!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

יעלה ויבוא


הקדמה

לפני שני שיעורים עסקנו במעמדן של ברכות תפילת שמנה עשרה וביחס בין הברכות. השבוע, השיעור יוקדש לבחינת מעמדה של ברכת 'יעלה ויבוא' ביחס לשאר ברכות תפילת שמנה עשרה.

בשיעור על תפילת שמונה עשרה ראינו את דעת המגן אברהם, שסבר, שניתן לצאת ידי חובה תפילת שמונה עשרה, גם ללא אמירת כל י"ט הברכות, ואת דברי האליה רבה והנהר שלום שחלקו עליו[1].

הגמרא בדף כ"ט ע"ב עוסקת בדינו של מי שטעה ולא אמר בראש חודש 'יעלה ויבוא':

"אמר ר' תנחום... טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה - חוזר לעבודה, נזכר בהודאה - חוזר לעבודה, בשים שלום - חוזר לעבודה, ואם סיים - חוזר לראש".

מדברי הבריתא עולה בבירור, כי מי שלא אמר 'יעלה ויבוא' בתפילת י"ח חייב לחזור ולהתפלל, אך   לא ברור מדוע.

חכמי פרובינציא ורבנו יהודה

באופן בסיסי ניתן להציע שני כיווני הסבר:

א.  מי שלא אמר 'יעלה ויבוא' לא יצא כלל ידי חובה תפילה, וממילא עליו לחזור ולהתפלל.

ב.  מי שלא אמר יעלה ויבוא - יצא ידי חובת תפילה, אך עליו לחזור ולהתפלל בכל זאת, בשל העובדה שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' - שכנראה מהווה סיבה מספיק מוצדקת כדי לחייב לחזור ולהתפלל בשנית[2].

כבר עסקנו בעבר בדיני תפילת תשלומין[3]. ראינו כי מי שהחסיר תפילה אחת יכול להשלימה בתפילה הבאה אחריה, ולכן, מי שלא התפלל מנחה, למשל, צריך להתפלל את תפילת ערבית פעמיים: פעם אחת בתור ערבית ופעם שניה כתשלום על תפילת המנחה שהפסיד.

לאור דברי הגמרא הנ"ל, היינו מצפים שכזה יהיה דינו של מי ששכח להזכיר יעלה ויבוא בתפילת מנחה של ראש חודש - שיתפלל במוצאי ראש חודש את תפילת ערבית פעמיים, פעם כערבית ופעם כמנחה. תלמידי רבנו יונה[4] הביאו דעה זו בשם חכמי פרובינציא:

"חכמי פרובינציא אומרים דכיוון שבאותה תפילה[5] לא יצא ידי חיוב - שלא התפלל אותם כדינה כמי שלא התפלל כלל דיינינן ליה - ומתפלל שתיים לערב, ואף על פי שכבר עבר ראש חודש ואינו מזכיר ענין ראש חודש בתפילה".

חכמי פרובינצא אומרים בצורה ברורה, כי מי שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' בראש חודש - לא יצא ידי חובה תפילה וזוהי גם הסיבה שעליו לחזור ולהתפלל.

לעומתם, בד"ה טעה בדף כ"ו ע"ב, הביאו התוס' את דברי רבנו יהודה:

"כתב רבנו יהודה: אם טעה ולא הזכיר ראש חודש במנחה לא יתפלל עוד בלילה, דלמה יתפלל עוד? הרי כבר התפלל כל תפילת המנחה מבעוד יום לבד ראש חודש שלא הזכיר, אם כן אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ראש חודש! הרי לא יזכיר עוד תפילת ראש חודש, וי"ח כבר התפלל".

כלומר, לדעת התוס' מי שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' במנחה של ראש חודש - אינו חייב בהשלמת התפילה בתפילת ערבית של מוצאי ראש חודש. מכך שהתוס' לא מצריכים להשלים את תפילת המנחה, ברור כי לדעתם, גם מי שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' בראש חודש יצא ידי חובה תפילה (אחרת היה עליו להשלימה).

אך כעת נשאלת השאלה: מדוע מי שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' צריך לחזור ולהתפלל? הרי יצא ידי חובה התפילה ורק לא יצא ידי חובת יעלה ויבוא?!

נראה, כי הסיבה לכך היא, שגם אם נאמר, שמי שהתפלל ולא אמר יעלה ויבוא - יצא ידי חובה תפילה, עדיין יש צורך בהשלמת יעלה ויבוא, ולא ניתן לומר יעלה ויבוא באופן עצמאי אלא רק בתוך תפילת י"ח, לכן חכמים הצריכו לחזור ולהתפלל שוב - לא כתפילת י"ח נוספת, אלא רק כאמצעי לאמירת יעלה ויבוא.

לפי הסבר זה במקרה שבו ניתן יהיה לצאת ידי חובת יעלה ויבוא ללא צורך בחזרה על תפילת י"ח, הדבר יהיה אפשרי, ואכן כך היא דעתו של בה"ג המובאת בתלמידי רבנו יונה[6]:

"וכתב בהלכות גדולות ז"ל, דכי אמרינן שצריך לחזור ולהתפלל הני מילי כשמתפלל יחידי, אבל אם מתפלל בבית הכנסת עם הצבור ולא הזכיר של ראש חודש -   אין צריך לחזור מפני שכיוון שהשליח ציבור חוזר התפלה, די לו כשישמע עניין ראש חודש משליח ציבור כיוון שכבר התפלל".[7]  

המקור לדברי בה"ג נמצא לכאורה בבריתא המובאת בדף ל' ע"ב:

"והתניא: טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשחרית, בשחרית - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה במוספין, במוספין - אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה במנחה...

אמר ר' יוחנן בציבור שנו".

והסביר רש"י[8] את תשובת ר' יוחנן:

"משום דשמע ליה משליח ציבור ואיכא מקצת הזכרה, אבל ביחיד צריך לחזור".

ראינו אם כן שתי דעות בנוגע לדינו של השוכח לומר יעלה ויבוא בתפילת ראש חודש:

א.  דעת חכמי פרובינציא - שמי שלא הזכיר יעלה ויבוא בראש חודש לא יצא ידי חובת תפילה, וממילא עליו לחזור ולהתפלל, וכן אם שכח להזכיר יעלה ויבוא בתפילת מנחה עליו להשלימה בתפילת ערבית גם אם מדובר על מוצאי ראש חודש.

ב.  דעת התוס' - שסוברים שמי ששכח להזכיר יעלה ויבוא בראש חודש יצא ידי חובה תפילה, אך עליו לחזור ולהתפלל מכיוון שלא יצא ידי חובה אמירת יעלה ויבוא, ויש צורך בתפילה הנוספת על מנת שתשמש כאמצעי לאמירת יעלה ויבוא. ממילא, מי שלא אמר יעלה ויבוא במנחה אינו צריך להתפלל תפילת תשלומין בערבית.

 הסבר זה לדברי התוס' משתמע בבירור מתוך דבריהם:

"דלמה יתפלל עוד?...אם כן אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ראש חודש".

אם ידידנו ה'שכחן' אכן לא יצא ידי חובת תפילת מנחה, הרווח שבתפילת התשלומין ברור - הוא יכול להשלים את התפילה שהחסיר! ברור אם כן שלדעת התוס' יצא חברנו ידי חובת תפלת מנחה.

אולם, העקרון העולה מדברי התוס' נראה לכאורה סותר את דברי הבריתא המובאת בדף כ"ו ע"ב:

"תנו רבנן: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת -   מתפלל בליל שבת שתיים".

על פי דברי התוס', היינו מצפים שמי שלא התפלל מנחה בערב שבת ינהג באחד משני האופנים הבאים: או שלא ישלים כלל את מה שהחסיר - כי הרי בכל מקרה הוא לא יאמר את י"ח הברכות בתפילת התשלומין. או לחילופין, שיתפלל תפילת תשלומין ויאמר בה את כל י"ח הברכות[9] על מנת להשלים את החסר. בכל מקרה לפי העקרון של תוס' אין מקום להתפלל פעמיים את תפילת השבת, כפי שאכן פסקה הברייתא[10]?!

