!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

הרב יוסף צבי רימון

  הלכות שבת –   הדלקת נרות שבת*

 

טעם ההדלקה

הגמרא במסכת שבת בדף כ"ג ע"ב אומרת:

"נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף משום שלום ביתו."

מדברי הגמרא עולה שהטעם של הדלקת הנרות הוא משום שלום ביתו, ועל כן נרות השבת קודמים לנרות החנוכה ולקדוש היום. מה הכוונה בביטוי שלום ביתו?

רש"י כותב בדיבור המתחיל "שלום ביתו":

"והכי אמרינן לקמן (דף כה ע"ב) ותזנח משלום נפשי – זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך".

רש"י בסוגיא שם מוסיף ומסביר שאם יש חושך – אדם נתקל בכל מה שיש לו בבית, ולכן אין לו שלום בית. מטרת הנרות היא שיהיה אור בבית על מנת לאפשר מהלך חיים תקין בבית בעיקר בשעות החושך.

הרמב"ם בהלכות שבת פרק ה' הלכה א' כותב:

"אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת."

ולעומת זאת, פוסק הרמב"ם בפרק ל' הלכה ה':

"וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך לאכול ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן."

ברמב"ם אנו מוצאים שני טעמים: עונג שבת וכבוד שבת, מה היחס ביניהם? ר' חיים בחידושיו על הש"ס מסביר ששני הדינים קיימים. דין אחד קשור לשבת עצמה, ודין שני קשור להכנות לשבת. הדין של עונג שבת הוא דין בשבת עצמה, והדין של כבוד שבת הוא חלק מההכנות לשבת, ושני הטעמים הללו קיימים בהדלקת נרות שבת.

חובת ההדלקה

על מי מוטלת חובת הדלקת הנרות?

ה"שולחן ערוך" בסימן רס"ג כותב:

"אחד האנשים ואחד הנשים חיבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת."

מבחינת החיוב מעיקר הדין, אין כלל הבדל בין חיובם של הגברים לחיובם של הנשים. אך ה"שולחן ערוך" מוסיף:

"הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית."

טעם נוסף לחיובן של הנשים מובא ב"משנה ברורה" בסעיף קטן י"ב:

"מפני שכבתה נרו של עולם, שגרמה מיתה לאדם הראשון."

בכל אופן, ברור, שכאשר יש בעיה מסוימת, והאישה איננה יכולה להדליק – על הגבר מוטלת חובת ההדלקה.  

סדר ההדלקה

נחלקו הראשונים האם צריך לברך ואחר כך להדליק, או להדליק ואחר כך לברך. מהם צדדי המחלוקת?

נראה שמחלוקת זו תלויה בשאלה האם האישה מקבלת את השבת בברכה על הדלקת הנרות. לפי הדעה שסוברת שהאישה מקבלת את השבת בברכה, היא צריכה להדליק לפני הברכה כי לאחר הברכה, מבחינת האישה, כבר שבת ולא ניתן להדליק. לפי הדעה שהאישה איננה מקבלת שבת בברכה – עדיף לברך ואחר כך להדליק כדי שיהיה 'עובר לעשייתן' כמו בשאר הברכות על המצוות. מה תעשה הדעה השנייה עם הבעיה של 'עובר לעשייתן'?

הרמ"א בסימן רס"ג בסעיף ה' מביא בשם המהרי"ל:

"וכדי שיהא עובר לעשיתו, לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר ההדלקה ומברכין, ואחר כך מסלקין היד, וזה מקרי עובר לעשיה, וכן המנהג."

לגבי מצב שהאישה לא יכולה להדליק, והאיש מדליק במקומה, נחלקו האחרונים מהו סדר ההדלקה שהרי האיש לא מקבל את השבת בברכה, ולכן אולי עדיף שיברך לפני ההדלקה. "דרך החיים" פוסק שהאיש מדליק באותו סדר כמו שהאישה מדליקה משום 'לא פלוג'. ה"ביאור הלכה", לעומת זאת, מביא את דעת רבי עקיבא איגר וה"חיי אדם", הסוברים שכאשר האיש מדליק – קודם יברך ואחר כך ידליק.

מה הדין בהדלקת נרות ביום טוב?

חידוש חדשה אשת בעל הסמ"ע, שביום טוב – כיוון שאין בעיה להעביר אש גם לאחר שהאישה קבלה את יום טוב, עדיף לברך קודם ולקיים את המצווה עובר לעשייתן. ה"מגן אברהם", לעומת זאת, חולק על דין זה בתוקף רב, מהטעם של 'לא פלוג'. ה"דגול מרבבה" דן גם הוא בבעיה זו ומסיים שנראה לו להורות כדעת ה"מגן אברהם".

