!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

"ברב עם הדרת מלך"*- חלק א'

שמואל שפירא

"תנו רבנן: היו יושבין בבית המדרש, והביאו אור לפניהם. בית שמאי אומרים: כל אחד ואחד מברך לעצמו. ובית הלל אומרים: אחד מברך לכולם. משום שנאמר: 'ברב עם הדרת מלך'".

  (ברכות נג ע"א)

חז"ל קבעו שיש חיוב לקיים את המצוות במעמד ציבורי, ולמדו זאת מהפסוק במשלי יד, כ"ח:

"ברב עם הדרת מלך".

במאמר זה ברצוני לדון בכמה נקודות יסודיות בקשר לדין זה:

  1.  מקור הדין.

  2.  סוגי הקיום - באלו מצבים קיימת חובת "ברב עם".

  3.  אופי הקיום.

  4.  היקף הקיום.

  5.  שיטת הרמב"ם.

מקור החיוב

הפסוק "ברב עם הדרת מלך" הוא לכאורה רק אסמכתא בעלמא. אמנם, אם נתייחס לדין "ברב עם" כספיח של החיוב היותר כללי של הידור מצווה - יש אפשרות להעניק לדין "ברב עם" מעמד דאורייתא, ונבאר.

הגמרא בשבת קלג ע"א אומרת:

"'זה אלי ואנוהו' - התנאה לפניו במצוות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה...".

יש מחלוקת ראשונים האם גמרא זו מהווה מקור לחיוב או שהיא רק אסמכתא. לפי הראשונים שסוברים שמצוות הידור היא מדאורייתא[1], הרי שאם דין "ברב עם" כלול תחת דין הידור מצווה (כפי שנדון להלן), ייתכן שיש לו מקור מהתורה. ואם כן, הפסוק "ברב עם" רק מגדיר לנו צורה נוספת לקיום הידור מצווה. אך לפי הראשונים שסוברים שלהידור מצווה אין מקור מן התורה, והגמרא לעיל היא רק אסמכתא בעלמא[2], ברור שגם לדין "ברב עם הדרת מלך" אין מקור מהתורה, וזהו רק חיוב מדרבנן.

סוגי הקיום

ישנם מספר מצבים בהם אנו מוצאים קיום של חובת "ברב עם", אנו נסווגם לפי סוגי המצוות השונות.

א. מצווה אחת המחולקת בין כמה משתתפים.

דוגמה לכך אנו מוצאים בסדר עבודת קרבן פסח. המשנה בפסחים סד ע"א אומרת:

"וקבל הכהן, נותנו לחברו וחברו לחברו, ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן. כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד".

המשנה מתארת את סדר הולכת הדם בקרבן פסח, ששורות של כהנים היו מעבירים את הדם מאחד לשני, והגמרא[3] מסבירה כי הצורך בהעברת הדם מאחד לשני הוא כדי לקיים את חובת "ברב עם הדרת מלך".

דין דומה אנו מוצאים ביחס לקרבן התמיד. בגמרא ביומא כו ע"א מובאת מחלוקת בין חכמים ורבי אליעזר בן יעקב. חכמים סוברים שכהן אחד מעלה איברים לכבש וכהן אחד מעלה אותם מהכבש למזבח, וזאת בכדי לקיים את חובת "ברב עם". רבי אליעזר בן יעקב, לעומתם, חולק וסובר שכיוון שמדובר בקדושת המזבח - הכהן אינו רשאי להפסיק את עבודתו והוא בעצמו חייב לסיימה[4]. כן איתא גם במסכת סוכה נב ע"א בקשר לקרבן התמיד:

"שאמרו על בנה של מרתא שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל, ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן, משום: 'וברב עם הדרת מלך'".

וכן אנו מוצאים בגמרא במנחות סב ע"א לגבי תנופת חזה, שוק ואימורים של שלמים, שכהן אחד היה מביא אותם מבית המטבחיים, שני היה מניף ושלישי היה מקטירם, וכל זאת   מפני "ברב עם".

גם לגבי תפילה אנו מוצאים עקרון זה, כשפוסק האור זרוע בסימן קטו שעדיף שראובן יתפלל שחרית, שמעון יקרא בתורה, ולוי יתפלל מוסף - כדי לקיים את חובת "ברב עם הדרת מלך".

ב. מצווה המתקיימת בידי יהודים רבים יחד.

הגמרא בברכות נג ע"א אומרת:

"היו יושבים בבית מדרש והביאו אור לפניהם [לצורך הבדלה במוצאי שבת]. בית שמאי אומרים: כל אחד ואחד מברך לעצמו. ובית הלל אומרים: אחד מברך לכולם, משום שנאמר: 'ברב עם הדרת מלך'".

בגמרא מפורש שבית שמאי חולקים על בית הלל וסוברים שאין מבטלים את לימודם של כל הלומדים בבית המדרש (רש"י: שבזמן שאחד מברך לכולם, הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכוונו כולם, ישמעו אליו ויענו אמן) כדי ליישם את הכלל "ברב עם הדרת מלך".

דוגמה נוספת למצב דומה מצאנו בגמרא במגילה כז ע"א, שם סוברים חכמים שאסור למכור בית כנסת של קהילה גדולה לקהילה יותר קטנה, כיוון שיש קדושה יתרה לקהילה הגדולה משום "ברב עם".

כך גם פסק הר"ן לגבי קריאת מגילה[5], שאפילו אם יש בבית המדרש מאה יהודים - צריכים הם ללכת לשמוע את קריאת המגילה עם צבור גדול יותר, משום "ברב עם הדרת מלך". וכך כתב גם תלמיד רבנו יונה בברכות[6], שאפילו אם יש עשרה אנשים בביתו - עדיף להתפלל בבית הכנסת, משום: "ברב עם הדרת מלך"[7].

ג. כאשר אדם אחד מקיים מצווה, אך העובדה שהיא נעשית בנוכחות הקהל גורמת לקיום של "ברב עם".

אומרת המשנה ביומא סח ע"א:

 "הרואה כהן גדול כשהוא קורא (פרשיות היום) - אינו רואה פר ושעיר הנשרפין. והרואה פר ושעיר הנשרפין - אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהייתה דרך רחוקה (בין הכהן הגדול לבין הפר והשעיר הנשרפין)".

הגמרא על אתר[8] מסבירה את ההווה אמינא של המשנה - "מפני שאינו רשאי":

"מהו דתימא כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצוות. ומאי מצווה? 'ברב עם הדרת מלך'".

משמע מהגמרא (לפחות בהווה אמינא), שכשהכהן קורא בפרשיות היום לפני העם או כשהפר נשרף לעיני הקהל - יש קיום של "ברב עם" אף על פי שהעם הצופה איננו משתתף במעשה המצווה.

אופי חיוב "ברב עם הדרת מלך"

בהבנה הפשוטה, "ברב עם" הוא חיוב המתייחס לעצם מעשה המצווה. כלומר, זהו הידור ושיפור בקיום המצווה. למשל, מצוות קרבן פסח נעשית יותר בהידור כשיש יותר כהנים שמשתתפים בעבודתה. אך אם נבחן את הגמרות השונות שהבאנו לעיל נראה כי ניתן להעלות הבנות שונות ביחס למשמעותה של מצוות "ברב עם הדרת מלך".

נבאר תחילה את הסוגיה במסכת יומא (שהובאה לעיל):

בהווה אמינא הגמרא חשבה שהאדם המביט בעבודת הכהן הגדול כשהוא קורא את פרשיות היום אינו רשאי לזוז משם כיוון שהוא מעביר על מצוות "ברב עם". אם כן, אותו אדם הרואה - לא רק תורם להידור בעבודת הכהן, אלא יש לו גם קיום עצמאי שאיננו חלק מקיום מצוות הכהן, וכיוון שהוא עסוק במצווה עצמאית שלו - אין הוא רשאי לעבור למצווה אחרת. למסקנה, קובעת הגמרא שאין כאן בעיה של 'אין מעבירים על המצוות'. את מסקנת הגמרא ניתן להבין באחת משלש דרכים:

א.  הגמרא איננה מקבלת את הסוג השלישי של "ברב עם" שהבאנו לעיל, ונוכחות הקהל בעת קיום מצווה מסויימת אינה מוסיפה מאום להידור שלה, הואיל והקהל אינו משתתף בקיום המצווה אלא רק צופה. לפיכך, אין בעיה שאדם הרואה את מעשי הכהן הגדול יפנה לצפות בפר ובשעיר הנשרפים (לולא הבעיה הטכנית, כפי שמסבירה הגמרא - "שהייתה דרך רחוקה").

ב.  יש קיום עצמאי לאותו צופה בעבודת הכהן הגדול, אך זהו הידור במצוות העבודה במקדש, ולכן דין 'אין מעבירין על המצוות' אינו שייך כאן, כיוון שאין זה משנה במה בדיוק צופה אותו אדם - בכהן הקורא או בפר ובשעיר הנשרפים.

