ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

"שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" - בין יום כיפור לסוכות*

יוני גרוסמן[1]

א

הגמרא בברכות (סב ע"א) מסבירה מדוע אין מקנחים בבית הכסא ביד ימין, אלא בשמאל. בגמרא מובאים מספר טעמים, חלקם רוחניים ("מפני שהתורה ניתנה בימין"), חלקם מעשיים-רפואיים ("מפני שהיא [-ימין] קרובה לפה") וכן עוד טעמים. והנה, אומר שם רבי שמעון בן לקיש - "מפני שקושר בה תפילין", ומוסיף רש"י - "בזרוע שמאלו", כלומר, בגלל שיד ימין קושרת תפילין על זרוע שמאל - בשל כך אין מקנחים בימין. ולכאורה הדבר דורש באור, שהרי עיקר המצווה - הנחת התפילין - מתבצעת דווקא על יד שמאל, והיינו מצפים שדווקא ביד זו שעליה התפילין, לא יקנחו, ולא שדווקא ביד שרק "מסייעת" בקיום המצווה - כן יקנחו!

אך ישנה תמיהה בסיסית עוד יותר. עצם הנחת התפילין על יד שמאל מוזרה היא. ככלל, אנו מתייחסים אל צד ימין בכלל ואל יד ימין בפרט, כאל הצד החשוב והדומיננטי יותר.[2] מדוע אם כן, מניחים אנו תפילין על יד שמאל - בשונה מתפיסתנו הרגילה?

נברר נקודות אלו דרך הלכה נוספת הנוגעת להנהגות האדם בבקר.

כותב השולחן ערוך בסימן ב, בעקבות הגמרא בשבת:

"וכשינעול מנעליו, ינעול של ימין תחילה ולא יקשרנה, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין, דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלים, מה תפילין בשמאל אף מנעל נועל של שמאל תחילה. ותניא בברייתא - נועל של ימין תחילה. הלכך לצאת ידי שניהם נועל של ימין תחילה וקושר של שמאל תחילה...".

כלומר, בשל הסתירה בין דברי רבי יוחנן - שיש צורך בנעילת שמאל תחילה (כתפילין), לבין הברייתא האומרת שיש לנעול של ימין תחילה, מסקנת הגמרא היא שהרוצה לצאת ידי שניהם - ינעול של ימין תחילה אך יקשור של שמאל תחילה.

לכאורה, פשרה זו נראית מוזרה. לאחר שהאדם כבר נעל של ימין תחילה, ממילא פסק הוא כברייתא ומה מועיל שקושר של שמאל תחילה? הרי אף רבי יוחנן דרש שהנעילה תהיה בשמאל תחילה, וקשירה - מאן דכר שמיה?

הבית יוסף על אתר נזקק גם הוא לשאלה זו, ומתרץ תשובה מעניינת:

"ואיכא למידק... היאך יוצא ידי שניהם, הא כיוון שנועל של ימין תחילה, הוי דלא כרבי יוחנן, וכי הדר וקטר דשמאלא ברישא, מאי הוי? ויש לומר דרבי יוחנן נמי לא אמר להקדים שמאל תחילה אלא בקשירה דווקא, דחשיבות שמאל בתפילין הוא בקשירה... ואפילו אם תרצה לומר דרבי יוחנן סבר דגם בנעילה יש להקדים של שמאל, מכל מקום כיוון שכל ראייתו של רבי יוחנן היא מתפילין דחשיבותא בשמאל בהו הוי בקשירה, כיוון שאנו מקדימים קשירת שמאל, שפיר נפקינן מדרבי יוחנן...".

טענת הבית יוסף היא שעיקר מצוות התפילין מתבצעת במעשה הקשירה, ולכן אם נקשור את מנעל שמאל תחילה, יצאנו ידי חובת חשיבות שמאל, שמתבטאת דווקא בקשירה.

לאור זאת, מובנות התמיהות שהעלנו קודם. רבי שמעון בן לקיש אומר שאסור לקנח בימין, מפני שהיא היד הקושרת את התפילין. אמנם התפילין מונחות על יד שמאל, אך כפי שראינו - עיקר קיום המצווה הוא במעשה הקשירה, וזו מתבצעת בימין.

