ברכת הלבנה

לכבוד ראש חודש אדר הממשמש[1] ובא, נעסוק הפעם בענייני ברכת הלבנה. נדון באופי המצוה דרך עיסוק בשאלת נוסח הברכה, וסוגיית חיוב נשים בקידוש לבנה.

הסוגיא

מובא בגמרא בסנהדרין מ"ב ע"א:  

"אמר לו רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי ברוך (אתה ה' א-לוהינו מלך העולם) מחדש חודשים. אמר לו: האי, נשי דידן נמי מברכי, אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם... ברוך אתה ה' מחדש חדשים."

ישנם, אם כן, שני נוסחים לברכה: הנוסח 'הארוך' והנוסח 'הקצר'. מהגמרא משמע שהנוסח המקובל הוא הנוסח הארוך, אך לא ברור מה מעמדו של הנוסח הקצר.

ניתן להעלות מספר אפשרויות בהבנת היחס בין הברכות:

1.  אלו שני אופנים שונים לקיום המצוה, ויש עדיפות מסויימת לנוסח הארוך.

2.  המצוה היא לקדש את הלבנה בנוסח הארוך, ורק מי שלא יכול, מברך את הברכה הקצרה.

לכאורה הדבר תלוי בהבנת דברי רב אשי "האי, נשי דידן נמי מברכי". אם נאמר שלדעתו נשים חייבות בברכת הלבנה, נראה יותר לומר שעקרונית יש לברך את הברכה הארוכה, אך מכיוון שבזמנם התקשו הנשים לזכור נוסח ברכה ארוך כל כך, תקנו להן חכמים ברכה פשוטה יותר, שגם בה ניתן לצאת ידי חובת ברכת לבנה. לעומת זאת אם נבין שרב אשי סובר שנשים פטורות מברכת הלבנה, על כרחנו יש להבין לדעת רב אשי שאין בברכה הקצרה משום קיום המצוה.

נראה, כי הדבר נתון במחלוקת המפרשים.

המהרש"א בסנהדרין מ"ב ע"א, בד"ה נשי דידן הסביר: "רוצה לומר, תפילה קצרה כזו נשי נמי תוכלו לברך בעל פה בלילה." כלומר המהרש"א הבין שרב אשי זלזל בנוסח הקצר של בני ארץ ישראל, ואמר שנוסח פשוט וקצר שכזה אף נשים תוכלנה לאומרו. ונראה שהמהרש"א הבין שנשים עקרונית חייבות בברכת לבנה.

מהמאירי על אתר, עולה בבירור שנשים חייבות בברכת לבנה:

"ונשים ועמי הארץ שאינם יודעים לברך מברכין ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם מחדש חדשים".

מכך שהמאירי כלל   את הנשים יחד עם עמי הארץ, נראה כי הוא סובר שנשים חייבות במצוה, שהרי ברור שעמי הארץ חייבים בברכת לבנה.

כאמור, אם אכן נשים חייבות במצוה והברכה הקצרה נתקנה רק בגלל הקושי שלהן לזכור ברכה ארוכה, ממילא יש קיום של המצוה גם בברכה הקצרה ולכן נראה, שגם גבר שבירך את הנוסח הקצר - בדיעבד יצא ידי חובה. בנוסף נראה להסיק מכך, שבימינו על הנשים לברך לכתחילה את הנוסח הארוך!

לעומת זאת, המגן אברהם בהקדמה לסימן תכ"ו פסק, שנשים פטורות מברכת הלבנה משום שזוהי מצות עשה שהזמן גרמא. (וכן סובר המגן אברהם כי אף אין ראוי לנשים לברך ברכה זו, בניגוד לשאר מצוות עשה שהזמן גרמא שאם רוצות יכולות לקיים בברכה).

ולכאורה יש לומר, שלדעתו אין בברכה הקצרה קיום של המצוה, מכיוון שלדעתו נשים אינן חייבות בה[2], וממילא מי שבירך את הנוסח הקצר לא יצא ידי חובה גם בדיעבד.

(אמנם, ניתן להקשות, מדוע תקנו בכלל את הברכה הקצרה אם אין בכך כל קיום של המצוה, וב'מחצית השקל' עמד על כך והסביר שם, שכוונת הגמרא שתקנו ברכה זו לעמי ארצות ולא לנשים[3], אך בהמשך השיעור נביא, בעזרת ה', הסבר נוסף.

כמו כן, לסוברים שנשים חייבות בברכה, ומכיוון שבזמנם הן לא ידעו לברך - תיקנו להן ברכה קצרה, לא ברור מדוע לא אמרו שהן תצאנה ידי חובה בברכה של מישהו אחר. הרי כלל נקוט בידינו במקרים אחרים, שמי שיודע לברך מוציא ידי חובה את מי שאינו יודע, והרי לכאורה עדיף לנהוג כך מאשר לברך ברכה פחות טובה).

זמן גרמא ?

ראינו אם כן, שדעת המגן אברהם היא, שנשים פטורות מברכת הלבנה מכיוון שזוהי מצות עשה שהזמן גרמא. נשאלת השאלה, מדוע בכל זאת ישנם המחייבים נשים בברכת הלבנה, הרי יש משנה מפורשת בקידושין, פרק א משנה ז: "וכל מצוות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות"?! על כרחנו יש לומר שלדעת אותם חכמים ברכת לבנה איננה מצות עשה שהזמן גרמא.

הטורי אבן על מסכת מגילה כ ע"ב מקשה, מדוע נאמר במשנה בביכורים פרק א משנה ה שנשים אינן מביאות ביכורים מהטעם שלא היו בחלוקת הארץ ואינן יכולות לומר: "אשר נתתה לי", הרי לכאורה הן פטורות גם מטעם שביכורים היא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי מחנוכה ועד עצרת לא ניתן להביא ביכורים?!

עונה הטורי אבן, שהסיבה שאין להביא ביכורים לאחר החנוכה היא, בגלל שכתוב: "אשר תביא מארצך"[4] והגמרא בפסחים ל"ו ע"ב לומדת מכך שיש להביא ביכורים רק כאשר הפירות מצויים בארץ ומחנוכה הם כבר אינם מצויים ולכן לא מביאים מחנוכה ועד העצרת. כלומר, אילו היו הפירות מצויים, היה אפשר להביא ביכורים כל השנה כי המצוה חלה כל השנה, ויש רק מניעה צדדית לקיים את המצוה בחודשים מסוימים. לכן אין להגדיר את מצות ביכורים כמצות עשה שהזמן גרמא. מצות עשה שהזמן גרמא היא רק כאשר החיוב במצוה כלל לא חל בזמן מסויים, או שיש מניעה עקרונית לקיים את המצוה בזמן מסויים.

על פי זה, הסביר ב'אהלי אברהם' את שיטת המהרש"א והמאירי: ניתן לומר שגם ברכת הלבנה היא איננה מצות עשה שהזמן גרמא מכיוון שאין מניעה עקרונית לקיימה במשך כל החודש, אלא שדא עקא - הלבנה מתחדשת רק פעם בחודש (זה לא הופך את המצוה למצות עשה שהזמן גרמא, כי אילו הלבנה היתה מתחדשת יותר מכך, היינו מברכים בכל פעם).

אולם לדעתנו, יש לחלק בין המקרים. בעוד שמצות ביכורים היא על הפירות החדשים, ופירות חדשים יש לאורך רוב השנה ולכן המצוה חלה באופן רציף כמעט כל השנה, אלא שיש סיבה צדדית שמונעת מאיתנו לקיים את המצוה בחודשים מסוימים, בברכת הלבנה המצב שונה - ברכת הלבנה נתקנה על חידוש הלבנה, וחידוש הלבנה באופן עקרוני מתרחש רק פעם בחודש - זוהי איננה מניעה צדדית אלא בעיה עקרונית! בביכורים המצוה אמורה לחול בבוא הפירות החדשים, ואי הימצאות פירות בארץ מונעת זאת, ואילו לגבי הלבנה, החיוב לא אמור לחול כלל כאשר אין חידוש לבנה!

אם נרצה בכל זאת לדמות את ברכת הלבנה לביכורים, יהיה נכון יותר לדמות מצב שבו אכן הלבנה התחדשה והמצוה אמורה לחול, אך לדעות מסויימות[5], הסוברות שיש צורך ליהנות[6] מהלבנה כדי לברך, לא ניתן לברך כאשר הלבנה לא נראית. במקרה כזה, המצוה אמורה היתה לחול והאדם מנוע מלברך, כשם שמצות ביכורים אמורה היתה לחול, אך יש מניעה לקיימה כי הפירות לא מצויים בארץ.

מצוות או נהנין ?

הרמב"ם בפרק א' מהלכות ברכות הלכה ד כותב, שישנם שלושה מיני ברכות: 'ברכות הנהנין', 'ברכות המצוות' ו'ברכות ההודאה'.

לא ברור לאיזו קטגוריה ניתן לשייך את ברכת הלבנה. ניתן לומר שברכת הלבנה היא ברכת המצוות, וניתן לומר שהיא ברכת הנהנין.

נרצה להסביר על פי חקירה זו, את המחלוקת לגבי חיוב נשים בברכת הלבנה: אם נגדיר את ברכת הלבנה כברכת הנהנין, אין סיבה לפטור את הנשים ממנה, ויש לומר שגם בברכה המקוצרת יוצאים ידי חובה. אך אם נגדיר את ברכת הלבנה כברכת המצוות, יש לדון (כפי שראינו לעיל), האם הנשים חייבות במצוה זו, או שמא זוהי מצות עשה שהזמן גרמא והן פטורות ממנה.

נפקא מינה נוספת לשאלת הסיווג של ברכת הלבנה, תהיה השאלה האם יש חובה ליהנות מאור הלבנה על מנת לברך או לא. אם זוהי ברכת הנהנין נראה, שיש ליהנות ממנה על מנת לברך (ויכולה להיות בעיה לברך בתוך בית או ביום), אך אם זוהי ברכת המצוות, לא יהיה בכך צורך.

עוד נפקא מינה תהיה לעניין הוצאת אחרים ידי חובה. אם זוהי ברכת הנהנין, מי שכבר בירך לא יוכל להוציא אחרים ידי חובה, כיוון שכבר יצא. אך אם זוהי ברכת המצוות, גם מי שכבר יצא ידי חובה יוכל להוציא אחרים.

תשובה חדשה לקושיא ישנה

הקשינו קודם, על הדעות שסוברות שנשים פטורות מברכת הלבנה - מה התועלת שבנוסח הקצר אם ממילא נשים פטורות מברכת לבנה? מדוע נשים מברכות אותו ומדוע בכלל תיקנו אותו?

עוד הקשינו, לסוברים שנשים חייבות בברכת לבנה - למה שלא תצאנה ידי חובה בברכה של אחר היודע לברך את הברכה הארוכה, לכאורה עדיף לנהוג כך מאשר לברך ברכה פחות טובה?!  

ניתן להסביר, שברכת הלבנה נושאת אופי כפול, היא גם ברכת הנהנין וגם ברכת המצוות. הברכה הקצרה היא רק ברכת הנהנין, והברכה הארוכה מכילה בתוכה גם את הברכה הקצרה וגם חלק שמוגדר כברכת המצוות. ממילא, ניתן לומר שלדעת המגן אברהם נשים אכן אינן חייבות בברכה הארוכה לפי שהיא ברכת המצוות, אך גם הוא יסכים שנשים - שכידוע חייבות בברכת הנהנין -   יכולות לברך בנוסח הקצר.

לדעות הסוברות שברכת הלבנה איננה מצות עשה שהזמן גרמא, נשים חייבות בברכה הקצרה מדין ברכות הנהנין וגם חייבות בברכה הארוכה מדין ברכת המצוות. ובתקופת חז"ל כאשר נשים לא יכלו לזכור את הברכה הארוכה הן אכן יכלו לצאת ידי חובת המצוה בשמיעת הברכה מאחר, ובזמננו - צריכות הנשים לכתחילה לברך ברכת לבנה בנוסח הברכה הארוך.

ראוי לציין כי המשנה ברורה פסק שנשים פטורות מלקדש הלבנה, משום שזו מצות עשה שהזמן גרמא.

 

  חובת ההנאה מהלבנה

העלנו קודם, שלפי ההבנה שברכת הלבנה מוגדרת כברכת הנהנין הרי שיש צורך ליהנות מאור הלבנה בעת שמברכים, לפני שנחתום את השיעור נותר לנו לברר על איזו הנאה מדובר.

הרמ"א בסימן תכ"ו סעיף א' כותב: "ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה". נראה מדבריו, שהמברך צריך ממש ליהנות מאור הלבנה כדי שיוכל לברך. לעומת זאת מהרמב"ם[7] משמע[8], שאין צורך ליהנות מאורה - הרמב"ם פוסק שניתן לברך ברכת לבנה מהיום הראשון של החודש, והרי עד יום ג' לא ניתן באופן טכני ליהנות מאורה.

לכאורה, על פי זה נראה, שהרמ"א והרמב"ם יחלקו גם   בדינו של סומא: לרמ"א סומא לא חייב כלל בברכה, ואילו לדעת הרמב"ם, גם סומא חייב בברכת לבנה. אולם במשנה ברורה כתב, שלהלכה גם סומא יברך, והוא מנמק את פסיקתו בשני טעמים:

1.  מכיוון שהברכה נתקנה על חידוש העולם.

2.  מכיוון שמי שמוליך את העיוור בדרך, נהנה מאור הלבנה - נחשב הדבר שגם הסומא עצמו נהנה מהלבנה.

יש הבדל עקרוני בין שני הטעמים: לפי הטעם הראשון, אין צורך ליהנות מאור הלבנה על מנת לברך, כי הברכה נתקנה על עצם חידוש העולם ולא על ההנאה מהלבנה. לפי הטעם השני, יש צורך ליהנות מאורה, ודי בהנאה עקיפה בכדי להתחייב בברכה. נראה, שהמשנה ברורה הביא את שני הטעמים כדי לומר שסומא צריך לברך, בין לסוברים שיש צורך ליהנות מאורה ובין לסוברים שאין בכך צורך[9].

ניתן להציע הסבר נוסף לחיוב סומא בברכה, גם לדיעות שסוברות שיש ליהנות מאור הלבנה: הברכה היא לא על ההנאה האישית של המברך אלא על ההנאה הכללית של 'העוילם' מאור הלבנה.

עוד ניתן לחלק בין היכולת של הלבנה להַנות לבין היכולת שלנו להֵנות: לפני ג' בחודש או במהלך היום, חוסר ההנאה בא מצד הלבנה שאינה מוסיפה אור, אך לאחר ג' ימים, או בלילה, הלבנה מצד עצמה גורמת הנאה, אך יש מחסום אחר שמונע מאיתנו את ההנאה - עיניו של הסומא, או עננים וכו'.

 

  שאלת השבוע:

כתבו הפוסקים שיש עדיפות לברך את ברכת הלבנה במוצ"ש, מכיוון שאז העם עדיין מבושמים מאוירת השבת ולבושים בבגדי שבת וכן יש 'ברוב עם'.   נשאלת השאלה, מדוע לא עדיף לברך באמצע השבוע, משום 'זריזים מקדימין', כאשר זמן החיוב בברכה חל באמצע השבוע?

 

תשובות ומענות נא לשלוח ל:  berakhot@etzion.org.il