mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה

 
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

פרשת חיי שרה

קטורה


א. שלוש נשים

את פרשתנו, פרשת חיי שרה, ניתן לחלק באופן ברור לשלושה חלקים, בהתאם לגיבור (או, לאמיתו של דבר, לגיבורה) המרכזי של כל חלק: פרק כ"ג עוסק כולו בשרה ובקבורתה, פרק כ"ד עוסק ברבקה ובנישואיה ליצחק, ופרק כ"ה (לפחות בחלקו הראשון) עוסק בקטורה[1].

ממבנה זה, עולה מסר ברור: שרה במותה הותירה שני חללים - אברהם נותר ללא אישה, ועם ישראל נותר בלא אם. את החלל הראשון מתבקשת קטורה למלא, כאשתו החדשה של אברהם, ואת החלל השני ממלאת רבקה. היא נכנסת לאוהל שרה כאשתו של יצחק, וממשיכה את שרה כאם השנייה של עם ישראל לדורותיו[2].

בדרך הטבע, חז"ל מתרכזים בחלל השני שהותירה שרה - חלל האימהוּת של עם ישראל, ומאריכים לתאר כיצד רבקה ממלאת חלל זה:

"ויביאה יצחק האֹהלה שרה אמו - כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אהלה. כיון שמתה - פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה - חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת - היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה - פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה - חזרה אותה הרוחה. וכל ימים שהיתה שרה קיימת - היה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה - פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה - חזרה. כל ימים שהיתה שרה קיימת - היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה - פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה - חזר. (בראשית רבה ס', וברש"י כ"ד, סז)  

חז"ל, מן הסתם, מדמים את אוהל האבות לקודש הקדשים, שכן השכינה הייתה מתגלה לאבותינו באוהליהם כדרך שהייתה מתגלה למשה מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ממילא, מתבקש שמבנה אוהל האימהות מקביל לדמות ההיכל: הענן הקשור על האוהל הוא בדמות ענן הקטורת העולה מן המזבח הפנימי, הנר הדולק הוא בדמות המנורה שבהיכל, והברכה המצויה בעיסה היא בדמות לחם הפנים שעל השולחן הטהור.

אמנם, מבחינה מסוימת ניתן לראות את רבקה כממלאת דווקא את החלל שהותירה שרה כבת זוגתו של אברהם, אף על פי שהיא לא הייתה אשתו. ראיה לכך ניתן למצוא בציווי שמצווה אברהם לעבדו זקן ביתו, כיצד לבחון את הכלה המיועדת לבנו:

"ויאמר אליו העבד - אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם: ויאמר אליו אברהם - הִשמר לך פן תשיב את בני שמה: ה' א-לוהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמֹר לזרעך אתן את הארץ הזאת - הוא ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני משם: ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך - ונקית משבֻעתי זאת, רק את בני לא תשב שמה".   (כ"ד, ה-ח)

האישה המיועדת ליצחק תיבחן בנכונותה לנטוש את מולדתה בחרן, ולנדוד לארץ הבלתי ידועה. כך, תקיים   אף היא את אשר נאמר לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בלא מבחן אמונה זה - האישה אינה ראויה לרשת את מקומה של שרה ככלתו של אברהם.  

העבד הנבון מבין דבר מתוך דבר, ובוחן את רבקה גם בתכונתם הנוספת המאפיינת את ביתם של אברהם ושרה, הכנסת האורחים הלבבית:

"הנה אנֹכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאֹת לשאֹב מים: והיה הנערָ אשר אֹמר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה - אֹתהּ הֹכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדֹני".   (כ"ד, יג-יד)

כלתו של אברהם נבחנת בשני עמודי התווך של עם ישראל: החסד והאמונה.

ב. לשם מה נשא אברהם אישה נוספת?

את מעלותיה ואת נחיצותה של רבקה ידענו, אך לשם מה נשא אברהם את קטורה? רש"י מנסה להסביר את מעלותיה של קטורה:

"קטורה - זו הגר. ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטורת, ושקשרה פתחה, שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה   מאברהם".   (רש"י כ"ה, א)

אך רש"י נראה כסותר את עצמו. שהרי לעיל כתב על הגר -

"ותלך ותתע - חזרה לגלולי בית אביה". (רש"י כ"א, יד)

ובמה יכולים להיות נאים מעשיה של מי ששבה לגילולי עכו"ם?!

מן הפרשה עצמה נראה, שכל עיקרם של הנישואין השניים הללו לא היה אלא כדי להוליד עוד בנים. וכך נאמר במדרש:      

"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך - אם יהיו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים. ממי אתה למד? מאברהם, שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו, ולקח אשה בזקנותו".  
    (ילקוט שמעוני רמז ק"ט)

אך מה טעם להוליד עוד בנים, כשבסופו של דבר אברהם משלח אותם כדרך ששילח את ישמעאל?

"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנֹת, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם".   (כ"ה, ה-ו)

אפשר, שהצורך של אברהם להוליד בנים רבים קשור בהבדל שבין שתי הבריתות שכרת עמו הקב"ה. בברית המילה הודיעו הקב"ה במפורש: "ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה לשנה האחרת". זוהי ברית שתוקם עם זרע הקודש בלבד, עם בנה של שרה, עם יצחק. בברית זו ניתנה לאברהם ארץ כנען, והיא תינתן לזרעו של יצחק - ליעקב - ובה עתיד להתיישב זרעו של יעקב, לחלק אותה בנחלה לשבטיו, וכל שבט לבתי אבותיו ולמשפחותיו. זוהי הארץ הקדושה, שהיא לעם ישראל בבחינת 'יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך'.

אך עם אברהם נכרתה גם ברית בין הבתרים, ובה אין מדובר על ארץ כנען אלא על "הארץ" - מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת[3]. על פי תוכנה של הברית הזו, אין היא מדברת על קדושת זרע אברהם, אלא על התהליך ההיסטורי שהוא עתיד לעבור בגלות, בגרות, בעבדות ובעינוי, עד שיגיע לבנות את מלכותו העצמאית בארצו שלו, ולא תחת שלטון גויים.

ארץ כנען, בין הירדן לבין הים, היא ארץ קדושה ואדמתה קדושה, ועליה אומרת התורה: "ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה ותקיא הארץ את יושביה". אך דומה שאין בכוחה של ארץ קטנה זו להקים בה מלכות עצמאית. לאורך כל תקופת המקרא, כל אימת שאלו היו גבולותיה של מלכות ישראל - עצמאותה לא החזיקה מעמד לאורך זמן, והיא הייתה משועבדת לאימפריה התורנית. יוכיחו זאת גם ימינו עתה. המדינה בגבולותיה בין הירדן והים ("ארץ ישראל השלימה", כביכול) אינה ממלכה עצמאית, והיא תלויה בחסדן של מעצמות זרות, ובעיקר של ארצות הברית.

היחידה הגיאו-פוליטית של מלכות ישראל העצמאית היא בין נהר מצרים לנהר פרת. אם נתבונן במפת העולם, נראה שזו אינה ארץ גדולה במיוחד. באימפריה הפרסית הייתה אחשדרפנות 'עבר נהרא וכענת', שגבולותיה היו נהר מצרים ונהר פרת, וזו הייתה אחת ממאה ועשרים האחשדרפנויות שבאימפריה. אלו הם גבולות מלכות ישראל העצמאית, ואכן - רק כשזכינו להם, בימי דוד ושלמה, הייתה מלכות ישראל עצמאית לגמרי. לכן, כשמדובר על נחלתו של עם ישראל מנקודת מבט היסטורית ובמעבר מגרות לעצמאות מדינית - מדובר על ארץ ישראל השלמה, מנהר מצרים עד נהר פרת.

אמנם, אין בכוחו של עם ישראל לאכלס את השטחים הנרחבים של ארץ זו ואת מדברותיה הגדולים, עד שיקיים ה' את ברכתו, ויוסיף עלינו אלף פעמים על מספרנו ערב הכניסה לארץ (דברים א', יא), כששים ריבוא נפש כפול אלף.

נראה שזוהי הסיבה לכך שאברהם הוליד בנים רבים ושילחם מעל יצחק בנו. את ישמעאל שילח אברהם למדבר סיני, המוליך אל שור מצרים; ואת בני קטורה הוא שילח למדבר המזרחי, המשתרע עד לארץ הפרת. כך ניסה אברהם למלא את הארץ שבין נהר מצרים לנהר פרת בבניו שלו - בני ישמעאל, בני קטורה, אדום ובני לוט, עמון ומואב, שגם הם ייחשבו על זרע אברהם. כולם גרים ב"ארץ" - הארץ שבין נהר מצרים לנהר פרת, אך בנחלה הקדושה, בארץ כנען, יגור יצחק בלבד, שעמו הקים הקב"ה את ברית המילה.

בהמשך התורה, ברור שכל הארץ הגדולה ניתנה לעם ישראל. כך מופיע פעמים רבות, בעיקר במשנה התורה:

"כי אם שמֹר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה, לאהבה את ה' א-לוהיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו: והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם, וירשתם גוים גדֹלים ועצֻמים מכם: כל המקום אשר תדרֹך כף רגלכם בו - לכם יהיה, מן המדבר והלבנון, מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבֻלכם: לא יתיצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם יתן ה' א-לוהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם".  
    (דברים י"א, כב-כה)

מן הסגנון ניכר, שהארץ הגדולה ניתנה לזרע יעקב למשול בה ושתהיה ממלכתו, אך ביחד עמו - גרים בה כל זרע אברהם[4]. על ירושת הארץ הגדולה הזאת נתברך יעקב לאחר מאבקו עם עשיו על הבכורה ועל הברכה:      

"יעבדוך עמים וישתחוֻ לך לאֻמים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אֹרריך ארור ומברכיך ברוך".
    (כ"ז, כט)

*   *   *

מהדברים שכתבנו, ניתן לחשוב שאולי מדרגתם של זרע אברהם - בני קטורה ובני ישמעאל, ואחר כך גם זרע יצחק - בני עשיו, אינה כמדרגתם של סתם גויים. אולי זכותם לישב ברחבי הארץ הגדולה מחוץ לארץ כנען (בלבד!), כשהם מקבלים עליהם את שלטון ישראל, היא זכות לגיטימית ומעוגנת בתורה[5].

ומכאן לנקודה האחרונה - מחלוקת התנאים במדרש, האם קטורה היא הגר או אישה אחרת:

"רבי אומר: היא הגר היא קטורה. ולמה נקרא שמה קטורה? שהיתה קשורה כנוד. ורבותינו אומרים: אשה אחרת לקח. ומה טעם של רבי, שאומר הגר היא קטורה? שכתוב ביצחק 'ויצחק בא מבֹּא באר לחי רואי' - אותה שכתוב בה 'ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה א-ל ראי'. מכאן אתה למד שהיא הגר".  
    (תנחומא חיי-שרה ח')

כבר כתבנו, שלעניות דעתנו אימץ רש"י בפרק כ"ה את שיטתו של רבי, למרות שבפרק כ"א הוא דחה את הגר בשתי ידיו, ופירש בעקבות רבותינו החולקים על רבי.

ראייתו של רבי היא מהסמיכות שבין לקיחת קטורה לבין בואו של יצחק מבאר לחי רואי, מקום מושבה של הגר. אפשר שיש לכך ראיה נוספת: על פי המתואר בפרשיותינו, ישמעאל ישב בנגב המערבי ובסיני עד שור מצרים, ואילו בני קטורה שולחו "קדמה אל ארץ קדם" - אל המדבר שממזרח להרי הגלעד. במכירת יוסף אנו מוצאים בכל הדרך מן המדבר המזרחי אל מצרים שיתוף פעולה בין הישמעאלים למדנים ולמדיינים. כך גם בסיפור מלחמתו של גדעון במדין ובבני קדם, נאמר במפורש שנזמי הזהב של המדיינים שייכים לישמעאלים (שופטים ח', כד). בספר דברי הימים, מתוארת מלחמה גדולה של ראובן, גד וחצי שבט מנשה בשבטי המדבר המזרחי (שבו ישבו, כזכור, בני קטורה), הנקראים בשם 'הגריאים' - כלומר, בני הגר (דברי הימים א' ה', יח-כ). מכל המקורות הללו, משמע שבני ישמעאל ובני הגר הם משפחה אחת. בעקבות פסוקים אלו, קבע רבי ש"הגר היא קטורה", וממילא בני הגר ובני קטורה - חד המה.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יעקב מדן, תשס"ד

עורך: יצחק ברט

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית: http://www.vbm-torah.org/hebweb

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: office@etzion.org.il

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 



[1]   חז"ל קבעו שקטורה היא הגר, ואם כך - כל פרק כ"ה עוסק בקטורה.

[2]   אף אהבתו של יצחק לרבקה מתפתחת דווקא בעקבות דמיונה לשרה אמו, וה"ויביאה' הפך ל'ויאהבה'.

[3]   ההבדל הגדול בין "הארץ" ותחומיה (בין נהר מצרים לנהר פרת) לבין ארץ כנען ותחומיה (מן הירדן עד הים הגדול) מבואר היטב במאמרו המפורט של מו"ר הרב יואל בן נון במגדים י"ז. עיין שם ותמצא נחת.

[4]   גם דבר זה למדתי מתורתו של הר"י בן נון.

[5]   לדברינו אין כרגע כל משמעות פוליטית, וזאת משום שכותב שורות אלו מפקפק מאוד בקשר האתני הישיר הקיים בין ישמעאל לבין יושבי הארצות הנזכרות, אך זה אינו עניין לשורות אלו.