כך מובן גם מדוע אנו מניחים את התפילין של יד דוקא על יד שמאל, למרות חשיבות הימין. אכן הימין חשובה, וגם במצווה זו היא הפועלת - היא הקושרת, וכאמור, הדגש הוא על מעשה הקשירה.

אכן, רעיון זה מובא בפשטות במנחות (לז ע"א), כשהגמרא דנה על עצם חיוב הנחת התפילין על יד שמאל:

"רבי נתן אומר: 'וקשרתם וכתבתם', מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיוון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא".

ורש"י מסביר:

"... ומדקשר בימין מכלל הנחה בשמאל, דאי הנחה על ימין שוב אינו יכול לקושרה בימין".

כלומר רק "במקרה" הנחת התפילין היא על יד שמאל. קיום המצווה היא הקשירה והיא מתבצעת בימין.

ראיה נוספת לכך ניתן לראות בגמרא שם לה ע"ב:

"תפילין מאימתי מברך עליהם? משעת הנחתן. איני? והא אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצוות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן?! אביי ורבא דאמרי תרוויהו: משעת הנחה ועד שעת קשירה".

ומוסיף רש"י -

"מאי משעת הנחתן דקאמר? משעת הנחה ועד שעת קשירה, דכיוון דעדיין לא קשרן עובר לעשייתן הוא".

כלומר, הקשירה היא מעשה המצווה, ולכן לפני הקשירה צריך לברך ולא לפני ההנחה.

כל זאת בניגוד לתפילין של ראש. בעוד אנו אומרים שהדגש בהנחת של יד הוא על מעשה ההנחה - הקשירה, בתפילין של ראש הדגש הוא על עצם היות התפילין על הראש, כלומר, לא המעשה עיקר אלא התוצאה - התפילין המונחות על הראש.

נקודה זו באה לידי ביטוי כבר בבסיס הציווי:

"וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך".   (דברים ו)

הציווי לגבי תפילין של יד הוא "וקשרתם" – כלומר: פעולה, מעשה. ואילו לגבי תפילין של ראש - "והיו" – כלומר: מצב, קיום מציאות מסוימת.

ואכן, אף בברכות אנו מוצאים את ההבדל. על של יד אנו מברכים על המעשה: "להניח תפילין". ואילו על התפילין של ראש אנו מברכים: "על מצות תפילין", לא על המעשה כי אם על מציאות קיום המצווה.

ב

אם "נדרוש טעמא דקרא", נגלה שהדברים ברורים ומובנים. בהסתכלות פשוטה - תפילין של יד מבטאים את קדושת המעשה, היד היא הפועלת והעושה, וממילא אף מצוותה בעולם העשייה - לקשור תפילין. תפילין של ראש, לעומת זאת, מבטאים את הדבקות והרוחניות. ולגבי הראש, אשר בו המחשבה, פעולה מעשית אינה רלוונטית, ומושג הדבקות שייך בו בהקשר של מצב מסוים בו האדם נמצא, וממילא אף קיום המצווה איננו במעשה אלא במציאות קיימת; התרוממו תפילין של ראש מעבר לעולם המעשה, ונכנסו לתוך עולם המחשבה והרוח.

ביטוי לכך אנו מוצאים במאמר רבי שמעון בזוהר הקדוש:

"אמר רבי שמעון: תפילין אינון על מוחא - לקבל זכור, ותפילין דדרועא שמלא על ליביה - לקבל שמור".

"הזכירה" היא הפעולה העיונית וכנגדה תפילין של ראש, ה"שמירה" אלו החובות המעשיות וכנגדן תפילין של יד.

ג

במובן מסוים, אף המועדים שעברנו כעת - יום הכיפורים וסוכות, מקיימים ביניהם יחס דומה לזה שבין תפילין של יד לתפילין של ראש.