כאשר עסקנו במחלוקת המגן אברהם והחולקים עליו בנוגע למי שבירך רק חלק מברכות תפילת י"ח, הסברנו, שהם נחלקו בשאלה, האם כל ברכה וברכה בתפילת י"ח עומדת כברכה בפני עצמה, או שמא תפילת י"ח מהווה יחידה אחת שאיננה ניתנת להפרדה.

לכאורה, יש להעלות חקירה דומה גם בהקשר של יעלה ויבוא: אם נאמר שיעלה ויבוא הינה ברכה עצמאית ש'תפסה טרמפ' על תפילת י"ח, אך היא איננה ברכה מברכותיה, ממילא נצטרך לומר שמי שלא הזכיר יעלה ויבוא בראש חודש - יצא ידי חובה תפילה, ורק ידי חובת יעלה ויבוא לא יצא. לעומת זאת, אם נאמר שיעלה ויבוא מהווה חלק מתפילת שמנה עשרה[11], ברור כי מי שלא אמר אותה - לא יצא ידי חובה תפילת שמנה עשרה[12].

כעת, נראה לתרץ את הקושי שהעלנו בדברי התוס' באופן הבא: יש להבדיל בין דין תשלומין לבין השלמת החוסר של יעלה ויבוא. דין תפילת תשלומין אומר, שמי שהחסיר תפילה אחת יכול לתקן זאת בכך שיתפלל תפילה אחרת ואין זה משנה איזו תפילה זאת! כל תפילה יכולה לבוא במקום תפילה אחרת, ולכן גם יש להתפלל דווקא את התפילה המתאימה לזמן ה'תשלום'. כאשר אנו עוסקים במי שלא אמר יעלה ויבוא, אנו לא מדברים על דין תשלומין (שהרי זוהי בדיוק שיטת התוס' - שמי שלא אמר יעלה ויבוא, יצא ידי חובת תפילה) אלא על מצוה נפרדת ממצות תפילה שהוא עדיין לא קיים - אמירת יעלה ויבוא - וכעת רובצת עליו החובה לקיימה, וזוהי גם כוונת התוס' באמרם שמי שינסה להשלים את מנחה של ראש חודש במוצאי ראש חודש לא ירוויח כלום.

שיטת כנסת הגדולה

בשו"ע סימן תכ"ב סעיף א', נפסק:

"ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר 'יעלה ויבוא' ב'רצה'... אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה מחזירין אותו... ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו חוזר לראש".

ובמשנ"ב סק"ד כתב:

"כתב הכנסת הגדולה דדוקא בשנזכר קודם שהתפלל מוסף, אבל אם לא נזכר עד שהתפלל מוסף - יצא בדיעבד במה שהזכיר קדושת היום בתפילת מוסף, ואין צריך לחזור ולהתפלל שחרית... אבל בשיורי ברכה בשם הרשב"א כתב דביחיד לעולם חוזר ואפילו כבר התפלל מוסף, וכן הסכים בספר מור וקציעה".

דעת הרשב"א שמי ששכח להזכיר יעלה ויבוא בשחרית וכבר התפלל מוסף צריך בכל אופן לחזור ולהתפלל שחרית - ברורה. לדעתו יעלה ויבוא היא חלק בלתי נפרד מתפילת י"ח ומי שלא אמרה לא יצא ידי חובת תפילת שמנה עשרה, ועליו לחזור ולהתפלל.

לעומת זאת, דעת הכנסת הגדולה שמי שלא הזכיר יעלה ויבוא בשחרית וכבר התפלל מוסף, לא צריך לחזור ולהתפלל שחרית, צריכה ביאור.

הסברנו קודם, כי דעת התוס' היא, שיעלה ויבוא היא איננה חלק מתפילת י"ח אלא ברכה בפני עצמה, שיכולה להיאמר רק במסגרת תפילת י"ח. מדברי הכנסת הגדולה עולה הבנה מרחיקת לכת אף יותר מכך, שהרי גם מי שהתפלל כבר מוסף, לא אמר בתפילת מוסף יעלה ויבוא! לכן, נראה כי לדעתו אין כלל חובה לומר יעלה ויבוא, אלא רק להזכיר בצורה כלשהיא את העובדה שמדובר על ראש חודש, ואין זה משנה אם זה נעשה במסגרת תפילת י"ח או לא.

מהברייתא בדף ל ע"ב, ומהגמרא שהעמידה את הבריתא במקרה של תפילה בציבור, משמע לכאורה שלא כדברי הכנסת הגדולה, שלא חילק בין יחיד לציבור!

בהמשך דבריו כתב המשנ"ב, שהוכחה לדברי הכנסת הגדולה ניתן למצוא בדברי המחבר בסימן קכו סעיף ג, בעניין שליח ציבור שטעה:

"שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבוא עד שהשלים תפילתו - אין מחזירין אותו מפני טורח הציבור, שהרי תפילת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש. אבל אם נזכר קודם שהשלים תפילתו - חוזר ל'רצה' ואין בזה טורח ציבור".

מכאן רצה הכנסת הגדולה להוכיח, שניתן לסמוך על העובדה שמזכירין את ראש חודש במוסף, ומי שעדיין לא התפלל מוסף, אינו צריך לחזור ולהתפלל שחרית אם שכח לומר יעלה ויבוא.

אך נראה כי ניתן לחלק בין המקרים: ראשית, השו"ע כתב, שהסיבה לכך ששליח ציבור אינו חוזר ומתפלל אלא סומך על הזכרת ראש חודש שבמוסף היא: 'טורח הציבור' - דבר שאינו קיים בתפילת היחיד. כמו כן, בסימן קכו מדובר על שליח ציבור שטעה בחזרת הש"ץ, וייתכן וניתן לחלק בין חובת אמירת יעלה ויבוא בתפילת יחיד, לבין החובה לאמרה בחזרת השליח ציבור.

ב'קהילות יעקב'[13] כתב, שהסיבה שלפי חכמי פרובינצא השוכח לומר יעלה ויבוא צריך לחזור ולהתפלל היא, כיוון שהוא שינה מהמטבע שקבעו חכמים ובשל כך לא יצא ידי חובה. על פי זה, מסביר ה'קהילות יעקב', כי במקרה של שליח ציבור שטעה חכמים תקנו מראש שיוכל לסמוך על מה שיזכיר בתפילת מוסף וממילא הוא יצא ידי חובה.

ראש חודש הנמשך יומיים

לכאורה, מחלוקת התוס' וחכמי פרובינצא נוגעת רק למקרה בו ראש חודש הוא יום אחד, אך במקרה וישנם שני ימי ראש חודש ומישהו שכח לומר יעלה ויבוא במנחה של היום הראשון, היינו מצפים שכולם יסכימו שעליו להשלים את התפילה שהחסיר, מפני שממילא גם בתפילת התשלומין הוא יאמר יעלה ויבוא ולכן יוכל להשלים את החסר.

בצל"ח[14] כתב כך בשם המגן אברהם, והביא את דברי ה'בנין אריאל' שחולק עליו וסובר שגם בשני ימי ראש חודש, השוכח יעלה ויבוא במנחה של היום הראשון - לא יתפלל ערבית פעמיים, למרות שאומר יעלה ויבוא גם בערב ולכאורה יכול לתקן את מה שהחסיר. הסיבה לכך היא, ששני ימי ראש חודש נוהגים מספק, וממאי נפשך: אם היום הראשון היה ראש חודש, ממילא אמירת יעלה ויבוא בערב היא חסרת משמעות והוא לא משלים בכך את היעלה ויבוא שהחסיר, ואם ראש חודש הוא ביום השני, אז בכל מקרה ביום הראשון הוא לא היה צריך לומר יעלה ויבוא ואין לו מה לתקן.

הצל"ח דחה את דבריו, וכתב:

"...וכל ראשי החדשים שהם שני ימים הם קדושה אחת לעניין תפילה, ושפיר קם דינו של המגן אברהם".

יש לציין, כי ה'בנין אריאל' והצל"ח יוצאים מנקודת הנחה, שעל מנת להשלים את ה'יעלה ויבוא' החסר, יש צורך לומר בערבית יעלה ויבוא שנאמר בתורת חובה ולא בתורת ספק. לכאורה, היה מקום לומר, שניתן להשלים יעלה ויבוא חסר גם על ידי יעלה ויבוא הנאמר מתוך ספק, כי מאחר שחכמים תקנו לאומרו, אז גם אם הוא נאמר מספק - זה מספיק כדי להשלים יעלה ויבוא אחר.

השלמת מנחה של ערב ראש חודש

נפקא מינה נוספת למחלוקת בין חכמי פרובינצא לתוס', תהיה, לכאורה,   במקרה של אדם ששכח להתפלל מנחה בערב ראש חודש. אם נאמר שיעלה ויבוא היא חלק בלתי נפרד מתפילת שמנה עשרה והיא ברכה ככל הברכות, ברור כי כאשר יבוא אותו אדם להשלים את תפילת המנחה ש'פספס', בערבית של ראש חודש, יהיה עליו לומר יעלה ויבוא בשתי התפילות - גם בערבית וגם בתפילת התשלומין, כשם שתמיד יש להתפלל פעמיים את התפילה של זמן התשלום ולא את התפילה המקורית. לעומת זאת, אם נאמר שיעלה ויבוא היא ברכה בפני עצמה, ולא ברכה מברכות שמנה עשרה, נראה כי בתפילתו השניה לא יזכיר יעלה ויבוא (כשם שלא מזכירים 'אתה חונן' בתפילת תשלומין).

הרמ"א בסימן ק"ח סעיף ט כתב:

"והוא הדין אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש - מתפלל של ראש חודש שתיים".

נפקא מינה אחרונה

בדף ל' ע"ב אומרת הגמרא:

"אמר רב ענן טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערב - אין מחזירין אותו, לפי שאין בית דין מקדשין את החודש אלא ביום".

על פי זה תיתכן נפקא מינה נוספת בין שתי ההבנות. מה יהיה דינו של מי שלא התפלל ערבית בראש חודש, ולמחרת בתפילת התשלומין, שכח לומר יעלה ויבוא. לשיטת חכמי פרובינצא, שמי שלא אמר יעלה ויבוא לא י צא כלל ידי חובה - ברור כי לא יצא ידי חובת תשלומין, שהרי לא ניתן להשלים תפילה על ידי תפילה שבה עצמה לא יוצאים ידי חובה.

לעומת זאת, על פי שיטת התוס', שמי שלא אמר יעלה ויבוא - יצא ידי חובה תפילה ו'רק' ידי חובה יעלה ויבוא לא יצא, ייתכן ולא יצטרך לחזור ולהשלים, מכיוון שאת י"ט הברכות החסרות הוא השלים, ואת ה'יעלה ויבוא' החסר הוא אינו מחוייב להשלים, כדין מי ששכח ולא אמר יעלה ויבוא בערבית של ראש חודש שאינו צריך לחזור ולהתפלל.

מדוע בכלל להשלים ערבית?

כאשר עסקנו בתפילת תשלומין, עסקנו בשאלת הראשונים, מדוע יש צורך להשלים את תפילת ערבית, שהרי קיימא לן ש'תפילת ערבית רשות'? בתוס ד"ה טעה בדף כו ע"א, העלו את אותה השאלה לגבי מי שלא הזכיר יעלה ויבוא בערבית של ראש חודש:

"...ועוד קשה דאמר לקמן (ל ע"ב) טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום שאין מקדשים את החודש בלילה, ולמה ליה האי טעמא תיפוק ליה דתפילת ערבית רשות"?

התוס' עצמם הסבירו, שכוונת הגמרא ש'תפילת ערבית רשות' היא איננה שיש אפשרות לבחור האם להתפלל או לא, אלא הכוונה היא שתפילת ערבית נדחית מפני מצוות אחרות.

הסבר נוסף מובא בתלמידי ר' יונה בד"ה טעה בשם בה"ג. הם מסבירים, כי כאשר האדם התפלל כבר ערבית ורק שכח לומר יעלה ויבוא, הוא בעצם קיבל על עצמו את ערבית כחובה וממילא עליו לחזור ולהתפלל[15].

