כמו שכתוב "ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם" (שמות פרק ל"ט פסוק ל). אבל בכל מקרה אחר שבו אין חוקקים, צריכים לכתוב דווקא בדיו ובדומה לו, כלומר בחומר כתיבה נוזלי. והיינו משום שאמנם אין צורך בחפצא של דיו, אבל יש צורך בדיו מדין מעשה כתיבה, כמו שמצאנו בברוך בן נריה "ואני כתב על הספר בדיו" (ירמיה פרק ל"ו פסוק יח). והכותב בעיפרון אין כתיבתו נחשבת למעשה כתיבה והיא פסולה בגט.

 

  עד עכשיו ראינו שדיו על גבי דיו אינו נחשב לכתב. אמנם, אם על ידי כתב העליון יש תיקון, הוא נחשב לכתב לפי דעת תוספות. בנוסף, גם כאשר אין תיקון ייתכן שלכתיבה על דיו יש גדר של מעשה כתיבה, אף על פי שכתב העליון אינו מוגדר כחפצא של כתב. בנוגע לדיו על גבי סיקרא, לפי רש"י יש ספק אם כתב העליון נחשב לכתב. על רקע הירושלמי הסברנו שדיו על גבי סיקרא נחשב לכתב, אבל אינו בגדר כתב ידו הפרטי של הכותב. אם הכתב הוא על גבי חקיקה, לפי תוספות דינו כדיו על גבי סיקרא. לפי רש"י הסברנו שכתב מעל חקיקה נחשב לכתב לכולי עלמא.

 

  אמנם, יש מקום להעיר על שיטת התוספות שכתב עליון נחשב לכתב כאשר הוא מתקן אפילו בדיו על גבי דיו. למדנו בהמשך סוגייתנו: "בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו - כתב עליון כתב או אינו כתב?". לפי שיטת התוספות, לכאורה העדים יכולים לחתום גם בדיו על גבי דיו, שהרי על ידי חתימתם יש תיקון הגט?! ועיין במהרש"א. בפתרון שאלה זו יש לעיין בדברי בעל ספר התרומה בעניין כתב על גבי חק תוכות.

 

ד. כתב על גבי חק תוכות (1)

 

  רבנו ברוך כתב (הלכות תפילין סימן ר"ה) "אבל במקום שנאמר 'וכתב' פסלינן חק תוכות, וכיוון שהאות פסול אין להכשירו על ידי חוזר ומעביר עליו קולמוס לאחר שנתקנה... אף על גב שרבי יהודה אומר 'מעביר עליו קולמוס ומקדשו'... לרבי יהודה דמועיל משום שהאות נעשה לו כתקנו ואין מחוסר אלא לשמו... אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משווי ליה גט."

לכאורה דבריו הם נגד כל מה שלמדנו בסוגיא זו. עד עתה חשבנו שחסרון כתב העליון נובע משלמות כתב התחתון, כלומר: ככל שכתב התחתון טוב יותר, כך יש סיבה טובה יותר לפסול את הכתב שמעליו. והנה כותב רבנו ברוך שכתב העליון פסול משום שכתב התחתון הוא חק תוכות - שאינו כתב!

 

  בפירוש שיטתו נראה לומר שדיו על גבי דיו אינו כתב, משום שלא הוסיף מאומה על כתב התחתון. אבל לפי זה יש להקשות מהסוגיא לקמן (כ'.), שלפי רבי יהודה אפשר להעביר עליו קולמוס לשמה. ונראה לפרש שלדעתו דינו של רבי יהודה אינו נובע מכך שכתב עליון נחשב לכתב, אלא מכך שעל ידי העברת הקולמוס אפשר להשלים ולהכשיר את כתב התחתון. וכן כתב בעל תרומת הדשן (שאלה מ"ח): "דאפילו כשהוא מתקן כתב תחתון לעשותה לשמה, מכל מקום לא חשיב כתב העליון כתב אלא לעניין זה שעושהו לשמה". לפי זה ברור שהעברת קולמוס אינה מועילה אלא אם כן קיים כתב מתחתיו. אבל אם כתב מתחתיו על ידי חק תוכות, אי אפשר להכשיר על ידי העברת קולמוס.