הדבר מתבטא כבר בציוויים על ימים אלו:

"אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכיפורים הוא... ועניתם את נפשתיכם... וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ-עבת וערבי נחל... וחגתם אתו חג לה'... בסכת תשבו שבעת ימים...".   (ויקרא כג, כז-מב)

בעוד שבחג הסוכות מוצאים אנו חיובים הלכתיים-מעשיים רבים, כגון: "ולקחתם לכם", "וחגתם", "בסכות תשבו" -   ביום הכיפורים איננו רואים דבר מכל אלה. הרעיון הכללי העולה מפרשיית יום הכיפורים הוא: "וכל מלאכה לא תעשו" - פאסיביות! ואף הציווי המעשי הכתוב בפרשה: "ועניתם את נפשתיכם", אף הוא מתבטא בפועל בחוסר עשייה ובחוסר פעילות. וכפי שמבארת המשנה הראשונה בפרק ח ממסכת יומא:

"יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה".

ומסביר רש"י שם, בעקבות הגמרא בהמשך:

"דכל הני איקרו עינוי, וגבי יום טוב חמשה עינויים כתיבי...".

הווה אומר, קדושת יום כיפור אינה מתבטאת במעשים מסוימים, אלא מתבטאת במצב רוחני מסוים בו שרוי העם ביום זה. זוהי משמעות המושג "עיצומו של יום" המכפר ביום הכיפורים. בסוכות, בניגוד לכך, נדרש העם לפעול - לקחת ולאסוף ארבעה מינים, לבנות ולשבת בסוכה וכו'. קדושת החג מתבטאת במצוות מעשיות, קונקרטיות.

אם נחזור להשוואה שהבאנו לעיל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, יום הכיפורים הוא בבחינת תפילין של ראש, ואילו סוכות - בבחינת תפילין של יד. וכשם שהדבר כך בשוני ההלכתי ביניהם, כך הדבר אף ברובד הרעיוני. ביום הכיפורים מתקרב האדם לבוראו דרך כוחותיו הרוחניים; מנותק הוא מכל כח גשמי ומכל סממן חומרי; יום זה אסור באכילה, שתייה ותשמיש המיטה - הביטויים הברורים והבסיסיים ביותר של עולם הגשמיות והעשייה, וכן אסור בשאר הנאות הגוף; יום זה הוא יום של התנתקות גמורה מחיי המעשה, ונסיון התקרבות לקב"ה דרך עולם הרוח.

עוסק האדם ביום הכיפורים בתפילה מתמדת, מנץ החמה ועד לשקיעתה עומד האדם בקשר ישיר עם בוראו. מתעלה הוא מעל לגבולות צרים של זמן ומקום, מעל מגבלות מצמצמים של גוף וחומר ונדבק בא-להיו.

בניגוד גמור לכך, בסוכות האדם נאלץ לנטוש את ביתו ולצאת לתוך הטבע, שם בונה הוא את סוכתו, אוכל בה וישן בה, ואף הסוכה עצמה עשויה מגידולי קרקע. נוטל הוא ארבעה מיני צמחים, וכשברקע שמחת האסיף - מקריב הוא את חגיגתו. החוויה הדתית בימים אלו שונה לגמרי מהמתואר לעיל. המפגש של האדם עם בוראו בחג זה מתבצע דרך הטבע, דרך עולם העשיה ובעזרתו.

דברים דומים מצאנו בעולת ראי"ה:

"על ידי העלייה של יום כיפור מתרחקים הרבה מהעולם הזה, וצריכים שמירה כשפוגשים בענייני העולם הזה מכל מכשול, ואותם הימים שבין יום כיפור לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לענייני העולם הזה בתיאור הגון בקדושה, והחשבון נגמר ליום ראשון של סוכות במצוות סוכה ולולב שמתבססים ענייני העולם הזה ונאחזים בקדושה...".

אלא שעדיין יש הבדל בין שני חלקי התפילין לבין המועדים: בתפילין - מקדימים אנו את של יד לשל ראש, ואילו במועדים - חוגגים אנו את יום כיפור ורק אחר כך את סוכות!

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות   2002   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL