!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

בדיקת חמץ לפני י"ד בניסן*

הרב יאיר קאהן[1]

א

הגמרא בפסחים ד ע"א מסתפקת לגבי בית שהושכר בי"ד בניסן: האם חובת הבדיקה מוטלת על המשכיר שהרי החמץ ברשותו, או על השוכר לבדוק מכיוון שהחמץ נמצא בבית שלו. רב נחמן מכריע שהדבר תלוי בזמן מסירת המפתחות של הבית. כלומר: אם נמסרו המפתחות לפני י"ד, חובת הבדיקה מוטלת על השוכר, ואם נמסרו אחרי כניסת י"ד על המשכיר לבדוק. בתשובתו, מניח רב נחמן שחובת הבדיקה חלה ב"אור לי"ד" כפי שקובעת המשנה בתחילת הפרק:

"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ".   (פסחים פ"י, מ"א)

על פי הנחה זו הוא קובע שחובת הבדיקה על בית מושכר נקבעת לפי המחזיק במפתחות ב'אור לי"ד'.

בדף ו מעלה הגמרא זמן אחר ליצירת "חובת הבדיקה":

"המפרש והיוצא בשיירא קודם שלושים יום - אין זקוק לבער. תוך שלושים יום - זקוק לבער... אמר רבא: הא דאמרת קודם שלושים יום אין זקוק לבער - לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור, אבל דעתו לחזור - אפילו מראש השנה זקוק לבער".

בפשטות, רבא קובע שחובת הבדיקה חלה שלושים יום קודם הפסח, ובכל אופן, גם לפני שלושים יום אם יודע שיחזור יבדוק גם בלי שמקיים   מצוות הביעור, על מנת למנוע תקלה כשיגיע לביתו בפסח וימצא את ביתו מלא חמץ. אבל אם לא מתכנן לחזור לביתו - פטור לחלוטין מבדיקה, וכשיגיע פסח נפטר מדין "אנוס" שהרי הוא בשיירה ואינו יכול לבדוק. (בהמשך הגמרא מובאת מחלוקת אם מדובר דווקא בשלושים יום, או כמו שסבור רבי שמעון בן גמליאל - בשתי שבתות).

ניתן להבין גמרא זו במספר אופנים:

א. בעקרון, חובת הבדיקה חלה אור לי"ד כמו שמשתמע מהסוגיה בדף ד ע"א. הצורך לבדוק שלושים יום קודם החג אינו נובע מחלות חובת הבדיקה אלא מהדין ששואלין ודורשין בהלכות החג בתקופה זו. דין זה קובע ששלושים יום קודם הפסח מוטל עלינו להתחשב בפסח העומד לבוא, וממילא הנוסע אינו מוגדר כאנוס   אם מוצא את עצמו רחוק מהבית בליל י"ד. אבל אם נסע לפני תקופה זו, אזי בליל י"ד פטור מבדיקה מדין אנוס, ומבטל בלבו ודיו[2].

ב. שיטת הראבי"ה[3]:

"כתב אבי העזרי: ישראל היוצא מבית עובד כוכבים תוך 30 יום צריך לבער... שהמצווה מוטלת על ישראל כשיוצא".

את שיטת הראבי"ה בחיוב זה מסביר הבית יוסף:

"מפני שטעמו... דכיוון שנכנסו ל' יום חל עליו מצוות חכמים שצוו לבער".

כלומר: חובת הבדיקה חלה על האדם שלושים יום קודם הפסח, אבל שאלת שיוך בית ספציפי אל הבודק, בסוגיית שוכר ומשכיר - נקבעת באור ליום י"ד בניסן.

ג. בתלמוד הירושלמי פ"א ה"א מובאת הלכה זו בצורה אחרת:

"היוצא לפרש קודם שלושים יום - אינו צריך לבדוק. בתוך שלושים יום - צריך לבדוק. הדא דתימר בשיש דעתו לחזור, אבל אין בדעתו לחזור - אפילו קודם לשלושים יום צריך לבדוק...".

יש שדחקו לפרש את הירושלמי כך שסובר כתלמוד הבבלי. מאידך, נראה שיש להבין את הירושלמי כפשוטו. הירושלמי סובר שחובת הבדיקה חלה שלושים יום קודם החג (כשיטת הראבי"ה). אם בדעתו לחזור לפני הפסח, אם הוא כעת בתוך שלשים יום שלפני הפסח - יכול לבדוק, שהרי הוא מקיים בכך את מצוות הבדיקה. אך אם הוא מצוי יותר משלשים יום קודם הפסח, שאז אינו מקיים מצוות הבדיקה - יש לחכות ולבדוק רק כשיחזור. אם אין בדעתו לחזור עד הפסח, צריך הוא לבדוק לפני שיוצא מביתו, אף על פי שאינו מקיים את מצוות בדיקת החמץ.

ואם כן, ראינו כי ישנן שתי תפיסות יסודיות בנוגע לחובת הבדיקה:

א.  חובת בדיקה חלה כבר שלושים יום קודם הפסח.

ב.  חובת הבדיקה חלה רק ב'אור לי"ד'.

נפקא מינה בין השיטות להלכה

1. לעניין ברכה - הריטב"א סובר שיש לברך אם בודק את החמץ תוך שלשים יום, ובכך מסכים הוא עם שיטת הראבי"ה. ספר המכתם חולק וסובר שרק אור לי"ד מברכים, וכך נפסק להלכה ברמ"א.

הריטב"א מביא את שיטת הרא"ה שיש לברך אף אם בודק לפני שלושים יום, אם אין בדעתו לחזור עד הפסח. ויש להסביר זאת בכך שחובת הברכה היא על צווי חכמים לבדוק לפני הנסיעה, אף על פי שטרם חלה חובת הבדיקה הרגילה.

2. לעניין אור הנר - אומרת הגמרא בדף ז ע"ב:

"תנו רבנן: אין בודקים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור אבוקה אלא לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה".

את דין בדיקה לאור הנר דורשת הגמרא מפסוקים. רבינו דוד סובר שפסוקים אלו הם בגדר אסמכתא, אבל עיקר מצוות הבדיקה היא בכל כחו, ובזמן התלמוד הבדיקה היעילה ביותר היתה לאור הנר. לעומתו, קובע תוספות רבינו פרץ שמצוות בדיקה היא לאור הנר[4] אם בדיקה תוך שלושים יום היא קיום במצוות בדיקה, יש לבדוק דווקא לאור הנר, אבל אם בדיקה זו היא רק כדי שלא יגיע לערב פסח כאשר יש עוד חמץ ברשותו, ייתכן ולא נדרוש בבדיקה זו את חובת 'לאור הנר', השייכת רק כאשר בודקים אור לי"ד.

להלכה, בני הישיבות היוצאים מחדרי הפנימיות קודם י"ד בניסן, עדיף שיבדקו את חדריהם בלילה, לאור הנר (מכיוון שחוששים לשיטות שכבר חלה חובת הבדיקה) ובלי ברכה (מכיוון שפוסקים כרמ"א על פי שיטת ספר המכתם)

ב

ראינו, עד כה, מחלוקת ראשונים בשאלה האם אפשר לקיים מצוות בדיקה לפני אור לי"ד. כעת, נדון בעצם החיוב הבסיסי של בדיקת החמץ דווקא באור לי"ד, ולא בזמן אחר.

על קביעת חכמים שיש לבדוק אור לי"ד שואלת הגמרא מדוע מקדימים את הבדיקה כל כך? הרי איסור חמץ חל רק בחצות יום י"ד! והגמרא עונה:

"אמר רב נחמן ב"ר יצחק: בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה".  (פסחים ד ע"א)

נחלקו הראשונים בהבנת תשובת הגמרה. היו ראשונים שהדגישו את הסברה הראשונה: "בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם", כלומר: חכמים קבעו זמן זה מכיוון שחששו שיהיו אנשים שיעדרו מביתם או שיזלזלו בבדיקה וישכחו, ולכן קבעו זמן זה, אחרי יום העבודה, בו ימצאו כולם בביתם. על פי ראשונים אלו יש לשאול: מה יהיה הדין אם אדם רוצה להקדים את בדיקתו? רבינו דוד וכן הר"ן הבינו שזוהי שיטת בעל המאור ואמנם,   אם הטעם של 'אנשים מצויים' בטל - ניתן לבדוק גם מוקדם יותר מליל י"ד בניסן. היו גם ראשונים שרצו לטעון שדין 'אנשים מצויים' דן רק בבעלי מלאכה אבל אדם שבטל ממלאכה, יכול לאחר את בדיקתו ואין חשש שמא ישכח לבדוק.

בירושלמי, לעומת זאת, הוזכרה רק הסברה השניה:

"אור הנר יפה לבדיקה".

גם לשיטה זו, אם בטל הטעם, כמו באכסדרא שאורה מרובה, אין צריך לבדוק בנר באור לי"ד, ויכול לדחות או להקדים את הבדיקה ולבצעה באור יום.

רבינו דוד, בחידושיו על מסכת פסחים, משלב בין שתי הסברות ורק במקרה ששני הטעמים לא רלוונטים - ניתן יהיה לבדוק בזמן אחר.

משיטות אלו עולה שאם רוצה אדם להקדים את בדיקתו ליום י"ג - בעל המאור סבור שהדבר אפשרי, שהרי בטל הטעם של "אנשים מצויים" במקרה הזה, ולעומתו רבינו דוד הסבור שיש להתחשב גם בטעם השני - יאסור לבדוק ביום י"ג, כיוון שאין אור הנר יפה בו. כמובן, אם ירצה להקדים את בדיקתו לאור לי"ג, גם רבינו דוד יודה שאפשר שהרי שני הטעמים מתקיימים. הראב"ן חולק וסובר שבדיקה שייכת רק באור לי"ד. את שיטתו מוכיח הראב"ן מהירושלמי פסחים פ"א ה"א:

"חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה? בלא כך אינן בדיקות מן הנותר"

כלומר: למרות שבודקים את החצרות בי"ג מפני חשש "נותר" וכבר אין שם חמץ, בכל זאת בודקים שוב באור לי"ד, מכאן מוכיח הראב"ן שחייבת להתבצע בדיקה באור לי"ד בכל מקרה. הגר"א חולק על הראיה של הראב"ן וטוען שהסיבה שבודקים באור לי"ד בירושלים היא מפני שהבדיקה בי"ג היתה לשם "נותר" ולא לשם חמץ - ולכן למחרתה, בי"ד, יש לבצע בדיקת-חמץ כדי   לצאת ידי חובה, אך בעקרון, ניתן להקדים את הבדיקה, לאור לי"ג[5].

המרדכי בסימן תקל"ה מסכים להוכחת הראב"ן מהירושלמי אבל סבור שהבבלי חולק על זה, ושניתן להקדים לאור לי"ג, כפי שהבין הגר"א.

לסיכום השיטות

בעל המאור סבור שניתן להקדים בדיקת חמץ בין ליום י"ג, בין לאור לי"ג.

רוב הראשונים על פי רבינו דוד סבורים שניתן להקדים את הבדיקה לאור לי"ג, אבל ביום י"ג - אין לבדוק.

הראב"ן ותרומת הדשן: אי אפשר להקדים בכלל ויש לבדוק רק באור לי"ד.

ג

עד כאן הנחנו שהשיטות הסוברות שמצוות בדיקה היא דווקא אור לי"ד סוברות שכך קבעו חכמים מפני שזהו הזמן הקרוב ביותר לפסח שבני אדם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה. ניתן להציע כיוון אחר המחייב בדיקה דווקא אור לי"ד הקשור לרובד ה'דאורייתא'.

בדפים ד-ה מביאה הגמרא מספר דרשות כדי להוכיח שמדאורייתא איסור חמץ מתחיל מי"ד בניסן בחצות, ויש הדורשים שמצוות "תשביתו" מתחילה מי"ד. אם נבין שמצוות "תשביתו" היא מצווה קיומית לבער חמץ[6] וזמן המצווה הוא בי"ד בחצות היום, מסתבר שרק בדיקה של החמץ אור לי"ד היא חלק מתהליך מצוות ביעור חמץ, ובדיקה לפני זמנה - מנותקת מקיום "תשביתו" וממילא אין בה קיום של המצווה[7].

כעת, עלינו להבין מדוע חובת "תשביתו" חלה עוד לפני חג הפסח, בי"ד בניסן.

