!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

פרשת אחרי-מות


פרשתנו מכילה מגוון רחב של נושאים, ומסיימת בפירוט איסורי העריות. ממבט ראשון, נראה פירוט זה כרשימה ארוכה וחלקית של העריות שאסור לבוא עליהן. בשיעור זה ננסה לבחון את רשימת העריות המפורטת בפרשתנו, ולראות אילו עריות הוזכרו בכתוב במפורש ואילו לא הוזכרו. מובן מאליו שנושא העריות בכללותו הוא רחב ביותר, ולא נוכל במסגרת זו להקיף אפילו חלק קטן ממנו[1].

הנשים האסורות

רשימת הנשים האסורות על האדם מעוררת מספר תמיהות, מצד התוכן ומצד המבנה. מצד התוכן - חסרות ברשימה זו מספר נשים שאסור לאדם לבוא עליהן, כמו בתו של האיש[2], בת אחותו וחותנתו[3]. מצד המבנה - יש לשים לב לכך שיחס הערווה אינו חילופי, רצוני לומר: היחס בין האב לבנו אינו זהה ליחס שבין הבן לאביו[4]. עובדה זו מעוררת בפנינו קשיים כאשר אנו מנסים ליישם את פרשת איסורי הביאה ביחס לנשים. ראשית - כאשר נאמר שאסור לאדם לבוא על אמו, האם נאסר גם על אמו לבוא עליו[5]? ושנית - כלל גדול הוא שאישה שווה לאיש לכל האיסורים שבתורה. אולם בפרשת העריות מתעורר לעיתים צורך לחלק בין האיש לבין האישה. כך, למשל, אסור לאדם לקחת את אשת אחי-אביו (דודתו מאביו), אך מותר לו לישא את אשת אחי-אמו (דודתו מאמו). כך גם מותר לאדם לישא את אחות-אשתו לאחר שאשתו נפטרה, אך אסור לו לקחת את אשת-אחיו אפילו אם אחיו נפטר[6].

ההקדמה לפרשת העריות

כדי לנסות ולהתקרב לפתרון בעיות אלו, נבדוק בתשומת לב את הקדמת התורה לפרשת העריות:

"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'".   (ויקרא י"ח, ו)

בפסוק זה ישנם שני ביטויים קשים, הטעונים בירור:

א. "איש איש". האם המילה "איש" כוללת גם נשים? מצאנו בתורה מספר מקומות שבהם המילה "איש" כוללת גם נשים (במכת חושך - "לא ראו איש את אחיו"), אך ישנם מקומות שבהם המילה "איש" אינה כוללת נשים (בפרשת הצרעת מפורטת האישה בנפרד - "איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרֹת")[7]. בעקבות הפסוקים, גם חז"ל לעיתים משווים בין האיש לאישה ולעיתים מחלקים ביניהם.

הביטוי "איש איש" מתפרש בדרך כלל כמתייחס גם לנשים (בפרשת כיסוי הדם - "ואיש איש מבני ישראל" (ויקרא י"ז, יג)), אך לעיתים הוא מתייחס לגברים בלבד (בפרשת פסח שני - "איש איש כי יהיה טמא לנפש" (במדבר ט', י)). אמנם, כיוון שמצינו שהביטוי "איש איש" מתייחס לפעמים גם לנשים, ייתכן שהתורה הקדימה פסוק זה לפרשת העריות כדי לפרש שהפרשה מתייחסת גם אליהן.

ב. "שאר בשרו" - מיהו "שאר בשר"? בפרשת אמור, המונח "שאר" כולל את כל הקרובים מדרגה ראשונה. בפרשתנו, מילה זו משמשת לציון היחס בין איש לאחיו ("שאר אביך") ובין איש לבנו ("שארה הנה").