 

  לאור הנ"ל אפשר להסביר מדוע עדים שאינם יכולים לכתוב אינם יכולים לחתום דיו על גבי דיו, אף על פי שיש בחתימתם משום תיקון. בחתימה אין די בהוספת לשמה - שהרי עצם חתימת העדים חסרה - ולכן כתב על גבי כתב אינו מועיל אלא אם כן כתב בדיו על גבי סיקרא (לריש לקיש), שאז כתב עליון הווי כתב. אבל דיו על גבי דיו, המועיל רק מדין תיקון כתב תחתון, לא שייך בזה כלל. וזה לשון המהר"ם שי"ף: "אלא נראה לחלק דדווקא לעניין כתיבת הגט אמרינן לקמן דכתב שני מתקן, אבל לעניין חתימה כאן מיבעיא ליה, דהווי חתימת הראשון וכתב עליון לא הווי כתב, ואין כאן חתימת השני."

 

  לפי זה יש לחלק בין סוגייתנו לסוגיא לקמן (דף כ'.). סוגייתנו דנה בהגדרת כתב עליון ככתב עצמאי, ולכן דיו כל גבי דיו אינו כלום. לעומתה, הסוגיא לקמן עוסקת בתיקון כתב התחתון על ידי העברת קולמוס, ולכן בה אפילו דיו על גבי דיו מועיל. אמנם, כל זה בניגוד לסוגיא בשבת, התולה חיוב כתיבת דיו על גבי דיו במחלוקת רבי יהודה וחכמים האם אפשר להעביר עליו קולמוס לשמה. ונראה לפרש שאי אפשר להעניק לספר תורה או גט דין לשמה אלא אם כן יעשה מעשה כתיבה לשמה. ולכן, אם אין להעברת הקולמוס דין מעשה כתיבה, גם דין לשמה לא יחול. הגמרא בשבת סוברת שדיו כל גבי דיו אינו נחשב למעשה כתיבה - כנראה משום שלדעתה מעשה שאינו יוצר כתב גם אינו מוגדר כמעשה כתיבה - ולכן היא טוענת שלפי רבי יהודה לא ייתכן להחיל דין לשמה על ידי העברת קולמוס אם דיו על גבי דיו אינו בגדר כתב, ועל כורחנו רבי יהודה חולק על דין המשנה שהכותב דיו על גבי דיו בשבת פטור. הסוגיא בגיטין, לעומתה, חולקת וסוברת כי העברת קולמוס בדיו על גבי דיו נחשבת למעשה כתיבה אף על פי שלא יצר חפצא של כתב, ולכן אפשר להכשיר גט וספר תורה פסולים על ידי העברת קולמוס.

 

 

(1) חק תוכות- היינו כתיבה על ידי מחיקת מה שמסביב לאות. לדוגמה: אם הנייר כולו מכוסה בדיו, ואני מוחק את הדיו באופן שנוצרות אותיות במקומות שבהם לא מחקתי אותו. כתיבה כזו פסולה להלכה.

 

 

מקורות לשיעור הבא - שטרא פרסאה:

 

גיטין י"ט, ב "תניא כוותיה... קא משמע לן".

גיטין   י', ב משנה, גמרא עד "כרתי".

רשב"א ד"ה ואיבעית אימא.

רמב"ם הלכות מלווה ולווה פרק כ"ז הלכה א.

בבא בתרא נ"ד "ואהדר... באיגרתא", רשב"ם ד"ה והאמר.

בבא קמא קי"ג, ב "אמר שמואל... עלייהו".

רשב"א נדרים כ"ח, א ד"ה במוכס, עד "אחר".

חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם, הלכות גירושין פ"ו הלכה ט, "דוגמת זה... שטרא".

מרדכי גיטין סימן רכ"ה.

 

שאלות:

1. האם שתי התשובות של הגמרא שוללות את היישום של דינא דמלכותא דינא בשטרות?

2. כיצד משקפים המקורות השונים של דינא דמלכותא דינא הבנות שונות של הלכה זו?

3. אילו הנחות מאמץ רבינא בהשוותו שטרות עכו"ם לסיטומתא?

4. האם העיקרון רינא דמלכותא דינא מעניק לשטרות עכו"ם מעמד חוקי מלא?

 

 

****************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון