ישיבת הר עציון (בית המדרש הווירטואלי)

*****************************************

שיחות ראשי הישיבה

********************

"לא בשמים הִוא"

שיחה לפרשת פרה

מאת הרב יהודה עמיטל שליט"א*

בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר: אליעזר בני אומר 'פרה בת שתים ועגלה בת שנתה' [=דברי רבי אליעזר ריש מסכת פרה]. אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, העליונים והתחתונים ברשותך, ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם?! אמר לו הקב"ה: משה, עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי, ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה 'רבי אליעזר אומר: פרה בת שתים' וכו'. אמר לפניו: רבש"ע, יהי רצון שיצא מחלצי. אמר לו הקב"ה: חייך שיצא מחלציך. הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב] 'ושם האחד אליעזר' (שמות י"ח, ד) - ושם אותו המיוחד אליעזר (ילקוט שמעוני יתרו רמז רסח).

נראה שעיקר תמיהתו של משה לא היה על כך שהקב"ה אומר הלכה משמו של בשר ודם אלא על כך שעשה זאת דווקא בפרשת פרה אדומה: הלוא מצווה זו, כל כולה חוק היא, ואין אדם מבין אותה, וכיצד זה אומר הקב"ה דווקא בה הלכה משמו של בשר ודם? תשובתו של הקב"ה הייתה שהתורה ניתנה לבשר ודם ועליו מוטל חידוש ההלכות בכל חדריה; ואדם כרבי אליעזר, שבשכלו העצום הצליח להבין גם את עניינה של פרה אדומה, שהיא חוקה בלתי-מובנת, יכול לפסוק בה כפי הבנת שכלו.

וכבר האריך בעל קצות החושן בהקדמתו לחיבורו לבאר כי "לא נתנה התורה למלאכי השרת, ואל האדם נתנה, אשר לו שכל האנושי, ונתן לנו הקב"ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת שכל האנושי, גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים [כלומר: גם אם הכרעת השכל האנושי אינה תואמת את האמת האובייקטיבית המוחלטת]".

הקצות שם ממשיך ומביא את דברי הר"ן בדרשותיו בעניין זה. הגמרא (בבא מציעא פו ע"א) מספרת כי הקב"ה ו"מתיבתא דרקיעא" נחלקו בדין מדיני צרעת והחליטו לשאול את רבה בר נחמני, שהיה מומחה בהלכות נגעים. הר"ן בדרוש השביעי מדרשותיו מקשה על כך את הקושיה המתבקשת: אם הקב"ה מטהר - כיצד ניתן לחלוק עליו?! והוא מתרץ כי פסקו של הקב"ה נאמר על פי האמת האובייקטיבית המוחלטת, אך מה שקובע להלכה אינו האמת המוחלטת אלא השכל האנושי, ועל כן שאלו את רבה מה הוא פוסק על פי שכלו האנושי.

חשיבות יתרה ראו חכמים לעיקרון הזה בפסיקת ההלכה:

תנן התם: חתכו [את התנור] חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא - רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו.

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום? עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים הִוא' (דברים ל', יא)! מאי 'לא בשמים הוא'? אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטות'.

אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? אמר ליה: קא חייך ואמר 'נצחוני בני, נצחוני בני' [מצאו רבי נתן לאליהו, אמר לו: מה עשה הקב"ה באותה שעה? אמר לו: צחק ואמר 'ניצחוני בניי, ניצחוני בניי']

  (בבא מציעא דף נט).

התבוננות מעמיקה בסיפור מגלה כי העיקרון "לא בשמים היא" מתבטא בו לא רק בדחיית בת הקול אלא גם בעצם מחלוקתם של רבי אליעזר וחכמים. תנור שהודבק מחוליות קטנות נראה לעיניים אנושיות כדבר שלם, על כן טימאוהו חכמים. אך רבי אליעזר, שהיה בקי בעליונים ובתחתונים, ידע כי כלפי שמיא חפץ כזה אינו נחשב שלם וכי הקריטריון לשלמות הוא גבוה יותר - רק דבר שהוא שלם מעיקרו נחשב לחפץ שלם ומקבל טומאה. הסיפור בא אפוא ללמד כי עלינו לפסוק לפי ראייתנו האנושית, ולא כפי שנראים הדברים כלפי שמיא; וכאשר סותרת ראייתו העמוקה והרחבה של רבי אליעזר את הראייה האנושית הפשוטה - אין משגיחין בה.

יתרה מזאת: הדברים אמורים לא רק כלפי הגישה לפסיקה מבחינה שכלית אלא גם לגבי הגישה הנפשית אליה. החזון איש כותב באחת מאיגרותיו כי כאשר באה לפני הדיינים אישה עגונה בוכייה, אל להם להוציאה מבית הדין כדי שפסיקתם לא תושפע מבכייה; אדרבה: עליהם לבכות עמה ולדון בעניינה לאור הכאב והבכי. הפסק צריך להיות מושפע מן המציאות ומיחסו הסובייקטיבי של הפוסק, אין צורך להתנתק מן המציאות ולחפש אמת אובייקטיבית.

לדברים הללו יש משמעות לגבי כל אחד ואחד מאתנו. שח לי פעם הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, כי "הצדיקים הורסים לי את הישיבה!". כוונתו, כך הסביר, הייתה לאותם תלמידים שמתוך תחושת קטנות מול גדולי האחרונים חוששים לנסות לחלוק על דבריהם ולהסביר את הגמרא באופן שונה. גדלותם העצומה של חכמי ישראל בכל הדורות וסמכותם הבלתי-מעורערת במה שנוגע לפסיקת ההלכה אינם צריכים להרתיע אותנו מלהתווכח עם דבריהם ולהקשות עליהם. העובדה שדבר מסוים התיישב על שכלו של אדם אחר, ויהיה גדול ככל שיהיה, אינה מתירה לנו לקבל את הדבר הזה כמובן מאליו. על כל אדם ואדם מוטלת החובה לעסוק בדברי תורה בשכלו הוא ולשאת ולתת בהם עד שיתיישבו על לבו.

היבט נוסף של העיקרון הזה הוא היות התורה רציונלית ומובנת לפי השכל האנושי - ולא דבר מיסטי, הרחוק מהבנתנו ומשכלנו.

הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג פל"א) מבקר בחריפות את האנשים "שקשה בעיניהם מתן טעם למצווה מן המצוות, ויותר חביב עליהם שאין להשכיל לציווי ולאזהרה עניין כלל". גישה זו נובעת, לדבריו, מתפיסה שאותה הוא מכנה 'חולי בנפשם' של אותם אנשים, כי אם ניתן לראות את התועלת שבמצווה, הרי היא מצווה אנושית, וקשה לראותה כדבר שבא מאת הקב"ה, ורק "דבר שאין להשכיל לו עניין כלל ואינו מביא לתועלת - הרי הוא בלי ספק מאת ה', שהרי אין בינת אדם מביאה לידי דבר מזה". השקפה זו מבטאת, לדעת הרמב"ם, זלזול במצוות ובקב"ה, "כי האדם הוא אשר יאמר ויעשה מה שמביא לתכלית מסוימת, והא-לוה אינו עושה כן, אלא יצווה אותנו לעשות מה שלא תועילנו ויזהיאנו מלעשות מה שלא תזיקנו עשייתו". אדרבה: הרי כבר נאמר על התורה "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד', ו):

הרי ביאר כי אלו החוקים, כולם מורים אצל כל העמים שהם בחכמה ובתבונה - ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו או העושהו שהוא חכם ונבון ורם מעלה ויהיה זה מופלא בעמים?

אלא הדבר כפי שאמרנו בלי ספק, והוא שכל מצווה מאלו התרי"ג מצוות היא או למתן השקפה נכונה או לסילוק השקפה רעה, או למתן חוק צדק או לסילוק עוול, או להדריך במידה נעלה או להזהיר ממידה רעה... (מורה הנבוכים שם).

אך סמלי הוא שפרשת ויקהל, הכוללת את מצוות השבת, מצטרפת לעתים עם פרשת פרה. שבת אינה סתם מצווה שהשכל מבין - זוהי מצווה שהתורה עצמה ביארה אותה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". החיבור בין שבת לפרה אדומה מלמד שגם את מצוות פרה יש לבחון בשכל האנושי, ואין עניין להעדיף לראותה רק כדבר מיסטי בלתי-מובן.

 

 

 

כל הזכויות שמורות   2002   לישיבת הר עציון

********************************************

כדי להירשם:

 

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL