אמצעיות אין להם סדר

פתיחה*

המשנה הראשונה של פרקנו פותחת בהוראה 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'. צוק העיתים לא מאפשר לנו תמיד לנקות את המחשבות קודם התפילה, וכך קורה לפעמים שאנו מתבלבלים בסדר הברכות. מה עושים לאחר שמגלים את הטעות - חוזרים אחורה או שמא ממשיכים כרגיל? בעניין זה נחלקו האמוראים:

"אמר רב הונא: טעה בשלש ראשונות חוזר לראש; באמצעיות חוזר לאתה חונן; באחרונות חוזר לעבודה. ורב אסי אמר: אמצעיות אין להן סדר. מתיב רב ששת: מהיכן הוא חוזר מתחלת הברכה שטעה זה. תיובתא דרב הונא! אמר לך רב הונא: אמצעיות כלהו חדא ברכתא נינהו"   (ברכות לד.).

רב הונא ורב אסי נחלקו במספר נקודות, אולם בשלב זה נציג את מחלוקתם בקווים כללים בלבד. לכל הדעות מוסכם, כי במקרה וטעה בשלושת הברכות הראשונות או לחילופין בשלושת הברכות האחרונות, חוזר לברכה הראשונה של אותן שלוש ברכות. זאת משום, שיחידות אלו הִנן הומוגניות, וכל ברכה צריכה להיאמר כסדרה וכתיקונה. מחלוקתם של רב הונא ורב אסי נוגעת לברכות האמצעיות. רב הונא סובר שגם אמצעיות הם יחידה הומוגנית ואם טעה חוזר ל'אתה חונן' (שהיא ברכה ראשונה של אמצעיות), ואילו רב אסי חולק וסובר שאמצעיות אין להם סדר והם אינן הומוגניות.

כולם ביחד וכל אחד לחוד

בשנה שעברה עסק חברי ר' נֹעם מלכי בנושא בו עוסק שיעורנו מזווית אחרת[1]. החקירה שהועלתה שם הייתה האם ברכות תפילת שמונה עשרה הִנן נפרדות וכל ברכה היא מצווה בפני עצמה, או שמא מדובר בברכה אחת גדולה המורכבת ממספר פריטים. בשאלה זו נחלקו ה'מגן-אברהם' וה'נהר שלום':

אומר ה'מגן-אברהם':

"משמע דבשאר ימות השנה אם יודע ברכה אחת יאמרה ואין מעכבות זו את זו"   (סימן תקצ"ג, ס"ק ב).

 

ולעומתו, אומר ה'נהר שלום':

"זו את זו - עיין משנה ברורה מה שכתב בשם המגן אברהם. ודע, דבספר נהר שלום פליג עליו... ואם דעתו על י"ח ברכות של כל השנה הוא גם כן תימא דלא ניתקנו אלא סמוכות זו לזו דמשום הכי ליתא בהו פתיחה ובפרט ג' ראשונות וג' אחרונות כחד חשיבי וגם שאין משמעות לזה בגמרא עכ"ל"

  (סימן תקצ"ג, ביאור-הלכה ד"ה זו את זו).

ואם-כן, נחלקו ה'מגן-אברהם' וה'נהר שלום' האם אדם שיודע רק ברכה אחת - יכול לברך אותה ודיו, או שמא ללא שאר הברכות אין משמעות לברכתו. דעת ה'מגן-אברהם' היא שלכל ברכה יש משקל בפני עצמה, ולכן שאר הברכות אינן מעקבות אותה. לעומתו, לדעת ה'נהר שלום' כל הברכות הינן חטיבה אחת ולכן לא ניתן לומר ברכה אחת לבד^[2].

באותו שיעור הציג נֹעם הבנה נוספת לאור דבריו של בעל ה'חיי אדם', המשלב בין שתי ההבנות. על-פי שיטתו, אמנם כל ברכה עומדת בפני עצמה, אולם מאידך סך כל הברכות עולות לברכה אחת גדולה לה אנו קוראים 'תפילה'. לאור זאת, מחלק ה'חיי אדם' בין המסופק אם חיסר ברכה, לבין היודע בודאות כי חיסר ברכה. המסופק - לא יחזור על הברכות שכן אין חובה לחזור להתפלל מספק, אולם אם ברור לו שחיסר ברכה אחת - צריך לחזור לאותה ברכה ולתקנה.

כיצד חוזרים?

כאמור, רב הונא ורב אסי נחלקו במקרה שודאי טעה בתפילתו, כיצד חוזר ומתפלל. להלכה פסקו רוב הראשונים כרב אסי כי אין סדר לברכות^[3], אולם הם נחלקו בביאור דבריו:

אומר רש"י:

"ואם דלג ברכה אחת ואחר כך נזכר בה - אומרה, אף שלא במקומה"   (לד. ד"ה אין להם סדר).