ה"חתם סופר" בהגהותיו ל"שולחן ערוך" חולק על ה"מגן אברהם", ופוסק כדעת אשת הסמ"ע. לגבי הבעיה של לא פלוג, מסביר ה"חתם סופר" שאשת הסמ"ע התייחסה לבעיה זו וטענה שמצינו הדלקת נרות אחרת – בה מברכים לפני ההדלקה – וזו הדלקת נרות חנוכה. אם כן, חכמים עצמם עשו חלוקה בין ההדלקות השונות, ועל כן לא ניתן לדבר על בעיה של לא פלוג.

להלכה, ה"משנה ברורה" בסימן רס"ג בסעיף קטן כ"ז מביא את דעת אשת הסמ"ע, ואחר כך את דעת ה"מגן אברהם". קשה להכריע מדבריו כמו מי הוא פוסק, אך נראה שדעתו היא כדעת הראשונה, וכך הוא מנהג בנות ישראל.  

קבלת שבת בהדלקת הנרות

נחלקו הראשונים מתי האדם מקבל את השבת, האם בהדלקת נרות או בתפילת הערבית. ה"שולחן ערוך" בסימן רס"ג בסעיף י' מביא את המחלוקת הזו, ומסגנון דבריו משמע שהכרעתו היא שלא מקבלים שבת בהדלקת הנרות. הרמ"א שם כותב שהמנהג הוא שהאישה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, ואילו שאר בני הבית מקבלים את השבת רק באמירת ברכו.

אחת ההשלכות המעשיות של הדיון הנ"ל הוא אופן כיבוי הגפרור לאחר הדלקת הנרות. ה"שולחן ערוך" שהוזכר לעיל כותב:

"ועל פי זה נוהגות קצת נשים, שאחר שברכו והדליקו הנרות, משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה."

בכל אופן, ברור שדברים אלו מכוונים רק לאלו שקודם מברכות ואחר כך מדליקות, שאז היא ודאי מקבלת את השבת לאחר ההדלקה.

למעשה, מי שמדליקה ואחר כך מברכת – אין בעיה לכבות את הנרות. אמנם, ה"בן איש חי" כתב שתמיד נהגו להשליך את הפתילה ולא לכבות. בכל אופן, יש מצב בו כולן מקפידות להשליך ולא לכבות וזה ביום טוב כי נוהגים כאשת הסמ"ע, ולאחר ההדלקה ביום טוב, וודאי אסור לכבות את הגפרור.

מה הדין כאשר הגבר מדליק את הנרות, האם הוא מקבל שבת בהדלקתן?

ה"משנה ברורה" בסעיף קטן מ"ב כותב:

"ואם האיש מדליק, אפילו כשהוא מברך על הדלקתו... ליכא מנהגא ומתר במלאכה, ומכל מקום טוב להתנות."

הגבר איננו מקבל שבת בהדלקת הנרות, אבל בכל אופן כדאי להתנות שההדלקה נעשית על דעת לא לקבל את השבת בהדלקה הזו. הרב פיינשטיין ב"אגרות משה", באורח חיים חלק ג' סימן ל"ח כותב שבמצב כזה, שהבעל מדליק ולא האישה – גם היא אינה מקבלת את השבת באותה הדלקת הנרות של הבעל.

לגבי תנאי, יש מחלוקת ראשונים האם אישה יכולה להתנות לא לקבל את השבת או לא. טעם המחלוקת הוא שיש ראשונים הסבורים שתנאי מועיל לבטל דבר שנוצר על ידי דיבור, אבל דבר שנוצר על ידי מעשה – לא יכול להתבטל על ידי דיבור.

ה"שולחן ערוך" בסימן רס"ג בסעיף י' מביא את שתי הדעות בשם יש אומרים, כאשר היש אומרים בתרא היא הדעה שתנאי זה איננו מועיל. ה"משנה ברורה" בסעיף קטן מ"ד מביא בשם ה"מגן אברהם" שבגלל זה, אין להתנות כי אם לצורך. מה נקרא צורך? ה"ציץ אליעזר" סובר שתפילת שבת בכותל, לדוגמא, נחשבת צורך.

בעניין התנאי, לכתחילה, כותב ה"פרי מגדים", שצריך לומר את התנאי בפה. אמנם, אם עשתה את התנאי בלב בלבד, בדיעבד זה בסדר.  

בכל אופן, גם אם האישה הדליקה נרות וקבלה את השבת – היא יכולה לומר למישהו אחר שלא קיבל את השבת לעשות מלאכה כלשהי.

מקום ההדלקה

הרמ"א בסימן רס"ג בסעיף י' כותב:

"ועקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן, אבל לא בשאר הנרות שבבית."

מדוע עיקר ההדלקה הוא דווקא על שולחן האוכל?

מסביר ה"משנה ברורה" בסעיף קטן מ"ה:

"לפי שעיקר המצוה לכתחילה הן הנרות שאוכלין לאורן, וראוי שתהא הברכה עליהן."

לאכול לאור הנרות זו ההנאה העיקרית שניתן להפיק מהנרות. מדברים אלו משמע שהנרות הם מדין של עונג שבת. ראינו לעיל שיש גם עניין של כבוד שבת. נראה, שלפי הטעם של כבוד שבת, צריך שהנרות יהיו בחדר שבו אוכלים, ולפי הטעם של עונג שבת, צריך שהנרות יהיו ממש על השולחן.

כיום, יש הרבה אנשים ששמים את הנרות ליד השולחן, בגלל בעיה של חוסר מקום, או בגלל שרוצים להוריד את המפה וכדומה. במציאות שלנו, אין בעיה של עונג שבת בגלל האור המגיע מהחשמל. לכן, מי ששם בצד השולחן – נראה שאין בעיה בדבר.

"כף החיים" כותב שלפי הקבלה יש עניין לשים את הנרות דווקא בצד השולחן, כמו המנורה במקדש שהייתה בצדו של השולחן ולא עליו.

לגבי שאר החדרים, יש עניין להדליק נרות בכל חדר וחדר. מדוע? אומר ה"משנה ברורה" כדי ש"לא יכשל בעץ ואבן". על כן, במציאות שלנו שיש את אור החשמל, לא צריך כלל להדליק נרות בחדרים כי יוצאים ידי חובת כבוד שבת בהדלקה ליד השולחן, ושאר ההדלקות זה מדין שלום בית, ולדרישה זו יש מענה באור החשמל.

על איזו הדלקה מברכים?

ה"משנה ברורה" כותב שכיוון שברכו על ההדלקה בשולחן – לא מברכים על ההדלקה בחדרים. לאור דברים אלו, ננסה לבחון כמה מקרים ומציאויות שונות הקיימות בזמנינו.

ה"שולחן ערוך" בסעיף ח' דן במקרה שכמה נשים מדליקות ביחד. בנושא זה יש מחלוקת האם כולן יברכו או שרק אחת תברך. להלכה, פוסק המחבר, שרק אחת תברך. הרמ"א חולק עליו ופוסק שכל אחת תברך לעצמה. מה סברת הרמ"א?

מסביר ה"משנה ברורה" בסעיף קטן ל"ה:

"דכל מה דמתוסף אורה, יש בה שלום בית ושמחה יתרה להנאת אורה בכל זוית וזוית."

מה הדין כאשר לכל אחד יש חדר המיוחד לשינה, אבל כולם אוכלים בחדר אוכל אחד כמו בבית מלון?

ה"משנה ברורה" בסעיף קטן כ"ט ול"ח סובר, וכן משמע מדברי ה"שולחן ערוך" בסעיף ו,   שכיוון שאותו חדר מיוחד לאותה אישה – הוא חשוב יותר מחדר האוכל, ועל כן כל אישה תדליק בחדרה, ואישה אחת תדליק בחדר האוכל. על פי זה, גם בחורי ישיבה צריכים להדליק נרות איש איש בחדרו הוא, בברכה. אם מדובר באשכנזים – כל אחד יברך, ואם מדובר בספרדים – יברך רק אחד מהם.

אמנם, במציאות ימינו, בדרך כלל, הדבר איננו מתאפשר בגלל הסכנה שבדבר, ו"חמירא סכנתא מאיסורא".

אף כאשר בני משפחה מתארחים במקום מסוים – בו הם יסעדו את ארוחות השבת, אבל נתנו להם דירה אחרת ללון בה, נראה, על פי האמור לעיל, שעדיף להדליק בדירה בה הם ישנים.

כאשר אין לכל אחד חדר מיוחד, או כאשר יש בעיה של סכנה, האם כולם חייבים להדליק, או מספיק שאחד ידליק בשביל כולם? בשאלה זו יש חלוקה לכמה מקרים. אם מדובר על אדם שאשתו מדלקת עליו בביתו – לא מדליק נרות משל עצמו כלל. אם אשתו לא מדלקת עליו – הוא צריך להשתתף בפרוטה עם זה שמדליק. כך פוסק ה"שולחן ערוך" בסעיף ז', וכך גם ב"משנה ברורה". במצב שאדם סמוך על שולחנו של המארח – לא צריך להדליק ולא צריך להשתתף בפרוטה. נראה שהוא הדין אף בתלמידי ישיבה.

הדין הזה הוא הן לגבי גברים והן לגבי נשים, אבל נהגו בנות ישראל שבמקרים כאלה כל אחת ואחת מדליקה נרות משל עצמה.

הנאה מהנרות

אדם צריך ליהנות מהנרות שהוא הדליק. לכן, אדם החוזר מאוחר לביתו, צריך לשים נרות שיחזיקו מעמד עד שהוא חוזר. אם אין אפשרות לכך, יש אחרונים שסוברים שאפשר להשאיר אור של חשמל, ובזמן הדלקת הנרות – האדם המדליק יכוון גם על אור החשמל.

 

 

 

 

 

 

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשס"ד

עורך: אביעד סוקולובר

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:   http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: office@etzion.org.il

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 



*  המאמר לא עבר את ביקורת הרב.