אנו נציע הסבר נוסף. התוס' וכן תלמידי רבנו יונה מניחים, שכאשר הגמרא אמרה שיש להשלים את ערבית היא התכוונה שיש חובה כזאת, וממילא היה הדבר קשה להם, כיצד ייתכן שחובת ההשלמה תהיה גדולה מהחובה המקורית להתפלל. ניתן לומר באופן פשוט, שהגמרא כלל לא התכוונה לומר, שיש חובה להשלים את ערבית אלא רק ציינה את אפשרויות ההשלמה שיש לכל תפילה (למנחה - בערבית, לערבית - בשחרית ולשחרית בערבית) ואין הכי נמי, גם השלמת ערבית הינה רשות בדיוק כשם שתפילת ערבית היא רשות.

לסיום

מעשה ביהודי עם הארץ שעלה לגדולה, ובהתישבו ב'מזרח' בפעם הראשונה, רצה להרשים את הרב ב'למדנותו' ושאל: 'מה דינו של מי ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש'?

'הבט', השיב לו הרב, 'איני יודע למי משנינו נוגע דין זה - אני מלכתחילה לא שוכח לומר, ואילו אתה,' המשיך, 'ממילא תשכח גם בפעם השניה...'

 

 

 

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולמחברים, תשס"ד

*******************************************************

עורך: עמיחי שֹהם

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:   http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: office@etzion.org.il

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 

 

 

 

 

 

 



[1]  על פי דברי הרא"ש (בסוף מסכת ראש השנה) שכתב, שהמחסיר ברכה אחת מברכות שמנה עשרה - ברכותיו לבטלה.

[2]  הסבר זה יובהר יותר בהמשך השיעור.

[3] שיעור 28.

[4]  ד"ה טעה ולא התפלל מנחה, בדף י"ח ע"א בדפי הרי"ף.

[5]  תפילת מנחה של ראש חודש, שלא הזכיר בה 'יעלה ויבוא'.

[6]  בד"ה טעה ולא הזכיר בדף כ' ע"א בדפי הרי"ף.

[7]  אמנם, דוקא התוס' בדף כ"ט ע"ב בד"ה טעה כתבו על דברי בה"ג: "מיהו צריך לדקדק מפי החזן כל אות ואות של תפילה" והדבר תמוה, שהרי היינו מצפים שלדעתם יהיה צורך לצאת ידי חובת יעלה ויבוא בלבד, ולא ידי חובת שאר הברכות, כפי שאכן משתמע מדבר בה"ג עצמו: "די לו כשישמע עניין ראש חודש משליח ציבור"!!!

[8]  ד"ה בצבור שנו.

[9]  שהרי התוס' עצמם כתבו בהמשך דבריהם שהסיבה לכך שלא אומרים את כל י"ח הברכות בשבת היא מפני שחכמים לא רצו להטריח את הציבור ובאופן עקרוני היה צורך לאומרן. בעבר הבאנו את מח' הבבלי והירושלמי בעניין (שיעור 40) ואכמ"ל.

[10]  ושמא סוברים התוס', שכאשר חכמים 'קיצצו' את י"ח הברכות מתפילות השבת, הם כללו אותן בתוך הברכות המיוחדות לשבת?!

[11]  אין זה חשוב כרגע אם כברכה עצמאית או כחלק מברכה אחרת.

[12]  לדעת רוב הפוסקים. ואילו לדעת המגן אברהם - ייתכן ויצא ידי חובה.

כמו כן, ניתן היה להעלות נפקא מינה אפשרית נוספת: כאשר אדם מתפלל ערבית של ראש חודש מבעוד יום. אם תופסים את 'יעלה ויבוא' כברכה עצמאית שאיננה חלק משמנה עשרה, ייתכן והוא לא יאמר יעלה ויבוא, מכיוון שלמרות שמצד דיני תפילת ערבית ניתן להתפלל ערבית מבעוד יום, זהו עדיין לא ראש חודש ועל כן אין להזכיר יעלה ויבוא. אמנם, לא ראינו שישנם הסוברים כך ואכמ"ל.

[13] ברכות יד.

[14]  על התוס' ד"ה טעה בדף כ"ו ע"ב. (צל"ח הוא רבי יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה).

[15] כמובן שזה מתרץ רק את השאלה בנוגע לר"ח ולא לתשלומי ערבית.