בדף נ ע"א אומרת המשנה:

"מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות - עושין; מקום שנהגו שלא לעשות - אין עושין".

כלומר, עד חצות יום י"ד עשיית מלאכה תלויה במנהג המקום, אבל אחר חצות עשיית מלאכה אסורה מדינא. תוספות, על פי הירושלמי, מסבירים:

"משום דזמן הפסח מחצות ואילך... ביום שמביא קרבן אסור במלאכה"   (פסחים נ ע"א ד"ה "מקום)

נחלקו הראשונים אם קיים איסור מלאכה מדינא גם בזמן הזה שאין בו קרבן פסח. הרמב"ן סובר שגם בזמן הזה מלאכה אסורה מפני שאיסור זה אינו נובע רק מהקרבת הקרבן, אלא גם מהצורך בהכנת צרכי ליל הסדר. רבנו דוד בדף ב ע"ב מסביר שהנוהגים כך עשו את יום י"ד כולו ליום טוב. ואם כן, האיסור הוא הרחבה של מצוות קרבן הפסח (עיין ירושלמי פ"ד ה"ו). מאידך, ניתן לומר שמהותו של יום י"ד הוא יום מיוחד ומקודש להכנות לליל הסדר ולחג, ומשום כך מלאכה רגילה העלולה לגרום להסח   הדעת מהכנות אלו אסורה[8]. לפי זה מובן מדוע מצוות "תשביתו" חלה דווקא בי"ד ולא בחג עצמו.

על פי הבנה זו במהות יום י"ד ניתן לומר שהוא זמן המצווה לבדיקת חמץ. וכל הבודק לפני י"ד עושה את המצווה שלא בזמנה, וכאילו אכל מצה לפני הפסח. ודווקא ביום י"ד, המיוחד להכנות לפסח, יש משמעות קיומית לבדיקת חמץ. יש לציין שהירושלמי לומד בדיקה באור לי"ד מהדרשה (המופיעה במכילתא דרשב"י):

"'ושמרתם את היום הזה` - שיהיו היום והלילה משומרין".

כלומר, יש דרישה מיוחדת שיום י"ד יהיה שמור מחמץ על ידי בדיקה וביעור, וזה לכאורה מבוסס על אופיו של יום י"ד בצורה מהותית.

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות   2001   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL

 



*המאמר הופיע לראשונה בגיליון 383 של דף הקשר לתלמידי ישיבת הר עציון המשרתים בצה"ל.

[1]  הועבר כשיעור כללי לקראת סיום הזמן השנה.

[2]  דוגמה לעקרון זה בדין היוצא להפליג בספינה בשבת:"אין מפליגין בספינה פחות מ-ג' ימים קודם לשבת". (שבת י"ט ע"ב) היינו: שמיום רביעי חוששים לתקופה, שהיא על פי הגדרת בעל המאור "מקמי שבתא", שהיא "תקופה מקדימה" לשבת ואין יוצאים בה להפלגה, בהנחה שיש בכך פיקוח נפש, אבל לפני כן מפליג ולא חושש לשבת.

[3]  על פי הבנת הבית יוסף בטור אורח חיים סימן תל"ו.

[4]  נפקא מינה אפשרית: אם ישנם אמצעי בדיקה   יעילים יותר מאור הנר.

[5]  הבנת מחלוקת זו, בין הראב"ן לרבינו דוד   - תלויה בהבנת תשובת הירושלמי בתחילת המסכת: "ויתחיל אור לי"ג אין כיני יבדוק אפילו מראש חדש". הראב"ן הבין שיש לקרוא את המשפט בתימה, שהרי בלתי אפשרי שנקדים את הבדיקה כל כך ולכן הוא מסיק שאין להקדים אותה בכלל. הגר"א, לעומתו, הבין את התשובה כקביעת עובדה. היינו: באמת ניתן להקדים את הבדיקה אפילו עד ראש חודש.

[6]  עיין חידושי הגר"א, מנחת חינוך מצווה ט', ומרדכי סימן תקל"ג.

[7]  עיין משנה ברורה תל"ו, ד.

[8]  ועיין במועד קטן דף יג ע"א "י"ד משום צורך יום טוב הוא".