 

 

תוספות על אתר חלקו על רש"י וכתבו:

"לכך נראה כפירוש רשב"ם ורב אלפס, דאין להן סדר דקאמר - היינו שיתחיל במקום שדלג הברכה ומשם ואילך יאמר הכל על הסדר. אבל ודאי לא יתחיל באתה חונן כמו בג' ראשונות וג' אחרונות"

   (לד. ד"ה אמצעיות).

רש"י ורשב"ם נחלקו היכן משלימים או מתקנים את הברכה. שיטת רש"י היא כי ניתן לתקן במקום בו גילה את הטעות, אולם הרשב"ם סובר כי צריך לחזור למקומה של הברכה ומשם להמשיך על סדר הברכות. הקושיה המרכזית על שיטת רש"י הינה מהגמרא במגילה:

"תפלה מנא לן? דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא: מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר"   (מגילה יז:).

על-פי הגמרא ישנה חשיבות לסדר לברכות, ואם-כן כיצד מפרש רש"י שבמקרה שטעה מתקן 'על המקום' - והרי הוא פוגע בסדר! בשאלה זו עסק רבנו זרחיה הלוי:

"וזהו שבא רב אסי ללמדנו שאין האמצעיות בכלל הסדר שהסדיר שמעון הפקולי, ואע"ג דהזכיר שמונה עשרה ברכות על הסדר - אין הסדר אמור אלא על הראשונות והאחרונות ולמהוי אמצעיות בין ראשונות לאחרונות זהו הסדר האמור בהם, אבל אמצעיות לגבי הדדי אין להם סדר ואין בהם משום מתפלל למפרע זהו פרושו של רב אסי "

  ('בעל-המאור', כד. באלפס).

התשובה של רבנו זרחיה היא כי רש"י פירש את דברי רבי שמעון הפקולי באופן שונה. לדעתו, רש"י הבין כי הסדר שתיקן רבי שמעון הפקולי היה קשור למבנה של התפילה - ראשונות אמצעיות ואחרונות - ולא בנוגע לתוכן הפנימי של כל יחידה. ואולם, דבריו של 'בעל המאור' אינם מסתדרים בצורה טובה עם פשט לשון הסוגיה במגילה. מהסוגיה שם משתמע כי סדר הברכות איננו נוגע רק למבנה התפילה (ראשונות, אמצעיות ואחרונות), כי אם גם למיקום הברכות בתוך כל חלק. לאור שאלה זו, מתרץ בעל ה'נחלת דוד' (חידושים לברכות דף לד.) תירוץ שונה:

"וכן פסק הרמב"ם... הקורא למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אע"פ שאינו רשאי, אומר אני שיצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה עכ"ל. והכא נמי לענין תפלה, כיוון דאמר רב אסי אמצעיות אין להם סדר, ממילא הוו כפרשיות של ק"ש. אף דאיכא טעם לסידורן זו אחר זו כדתנן במתני' למה קדמה פרשת שמע כו', אפילו הכי אם הקדים פרשה לפרשה יצא, ולא מקרי למפרע כיון דכל פרשה הווי מלתא בפני עצמה, והכא נמי גבי ברכות אין להם סדר ולא כחדא חשיבי, תו לא הווי רק כפרשיות של ק"ש שאינו מעקב סידרן... ודווקא ראשונות ואחרונות דכחדא חשיבי וא"כ אם הקדים בהן ברכה לברכה הוי כהקדים פסוק לפסוק בפרשה אחת".

ה'נחלת דוד' טוען שאת המושג סדר בברכות, צריך להסביר לאור הלכות סדר הקריאה בקריאת שמע. כשם שבקריאת שמע אם הקדים פרשה לפרשה בדיעבד יצא, כך יהיה גם אם הקדים ברכה לחברתה בתפילה. ואולם, דברים אלו נכונים רק לגבי האמצעיות שבהן הברכות לא מהוות חטיבה הומוגנית, אולם בברכות הראשונות והאחרונות המהוות יחידה אחת, שינוי בסדר הברכות דינו כעירבוב בין התיבות בקריאת שמע המעכב את הקריאה.

הסבר נוסף מדוע ניתן לשנות את סדר הברכות בברכות אמצעיות, מובא על-ידי הראבי"ה (וכך הסביר גם הרשב"א):

"נראה דלפירוש רבינו חננאל שפסק בפרק 'אין עומדין' הלכה העובר לפני התיבה וטעה כרב אסי דאמצעיות אין להם סדר ואומרה בכל מקום שזוכרה, אבל לכתחלה יש להם סדר, דהך ברייתא דמגילה הוי מוקי רב אסי בשלש ראשונות, הילכך למפרע לא [יצא], אי נמי לצדדין קתני וגבי תפלה לכתחלה ובקריאת שמע אפילו דיעבד"

  (ראבי"ה ח"ב, מסכת מגילה סימן תקס"ה).

לסיכום, ראינו שלוש הצעות מדוע ניתן לשנות את סדר הברכות בברכות אמצעיות:

א.  שיטת 'בעל-המאור' - הסדר נוגע רק למבנה התפילה - ראשונות אמצעיות ואחרונות, ואילו לברכות עצמן אין סדר.

ב.  שיטת ה'נחלת דוד' - כשם שבקריאת שמע יוצא בדיעבד אם הקדים ברכה לחברתה, כך אם שינה את סדר הברכות האמצעיות - יוצא.

ג.  שיטת הראבי"ה והרשב"א - סדר הברכות מעקב רק לכתחילה ולא בדיעבד.

שבת קודמת לחול

לסיום, ברצוני לשים דגש על שורה אחת בפרושו של ה'פני יהושע' בסוגיה. גם ה'פני יהושע', ניסה לישב את דברי רש"י עם שיטת ר' שמעון הפקולי במגילה. ואולם, בסיום דבריו נשאר ה'פני יהושע' בתימה שכן בתוספתא שמביאה הגמרא במגילה נאמר כי הקורא את המגילה למפרע לא יצא וכן בתפילה. ואם כן, מפשט לשון התוספתא אין חלוקה בין אמצעיות לראשונות ואחרונות ומניין לנו לחלק:

"ועוד יש לומר דאף על גם דבמגילה סתמא תני' וכן בתפילה, מכל מקום צריך לומר דלא איירי אלא בג' ראשונות וג' אחרונות דשייכי בין בחול ובין בשבתות וימים טובים בכל התפילות, מה שאין כן באמצעיות שאינן בשבתות וימים טובים ובמוספי ראש חודש משום הכי לא הוו בסתם לשון תפילה".

למסקנה מבין ה'פני יהושע' שבלשון התוספתא רק ג' ברכות ראשונות ואחרונות מוגדרות כתפילה, אמצעיות אינן תפילה שכן בימים טובים הם מושמטים מסדר התפילה ומוחלפים בקדושת היום. ר' יואל בן-נון פרסם לפני כשלוש שנים מאמר מעניין מאוד בנושא השתלשלות התפילה (משלב לז אלול תשס"ב), ובמאמר זה הוא עומד מחדש על הסוגיות השונות העוסקת בסדר התפילה. בסוף המאמר מגיע ר' יואל למסקנה מענינת:

"ביבנה נוצר לראשונה סדר ברכות אחד של שמונה עשרה לימות החול, והוא נוצר משילוב סדרי ברכות קיימים. אולם רבי יהושע חלק על רבן גמליאל, וגרס מעין יח, לפי דעה אחת בסוגיית ברכות, ביקש רבי יהושע לשמור על המבנה הקדום של תפילת שבע, אם ברכה אמצעית אחת, בדומה לתפילות השבת והחגים, כשסדר הבקשות (=שומע תפילה) מחליף את קדושת היום".

ע"פ הבנתו של ר' יואל בן-נון ניתן להסביר בקלות את הסברו של ה'פני יהושע' שהבאנו לעיל. לפני שרבי שמעון הפקולי סידר את י"ח הברכות, התפילה הבסיסית שהיתה נהוגה בעם ישראל היתה תפילת השבע של שבתות וימים טובים, כאשר עיקרה של התפילה נסבה סביב ג' ראשונות וג' אחרונות. המחלוקת התמימה בין רשב"ג לרבי יהושע במשנה בפרק רביעי של מסכת ברכות, אם אדם מתפלל שמונה עשרה ברכות בכל יום או מעין שמונה עשרה היתה מחלוקת עקרונית יותר. ביבנה שלאחר החורבן מחליטים חז"ל להקדים תרופה למכה ולתקן תפילות קבע בימות החול בהעדר בית מקדש. רשב"ג בהזדמנות זו רוצה להרחיב את מסגרת התפילה הקיימת כך שבמקום הברכה היחידה של קדושת היום תבוא מערכת של בקשות בסיסיות. רבי יהושע לעומתו מקבל את הרעיון אך מסתייג מהיקפו ומבקש לתקן מעין שמונה עשרה. כך שברכה אחת תכיל בתוכה את כל רצף הבקשות של רשב"ג. כאמור ויכוח לוהט זה מסתיים בדרמה עליה מספרת הגמרא בברכות כט., עת שרשב"ג מסלק את רבי יהושע שפוסק כנגדו כי תפילת ערבית רשות.

לסיכום

השבוע דנו בסדר הברכות של תפילת שמונה עשרה. הבאנו בפתיחה לדברינו את מחלוקת רב אסי ורב הונא האם יש סדר לברכות אמצעיות, והראנו כי האחרונים נחלקו בשאלה האם ברכות שמונה עשרה הם ברכות נפרדות או שמה מדובר בברכה אחת. עמדנו על מקורם ואופים של הברכות האמצעיות והראנו כי במקור, התפילה הייתה תפילת שבע וכך הסביר ה'פני יהושע' את התוספתא. לסיום הבאנו את הסברו הנפלא של ר' יואל בן-נון. לרוצה להחכים מומלץ בחום לקרוא את מאמרו של ר' יואל בנידון, המסכם את הנושא ועומד על שורשיה של התפילה, ממזמורי תהילים עד הגמרות.