פרט לכך, יש לברר מיהו "בשרו" של האדם. באופן פשוט - הכוונה לאדם עצמו, אך לעיתים מכונים קרובים נוספים בשם "בשר" ("ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נ"ח, ז)). כאשר התורה אוסרת על האדם לבוא על אחות אביו, היא מנמקת זאת בכך ש"שאר אביך היא". מכאן ניתן להסיק, לכאורה, שאף אביו של האדם נחשב ל"בשרו", ולכן שארו של אביו נחשב ל"שאר בשרו" ואסור לבוא עליו[8].

להלן, נצא משתי נקודות הנחה: ראשית - כשם שאסור לאדם לבוא על אמו, כך אסור גם לאמו לבוא עליו; ושנית - כל איסורי העריות חלים על האישה בדיוק כשם שהם חלים על האיש[9].

מהם איסורי העריות?

כדי לפשט את פרשיית העריות, נסכם בטבלה את האיסורים הכתובים בפרשתנו. בטבלה ארבעה טורים: בטור הראשון מופיע האיסור (אסור לאדם לבוא על אמו), בטור השני מופיע היחס ההפוך (אסור לאם לבוא על בנה), בטור השלישי נביא את יישום האיסור ביחס לאישה (אסור לבת לבוא על אביה), ובטור הרביעי את היחס ההפוך של הטור השלישי (אסור לאב לבוא על בתו).

 


איש על...

אישה על...

אישה על...

איש על...

1

אם

בן

אב

בת

2

אשת אב

בן חורג

בעל האם

בת חורגת

3

אחות

אח

אח

אחות

4

נכדה

סב

נכד

סבתא

5

בת אשת-האב

בן בעל-האם

בן אשת-האב

בת בעל-האם

6

אחות האב

בן האח

אחי האב

בת האח

7

אחות האם

בן האחות

אח האם

בת האחות

8

אשת אחי-האב

בן אחי-הבעל

אחי האב[10]

בת האח

9

אשת הבן

אב הבעל

בעל הבת

אם האישה

10

אשת האח

אחי הבעל

בעל האחות

אחות האישה

11

בת האשה

בעל האם

בן הבעל

אשת האב

12

נכדת האשה

בעל הסבתא

נכד הבעל

אשת הסב

13

אחות האשה

בעל האחות

אח הבעל

אשת האח

 

כבר עיון ראשוני בטבלה זו פותר מספר קושיות. ראשית, ברור שאין צורך לכתוב במפורש את איסור הביאה על הבת, החותנת או בן האח, שכן הם נובעים מאיסורים אחרים הכתובים במפורש. כמו כן, אנו רואים שכל האיסורים המפורטים בתורה הם חיוניים, ואי אפשר לוותר על אף אחד מהם. האיסור היחיד הכתוב במפורש למרות שניתן ללמוד אותו מאיסורים אחרים הוא איסור אשת האח (שורות 10 ו13-), אולם במקרה זה, האיזכור המפורש הוא חיוני: אשת האח אסורה גם לאחר מיתת האח, בניגוד לאחות האישה, שאסורה רק בחיי האישה[11]. ניתן, אם כן, לסכם שהתורה בחרה בקפידה את הנשים הכלולות ברשימה, כדי לסכם את כל העריות הקיימות.

שני סוגים של עריות

איסורי העריות מתחלקים לשני סוגי איסורים: איסורים הנובעים מקרבה לאדם, ואיסורים הנובעים משייכות לאותה משפחה[12]. חלוקה זו עולה בבירור מהנימוקים שהתורה נותנת לכל איסור: לעיתים האיסור מנומק בכך שהאישה היא "ערווה", ולעיתים הוא מנומק בכך שהיא "שאר". נראה, שהמילה "שאר" מצביעה על איסור הנובע מיחסי קרבה (וכן אם לא מופיעה אף מילת קישור, כגון "אמך היא"), ואילו המילה "ערווה" מצביעה על איסור הנובע מקשרי משפחה דרך נישואין.

המסגרת המשפחתית נקבעת באופן מובהק ע"י הבעל, ולא ע"י האישה. זאת אנו רואים בדינים רבים: אישה הנישאת לכהן מותרת לאכול בתרומה לאחר נישואיה, וכהן מחוייב להיטמא לאחותו רק אם עוד לא נישאה. האיסור לבוא על אחות-אביו ואחות-אמו הם איסורים השייכים למסגרת המשפחתית, והתורה מנמקת את האיסור בכך שהם שאר אביו ואמו[13]. האב, האם והאחות נחשבים, כפי שביארנו לעיל, ל"בשרו" של האדם, ולכן התורה אינה מכנה אותם "שארו". ההבחנה בין איסורי משפחה לאיסורי שארות עולה בצורה יפה באיסור אשת אחי-האב: היא ודאי אינה נחשבת לשארו של האדם, ולכן היא אסורה רק בשל שייכותה לאותה משפחה. מסיבה זו, אשת אחי-האם מותרת, שהרי היא אינה שייכת לאותה משפחה[14].

סדר האיסורים בפרשה

נראה שהתורה סידרה את איסורי העריות בסדר הקרבה: בתחילה - מובאים הקרובים האסורים על האדם בשל קרבה, ורק אחר כך פורטו הנשים האסורות על האדם בשל נישואיו. קיים גם הבדל בולט בין הניסוח של שתי קבוצות האיסורים הללו: התורה אינה כותבת שבת אשתו או אחות אשתו הן עריות, אלא אוסרת לקחת "אשה ובתה" או "אשה אל אחֹתה":

"ערות אִשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה, שארה הנה זמה הִוא: ואשה אל אחֹתה לא תקח, לצרֹר לגלות ערותה עליה בחייה".   (ויקרא י"ז, יז-יח)

ניתן ללמוד מכך שהיחס לאיסורי העריות הללו שונה מהיחס לאיסורי העריות האחרים. במובן מסויים, הזיקה בין האיש לאשתו פחותה מהזיקה שבין האיש לאמו, לאחותו או לבתו[15]. לכן, הבעייתיות אינה בלקיחת בת האישה (כשם שיש בעייתיות בלקיחת האחות), אלא בלקיחת אישה ובתה, או אשה ואחותה, בעת ובעונה אחת.

הסדר הפנימי של הקבוצה הראשונה (שורות 1-10) - אף הוא סדר של קרבה. בחמש השורות הראשונות מפורטים הקרובים מדרגה ראשונה, ושלוש השורות שאחריהן מפרטות את הקרובים מדרגה שנייה.

כמובן, על סידור זה ישנה שאלה מתבקשת: מדוע אשת הבן ואשת האח סודרו בסוף הקבוצה הראשונה (שורות 9-10), ולא במקום המתאים להם, בשורות 1-5? נראה ששתי הערוות הללו אינן ערוות מוחלטות, וישנם מקרים שבהם הן מותרות. ביחס לאשת האח הדבר פשוט: מותר לאדם לישא את אשת אחיו כאשר הוא מייבם אותה. מסתבר, שבאופן עקרוני צריך היה להיות ייבום גם ביחס לאשת הבן (כפי שיהודה ייבם את תמר כלתו), אך התורה אסרה אותו. לכן, סידרה התורה את שני האיסורים הללו כנספחים לפרשת העריות, ולא מיקמה כל אחד מהם במקום המתאים לו.

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב מאיר שפיגלמן, תשס"ג

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית: http://www.vbm-torah.org/hebweb

האתר באנגלית:   http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: YHE@etzion.org.il

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

לתגובות - parasha@herzog.ac.il



[1]   הדיון המלא באיסורי העריות דורש השלמה בפרשת קדושים.

[2]   ניתן היה ללמוד את איסור הבת בקל-וחומר מאיסור הנכדה, אולם לימוד זה קשה, שהרי התורה אסרה במפורש לקחת אישה ובתה, למרות שהיא אסרה גם לקחת אישה ובת-בתה, וניתן היה ללמוד בקל-וחומר על איסור בת האישה. ניתן לטעון שאיסור הבת נלמד מהאיסור לקחת אישה ובתה, אך הדבר קשה, ואף הלכתית נראה ששני האיסורים הללו אינם זהים (שכן קיים הבדל ברמת האיסור בין אדם הבא על בתו כאשר אמה עדיין חיה לבין אדם הבא על בת אשתו לאחר שאמה נפטרה).

[3]   אמנם, איסור החותנת מופיע במפורש בספר דברים (כ"ז, כג).

[4]   זאת בניגוד ליחס שבין האיש לאחיו. אין שתי מילים שונות המבטאות את היחס בין אדם לאחיו הגדול ואת היחס שבין אדם לאחיו הקטן, ולכן אם אדם הוא אחיו של אדם אחר - גם האדם האחר הוא אחיו שלו.

[5]   אמנם כאשר אדם בא על אמו - שניהם נהרגים, אולם גם כאשר אדם בא על בהמה - שניהם נהרגים, ולכן אי אפשר להסיק מכך שהאיסור חל בצורה שווה על האיש ועל אמו. בדרך כלל אין לשאלה זו חשיבות הלכתית (פרט, אולי, לקטן שבא על אמו), ברם להלן נראה שיש לה משמעות.

[6]   להלן נעמוד על הסיבה לחלק בין האיש לאישה באיסורי העריות. מסתבר, שחלק מהאיסורים נובעים מהגדרת המשפחה, הנקבעת לפי הגבר בלבד, ולא מהקרבה בין האדם לערוותו.

[7]   ישנם מקומות שבהם קיים הבדל הלכתי בין האיש לאישה (לדוגמא - איסור הביאה על בהמה), ובהם ודאי שקיימת הפרדה בין שני המינים.

[8]   ייתכן ש"שאר בשר" הוא ביטוי, שאין משמעות נפרדת לכל אחד מחלקיו (כשם ש"בית ספר" אינו בית של ספרים).

[9]   ייתכן שניתן להביא סמך להנחות אלו מלשון הכתוב. בפרשת קדושים, התורה מנסחת את איסור האחות בצורה יוצאת דופן: "ואיש אשר יקח את אחֹתו, בת אביו או בת אמו, וראה את ערותה והיא תראה את ערותו...". כמו כן, בפרשתנו התורה מנסחת את איסור האם בצורה מוזרה: "ערות אביך וערות אמך לא תגלה, אמך הוא לא תגלה ערותה". ייתכן שהתורה באה לרמוז שהאח שווה לאחותו באיסור, וכן שכשם שהאם אסורה על הבן - כך הבאב אסור על הבת.

[10] או אולי בעל אחות האב.

[11] גם איסור אשת האב מופיע במפורש (שורה 5), למרות שניתן ללמוד אותו מאיסור אשה ובתה (שורה 11). אולם כפי שציינו לעיל (הערה 2), קיים הבדל הלכתי בין איסור אשה ובתה לאיסורי העריות האחרים. כמו כן, ייתכן שאיסור אשה ובתה חל על קידושין בלבד, ולא על ביאה ללא קידושין.

[12] א. להבחנה זו ניתן למצוא סמך בדיני הגאולה: "או דֹדו או בן דֹדו יגאלנו, או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו".

    ב. ה"אבן עזרא" מביא את דעת הצדוקים, שיכול להיות איסור משפחתי ללא קרבה - איסור לבוא על בת מאם חורגת. פירוש זה קרוב לפשט הכתובים, אך הוא לא התקבל מסיבות שונות, שאין כאן המקום לפורטם.

[13] עקרונות האיסור שונים בפרשת קדושים, ולכן שם איסור אחי האב מנומק בכך שהוא שאר (ויקרא כ', יט), ולא בכך שהוא שאר האב.

[14] בפועל, ההלכה הוסיפה איסורים על כמה קרובים שלא פורשו בתורה, אך לא נוכל להיכנס כאן לפרטי ההסברים.

[15] ולכן גם אשת כהן אינה אוכלת בתרומה לאחר שבעלה נפטר, אלא אם כן יש לה בנים ממנו, המאכילים אותה.