הרב יצחק לוי שליט"א

לסדר פרשיות המשכן וחטא העגל

שיחה לפרשת כי-תשא*

ישנה מחלוקת ראשונים מתי בדיוק נאמרה פרשת בניין המשכן: רש"י, שאוחז בכלל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה', סובר שפרשה זו נאמרה לאחר חטא העגל, ואילו הרמב"ן, שחולק על גישה פרשנית זו, סובר שפרשתנו נאמרה במקומה, לפני חטא העגל. בשיעור זה ננסה להסביר מה המסרים הרוחניים שעומדים מאחורי גישות אלו, הנראות לכאורה פרשניות גרידא.

כמו שאנו יודעים ספר שמות מחולק לשלושה חלקים: יציאת מצרים, מסע בני ישראל במדבר, והחלק האחרון שמתחיל בפרשתנו - בניין המשכן. הפרשות עד סוף ספר שמות מסודרות בסדר זה:

פרשות תרומה ותצווה - ציווי ה' למשה על בניין המשכן.  

פרשת כי תשא - חטא העגל.

פרשות ויקהל פקודי - ציווי משה לעם על בניין המשכן.

כידוע, משה רבנו עלה להר סיני שלוש פעמים, וכל פעם למשך תקופה של ארבעים יום: בפעם הראשונה הוא עלה כדי לקבל את הלוחות הראשונים, בפעם השניה הוא עלה כדי לפייס את ה' לאחר חטא העגל, ובשלישית עלה כדי לקבל את הלוחות השניים. לפי הסבר רש"י הציווי למשה על בניין המשכן, שמסופר בפרשותינו, הוא תגובה לחטא העגל, והוא ניתן למשה בעלייתו השניה, בפרשת כי תשא. לפי הבנה זו, משמע שמשה עלה להר סיני כדי לקבל את הלוחות הראשונים ואת המצוות שמופיעות בפרשת משפטים, בני ישראל חטאו בעגל ומשה שבר את הלוחות, משה עלה להר לפייס את ה' וקיבל שם את הציווי על בניין המשכן, משה יורד מההר לאחר חטא העגל ומצווה את עם ישראל על בניין המשכן שהתוודע אליו בעלייתו. אולם, לפי הסבר הרמב"ן הציווי על בניין המשכן ניתן במקומו, בעלייתו הראשונה של משה להר, בפרשת תרומה. לפי הבנה זו משמע שמשה עלה להר סיני כדי לקבל את הלוחות הראשונים ואת המצוות המופיעות בפרשת משפטים ואף את הציווי על בניין המשכן, בני ישראל חטאו בעגל ומשה שבר את הלוחות, משה עלה להר לפייס את ה', משה יורד מההר ומצווה את בני ישראל על בניין המשכן.

לסיכום:

  הסבר רש"י   הסבר הרמב"ן  

1) משה עלה להר לקבל לוחות   1) משה עלה להר לקבל  

2) עמ"י חטא בחטא העגל   לוחות ומשכן

3) משה עלה להר לפייס את ה'   2) עמ"י חטא בחטא העגל

  ומקבל הציווי על המשכן   3) משה עלה להר לפייס את  

4) משה יורד ומצוה את עמ"י   ה'  

  על בנין המשכן   4) משה יורד ומצוה את

  עמ"י על בנין המשכן  

 

עד כאן, מדובר לכאורה במחלוקת פרשנית. אולם, ניתן לנסות ולהבין מה הסיבה שבגללה רש"י מתעקש כל כך לפרש את הפרשיות בניגוד להופעתן הכרונולוגית. במבט ראשון נראה, שהערך המוסף הברור שיוצא לרש"י הוא בחירת הלווים. כלומר, אנו מתוודעים לבחירת הלווים רק בפרשת ויקהל פקודי, ולפי רש"י בחירה ייחודית זו נעשתה רק לאחר חטא העגל, בדיעבד. לעומת זאת, לפי הסבר הרמב"ן הלווים היו נבחרי ה' כדי לשרת במקדש מלכתחילה. פרט זה, למרות שהוא נראה פעוט, מבטא שתי תפיסות שונות לגמרי ביחס לעם ישראל, ולמה שהשתנה בעקבות חטא העגל.

לפי רש"י מלכתחילה היו אמורים כל ישראל להיות משרתי ה' ולהנות מזיו שכינתו - ממלכת כהנים וגוי קדוש כפשוטו. אולם, לאחר חטא העגל הסתבר שעם ישראל אינו מוכן לקירבה תמידית גדולה כ"כ לה', ולכן הצטמצם המפגש של עם ישראל עם ה' לשבט מיוחד, ורק הם נכנסו מקדש כדי לעבוד את ה' באופן ישיר. לרמב"ן, לעומת זאת, מלכתחילה ה' לא היה אמור להתגלות אל עם ישראל בכללו במלוא הודו, ובחירת הכהנים הייתה בחירה שה' רצה בה גם ללא חטא העגל. כלומר, מלכתחילה ה' היה אמור להתגלות לעם ישראל דרך הטבע ודרך הניסים הנסתרים, ורק הכהנים הם אלו שהיו פוגשים אותו באופן ישיר בבית המקדש.

ניתן לבטא שוני זה בהבדל בין פרק א' לפרק ב' בבראשית: בפרק א' מתוארת בריאת האדם כאשר ה' אינו נמצא בקשר גלוי עמו, וממילא האדם הוא השולט, הכובש, שאינו נפגש באופן ישיר עם ה'. אולם, בפרק ב' מתואר האדם שכבר בלידתו התוודע ל"מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג',ח), וכבר בתחילה הוא צווה באופן ישיר ע"י הקב"ה לשמור על הגן. במצב של קרבה כזו ברור שלאחר חטא האדם הראשון הוא יסולק מגן עדן, משום שכשהאדם קרוב לה' וחוטא, הוא מסולק לעולם שבו הפגישה עם ה' אינה כה ברורה וקלה - העולם הגשמי שלנו.

רש"י מבין שהמהלך בפרשיות שלנו הוא כמו בפרק ב' - ממצב שבו הבריאה הייתה אמורה להיות קרובה אל ה' בכל עת בצורה מתמדת, היא נפלה לאחר החטא למצב שבו הפגישה היא דרך הטבע, בצורה שאינה גלויה. לעומת זאת, הרמב"ן מבין שהמהלך הוא כמו בפרק א' בבראשית, ומלכתחילה ה' לא היה אמור להתגלות לכל עם ישראל בענן כבודו כל הזמן.

מדברים אלו ניתן ללמוד, שכל פעם שיש מחלוקות שלכאורה נראות פרשניות ביחס לסדר הכתובים, יש לנסות ולהבין מה השורש הרעיוני-מחשבתי שעומד מאחוריהן, ויש לשאול למה נדחקו הראשונים להבין בצורה שונה את מה שפשט הכתובים מורה עליו.