ג.  הואיל והקיום של הצופה הוא קיום סביל, אין כאן שייכות לדין 'אין מעבירין על המצוות', ואכן ניתן לעבור על המצוות כאשר המצווה ש'עוברים' עליה היא מצווה שקיומה סביל. כך אנו מוצאים בשיטת הר"ן בדין "העוסק במצווה פטור מן המצווה"[9]. הר"ן, בניגוד לתוספות, סובר שאפילו אם אדם יכול לקיים שתי מצוות בבת אחת, הואיל והוא עסוק במצווה אחת - הוא פטור מהשניה. התוספות שם מקשה עליו, שלפי דבריו, הלובש ציצית יפטר מכל המצוות, מדין העוסק מצווה פטור מהמצווה! ומתרץ הר"ן, שהואיל ולבישת ציצית היא מצווה סבילה - אין בה "עיסוק", ולכן אין הוא פטור ממצווה אחרת שבאה לידו. כך גם נוכל להסביר את הגמרא ביומא (לעיל), שאף על פי שיש קיום עצמאי למצוות "ברב עם", וכל אחד מהקהל מקיימה בעצם השתתפותו במעמד של עבודת הכהן - הואיל והצופה הוא סביל - אין כאן בעיה של 'אין מעבירין על המצוות'.

העולה מדברינו, אם כן, שישנן שתי הבנות אפשריות באופי החיוב של "ברב עם":

א.  זהו הידור שמתייחס לעצם המצווה - כדרך ב'.

ב.  זוהי מצווה נפרדת שבאה לאדם על ידי קיום מצווה ברבים – כדרך ג'.

לאור שתי הבנות אלו נוכל להסביר את מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי (שהובאה לעיל), במקרה שהביאו אור לבית המדרש במוצאי שבת. ברור ומוסכם כי יש היתר להפסיק מתלמוד תורה כדי לברך על האור במוצאי שבת. בית הלל הבינו כי דין "ברב עם" מתייחס ישירות למצוות ברכת האור, וכך ניתן לקיים את המצווה בצורה טובה יותר. אם כן, הואיל ויש היתר להפסיק את הלימוד כדי לברך על האור - היתר זה כולל גם את הידור המצווה, ולכן "אחד יברך לכולם" אף על פי שהידור זה גורם ליותר ביטול תורה. בית שמאי, לעומתם, הבינו ש"ברב עם" הוא קיום נפרד שאמנם קשור למצוות ברכת האור אך איננו מתייחס אליה בצורה ישירה. לכן, אף על פי שיש היתר להפסיק את הלימוד כדי לברך על האור, אין היתר להפסיק את הלימוד כדי לקיים את מצות "ברב עם", שהיא מצווה נפרדת.

כמובן, ייתכן שבית שמאי הבינו את אופי דין "ברב עם" בדיוק כמו בית הלל, אך סוברים שיש היתר להפסיק מתלמוד תורה רק כדי לקיים את עצם המצווה ולא כדי לקיים את ההידורים שמתווספים אליה[10].

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות   2002   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL



* המאמר הופיע בגיליון מספר 89 של עלון שבות.

[1]  עיין השגות הראב"ד במסכת סוכה דף א באלפס.

[2]  עיין בחידושי הריטב"א על מסכת סוכה יא ע"ב ד"ה "ואי".

[3]  שם ע"ב.

[4]  התוספות מציינים שרבי אליעזר מודה שיש דין "ברב עם" אלא שהוא סובר שכבוד קדושת המזבח עדיף על "ברב עם".

[5]  מסכת מגילה ג ע"א באלפס ד"ה אמר.

[6]  ד ע"א באלפס ד"ה אלא.

[7]  להלן נדון בשאלה, באלו מקרים עדיף שכולם יעשו את המצווה ביחד, ובאלו מקרים עדיף שאחד יוציא את כולם.

[8]  יומא ע ע"א.

[9]  סוכה כה ע"א - תוספות ד"ה "שלוחי מצווה" והר"ן באלפס יא ע"א ד"ה איכא.

[10]  יש לציין כי מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי עוסקת בסוג השני של "ברב עם", כפי שבארנו בראשית המאמר - כאשר כל הקהל מחוייבים במצווה, וניתן לקיימה כל אחד בנפרד או שאחד מוציא את כולם ידי חובה. בשני הסוגים האחרים שהזכרנו לעיל ייתכן והמצב יהיה שונה, ובית שמאי יודו לבית הלל ששיתוף כהנים רבים בעבודת המקדש הוא הידור המתייחס לעצם המצווה, ומצד שני – יודו בית הלל לבית שמאי כי כאשר העם מביטים בעבודת הכהן הגדול - זהו קיום נפרד של מצוות "ברב עם".