שיעורים במסכת בבא-מציעא

דף	כותרת	מחבר	תקציר
צד ע"א	ארבעת השומרים - מבוא	הרב יאיר קאהן	הפסוקים המלמדים את דיני השומרים אינם עוסקים במקרים מסויימים אלא בעקרונות חוקי השומרים. באופן עקרוני, ניתן לחלק את השומרים השונים לשתי קבוצות עיקריות: יש שהתחייבו לשמור על החפץ, ויש שקיבלו רשות להשתמש בו.
צד ע"ב	אחריותו של השואל	הרב יאיר קאהן	אחריותו של השואל היא בלעדית - הוא חייב אף על נזקים שנגרמו באונס. ניתן להבין את האחריות המוחלטת של השואל בשתי דרכים: ייתכן שקיים בינו לבין הבעלים הסכם בלתי-כתוב, המחייב אותו גם במקרה של אונס, וייתכן שהוא רוכש את החפץ בצורה חלקית ומתחייב להשיבו לבעליו.
צד ע"ב	שאלה בבעלים	הרב משה טרגין והרב יאיר קאהן	התורה פוטרת שואל מתשלום כאשר "בעליו עמו". מהו אופיו של פטור זה? לכאורה, שאלה בבעלים היא שמירה רגילה בלי חיוב תשלומים, אך ייתכן גם שנוכחות הבעלים גורמת לכך שהשאלה בבעלים כלל אינה נחשבת לשמירה.
צה ע"א	שמירה בבעלים	הרב עזרא ביק	מהו ההיגיון שמאחורי הפטור של "בעליו עמו"? ייתכן שהשומר והבעלים שותפים למעשה השאלה והאחריות נותרת אצל הבעלים, או לחילופין - ייתכן שבעל החפץ נחשב לעובד של השואל, ולכן אינו יכול לחייב אותו בתשלום.
צו ע"א	בעיות רמי בר חמא	הרב עזרא ביק	הגמרא מביאה כמה בעיות בשם רמי בר חמא, בעניין אדם ששאל בהמה למטרות שונות ומשונות. השיעור עוסק בהבנת ארבע השאלות הראשונות. לדעת רש"י, הן נוגעות לגדרי השומרים הכלליים, ואילו לדעת הרמב"ם הן נוגעות רק לשאלה בבעלים.
צו ע"א	שליחות ו-"בבעלים"	דוד ברופסקי	הסוגייה עוסקת בכמה מדיני השליחות: "שלוחו של אדם כמותו", הפרת נדרים באמצעות שליח ו"יד עבד כיד רבו". ניתן להבין דינים אלו באמצעות ההבנות שהוצעו בשיעורים הקודמים ביחס לשליחות בבעלים.
צו ע"ב	מתה מחמת מלאכה	הרב יאיר קאהן	כידוע, אדם ששאל פרה והיא מתה מחמת המלאכה שנעשתה בה - פטור מתשלום. ניתן להבין פטור זה בשתי אפשרויות: ייתכן שחובתו של השואל למשאיל נובעת מהסכם בלתי-כתוב שנחתם ביניהם, והסכם זה פוטר אותו כאשר הבהמה מתה מחמת מלאכה; וייתכן שבמקרה של מתה מחמת מלאכה השואל נפטר בשל פשיעת המשאיל.
צז ע"א	"בעידן עבידתייהו"	ר' שמואל זיידרמן	הגמרא מביאה את דברי רבא, הפוטר את השואל מבעלי אומנות מסויימים. האם דין זה תקף רק לאחר שהפועלים התחילו לעבוד, או אפילו כבר משלב ההתחייבות? השיעור עוסק בשאלה זו לאור ההבנות השונות בדין שליחות בבעלים.
ב ע"א	יחלוקו	הרב ברוך גיגי	כאשר שני אנשים טוענים שתי טענות סותרות, ואין לבית הדין סיבה להעדיף טענה אחת על חברתה, נשאלת השאלה כיצד ראוי לפסוק: האם להעדיף את הפתרון ההוגן - חלוקת החפץ בין שני האנשים, או להעדיף את הפתרון שעשוי לקלוע לאמת - "כל דאלים גבר".
ב ע"ב	האם עד אחד או מיגו פוטרים משבועה	הרב בנימין תבורי	בעניין עד אחד הפוטר משבועה, השיעור סוקר את שיטות הראשונים השונות: יש שטענו שעד אחד אינו פוטר משבועה כלל, יש שקבעו שהוא פוטר, ויש שהגבילו את הפטור בדרכים שונות. ביחס ל"מיגו לאפטורי משבועה" - נחלקו הראשונים האם טענת מיגו יכולה לפטור את הטוען משבועה. נראה שהמחלוקת תלויה בשאלה האם השבועה היא חובה ממונית או לא.
ב ע"ב	"ונקרב בעל הבית אל הא-לוהים"	הרב יאיר קאהן	מתוך הכינוי שמכנה התורה את הדיינים - "א-לוהים" - דן המאמר במימד הדתי של המשפט העברי. לאור דיון זה, יש לבחון גם את השבועות השונות שהאדם יכול להתחייב בהן.
ב ע"ב	ממון המוטל בספק - מחלוקת סומכוס וחכמים	הרב יאיר קאהן	מדוע סובר סומכוס ש"ממון המוטל בספק - חולקים"? ניתן להציע שני כיוונים בהסבר המחלוקת: ייתכן שהיא עוסקת בשאלה מתי יש ליישם את מעמדו המיוחד של המוחזק בממון, וייתכן שהיא עוסקת בהגדרת המקרה המיוחד של "דררא דממונא".
ג ע"א	יהא מונח עד שיבוא אליהו	הרב יאיר קאהן	הראשונים נחלקו מתי יש ליישם את הפתרון של "יהא מונח עד שיבוא אליהו". בשיעור נבחן מעמדו של "יהא מונח" ביחס ל"יחלוקו" ול"כל דאלים גבר".
ג ע"ב	"פיו" - הודאת בעל דין	הרב יוסף צבי רימון	האחרונים נחלקו בהבנת אופייה של הודאת בעל דין: האם בעל דין נאמן מדין התחייבות או מדין נאמנות.
ג ע"ב	ה"קל וחומר" מהודאה לעדים	הרב יאיר קאהן	כיצד לומדת הגמרא "קל וחומר" מהודאה לעדים (כדי לחייב שבועה כאשר עדים העידו שהנתבע חייב מקצת הטענה)? ייתכן להבין שימוש זה בשתי צורות: ייתכן שה"קל וחומר" הוא סברה המרחיבה את דין "מודה במקצת" לעדים (כי עדים נאמנים יותר מהודאה), או ייתכן שזהו לימוד המבוסס על כך שבאופן כללי - כוחה של עדות גדול מכוחה של הודאה.
ג ע"א	ר' חייא קמייתא	הרב משה טרגין	ר' חייא טען שאדם התובע מחבירו ממון, הלה כופר בכל והעדים מעידים שהוא חייב לו חלק מהממון - הנתבע נשבע על השאר. על מה מבוסס דין זה? נראה שהשאלה מושפעת מההבנות השונות בדין "מודה במקצת": האם הודאה במקצת הטענה מעוררת חשד נגד הנתבע, או שמא היא נותנת גושפנקא לטענת התובע? ייתכן שדיון זה קשור גם לדין של "חייב במקצת".
ג ע"ב	המחייב של שבועה	הרב יהושע אמרו	הגמרא מוצאת "צד שווה" לשורה של מקרים שחייבים להישבע בהם: כולם באים על ידי טענה וכפירה. הראשונים הבינו את ה"צד השווה" הזה באופנים שונים. הרמב"ן הבין שטענה וכפירה היא הרחבה של דין "מודה במקצת", וחובת השבועה מבוססת על החשד שהנתבע משקר. רש"י, לעומתו, סובר שטענה וכפירה הוא מושג כללי יותר, המחייב שבועה גם בעד אחד וגם במודה במקצת. ניתן להבין שלדעת רש"י השבועה נצרכת כאשר יש חשד שהנתבע משקר, כאשר טענת התובע חזקה יותר מהכחשת הנתבע, או בכל מקרה שהתובע טוען טענה כלשהי.
ד ע"א	"הילך"	הרב עזרא ביק	אדם שהודה במקצת הטענה ושילם אותו חובו מייד - פטור משבועה. האם דין זה חל רק על פקדון, או גם על הלוואות? הראשונים נחלקו בשאלה זו, וכן בשאלת "הילך" בשטר.
ד ע"ב	"אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות"	הרב אלי שור	מהי ההגדרה של "שעבוד קרקעות" שאין נשבעים עליו? מה הדין כאשר שטר השעבוד אבד - האם יש "שעבוד קרקעות" ברמה התיאורטית?
ד ע"ב	"הודה בקרקע וכפר בכלים" - היחס בין הטענה להודאה	הרב יאיר קאהן	אדם שתבע מחבירו קרקע וכלים, והלה הודה בכלים וכפר בקרקעות - אינו יכול לחייב אותו להישבע. מתברר, שבמקרים שונים הודאה חלקית אינה נחשבת ל'הודאה במקצת' אלא מחלקים את הטענה לכמה טענות שונות.

שיעורים במסכת בבא-מציעא

דף

כותרת

מחבר

תקציר