ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

למען תספר ולמען תזכור*

הרב יאיר קאהן

שתי מצוות שונות הקדיש הקב"ה לזכירת יציאת מצרים: מצוות זכירת יציאת מצרים ומצוות סיפור יציאת מצרים. במאמר זה נעסוק ביחס שבין שתי מצוות אלו.

"אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'. 'ימי חייך' - הימים, 'כל ימי חייך' - הלילות; וחכמים אומרים: 'ימי חייך' - העולם הזה, 'כל' - להביא לימות המשיח".   (ברכות יב ע"ב)

במשנה זו פותחים כל בית ישראל את סיפור יציאת מצרים בליל התקדש החג. אך כאשר אנו קוראים משנה זו, עולה מולנו שאלתם של התינוקות: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? הרי לפי רבי אלעזר בן עזריה אנו מחוייבים במצוות זכירת יציאת מצרים בכל לילות השנה[1], מה אם כן מיוחד כל כך בליל הסדר, בגללו אנו מצווים לספר ביציאת מצרים?

בעלי ההלכה התמודדו עם שאלה זו, והזכירו דרכים שונות בביאור ההבדל בין מצוות הזכירה, שבכול יום, למצוות הסיפור, בה מחוייבים אנו רק בליל הסדר. המנחת-חינוך במצווה כ"א מאריך בעניין זה ומביא כמה מן האחרונים שדנו באפשרות לקיים את מצוות הזכירה מבלי לקיים את מצוות הסיפור. כך, למשל, ניתן לקיים את מצוות הזכירה על ידי הרהור בלבד, בעוד שמצוות הסיפור מחייבת דיבור ממש. אפשרות נוספת להבדל בין שתי המצוות, אותה מביא המנחת חינוך בשם ה'שאגת אריה', היא שמצוות סיפור יציאת מצרים מחייבת אמירה ממש של סיפור הנסים והנפלאות שאירעו במצרים בלילה הזה, בעוד שמצוות הזכירה אינה דורשת מהאדם מאום (מלבד לזכירה, כמובן). כעין זה מוסיף רבנו חיים מבריסק זצ"ל בפירושו על הש"ס (אות מ) ומסביר כי על לסיפור ישנן הגדרות טכניות שונות בניגוד לזכירה: הסיפור נאמר בדרך של שאלה ותשובה והוא צריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. עוד מובא במנחת חינוך בשם הגאון רבי חיים מבריסק, שישנו חיוב מיוחד בליל הסדר, הכלול במצוות הסיפור, להסביר את טעמי המצוות של הלילה. וכדברי רבן גמליאל:

"כל שלא אמר שלֹשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".  (פסחים קטז ע"א)

המכנה המשותף של כל התירוצים הנ"ל הוא שמצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר מוגדרת יותר ממצוות זכירת יציאת מצרים שבכל הלילות, אך אין בהבדלים אלו ביטוי להבדל מהותי ביניהם. ניתן לטעון שזכירה וסיפור חד הם, אלא שאי אפשר לדרוש את אותה רמה של פירוט בסיפור יציאת מצרים פעמיים בכל יום, ולכן ייחדו ליל שימורים - בו מספרים את כל הסיפור מתחילתו עד סופו, ובכל שאר השנה מסתפקים אנו בזכירה קצרה בלבד.

לפי שיטת רבנו חיים זצ"ל, שנמסרה לנו ממורי ורבי הגאון הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל, נראה שסיפור יציאת מצרים שונה מזכירה באופן מהותי. וכך כתב ב'שיעורים לזכר אבא מרי':

 "והנה קבלתי מאבא מארי בשם רבנו הגדול זצ"ל, שארבע הלכות מבדילות ומפלות בין מצוות זכירת יציאת מצרים למצוות סיפור יציאת מצרים:...ד) מצוות זכירת יציאת מצרים אינה מהווה מצווה בפני עצמה, אלא נובעת ממצוות קריאת שמע וחלות קבלת עול מלכות שמים, ומצוות סיפור קובעת מצווה לעצמה במניין תרי"ג".   (חלק א עמוד ב הערה 4)

ואחר כך הוסיף:

"ולי נראה להוסיף עוד: ה) חובת זכירה אינה מטילה על האדם חיוב אמירת שבח והודאה, ומצוות סיפור מחייבתו לא רק לספר את הנפלאות והנסים שעשה לנו, אלא גם לשבח ולהודות - 'לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל...' - וזהו יסודה של חובת הלל בלילי פסחים".

ייחודו של סיפור יציאת מצרים

חובת ההלל בליל הסדר קשורה לחוויית הגאולה האישית המיוחדת ללילה זה. וכך שנינו במשנה:

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמֹר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים'. לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו".   (פסחים קטז ע"ב)

משנה זו היא התנא דמסייע של רב האי גאון, שחידש שההלל בליל הסדר שונה מההלל של כל השנה, ואין מברכים לפניו. וכך מסביר הר"ן את שיטתו:

"אבל רבנו האי גאון ז"ל כתב בתשובה שאין מברכין על הלל שבלילי פסחים 'לגמור את ההלל', שאין אנו קוראין אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה. שכך שנינו: 'רבן גמליאל אומר...', ובסיפא: 'לפיכך אנו חייבין להודות להלל...'. לפיכך אם בא אדם לברך - משתקין אותו".   (פסחים כו ע"ב בדפי הרי"ף)

כלומר, החוויה של גאולה אישית - שכל אדם חייב להרגיש "כאילו הוא יצא ממצרים" - היא הגורמת לחובת השירה המיוחדת של ליל הסדר.

השאיפה הזאת, להוציא את גאולת מצרים מן העבר המת לתוך ההווה החי, מדפי ספרי ההיסטוריה אל תוך התודעה הלאומית, היא הבריח התיכון של מצוות סיפור יציאת מצרים. לכן יש צורך לנהוג בדרך חירות (ארבע כוסות, הסבה) ואין להסתפק בסיפור דברים בעלמא. מסיבה זו מחוייבים אנו להתחיל בגנות, כדי שנוכל להחיות את השבח ולחיות את הישועה. זהו גם הגורם לקשר שבין סיפור יציאת מצרים למצוות הלילה האחרות - פסח, מצה ומרור. לא די בדיבורים! דרושים מעשים המסמלים וממחישים את אירועי יציאת מצרים. אנו אוכלים מרורים כדי להרגיש בגופנו את השעבוד, וכדי שגם אנו נזעק ונתפלל אל ה'. לאחר כל הציפיות לקצת הקלה מהשעבוד באה הגאולה השלמה בפתאומיות כהרף עין, ואפילו הבצק שלנו לא מספיק להחמיץ. גאולה זו לא באה על ידי מלאך או שליח, אלא מאת ה' הייתה זאת. הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו - הוא הפוסח כביכול על בתינו בתוך בתי בני ישראל במצרים ומציל את עמו[2].

ייחודו, אם כן, של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא הניסיון לשחזר ולהחיות את החוויה הדתית-לאומית של יציאת מצרים עצמה. בזמן שבית המקדש היה קיים וכל בית ישראל היו עולים למקדש ומקריבים את פסחיהם, יכולים היו להרגיש את קרבת השכינה, אך חובה זו מוטלת עלינו גם היום. חז"ל לא הכניסו להגדה של פסח את המכילתא העוסקת במספרי המכות שלקו במצרים ועל הים כדי לשמוח על נפילת המצרים, אלא כדי לתאר את גודל גילוי השכינה שהתבטא במכות - "וירא ישראל את היד הגדולה" בהשוואה ל"אצבע א-להים היא".

ובכן, בליל הסדר חייבים אנו לשמוח ולחגוג כשאנו משחזרים מחדש את היווצרותו הניסית של עם הבחירה, וחשים את החירות הלאומית והרוחנית המוחלטת. אנחנו מתחילים לשיר ולשבח את נפלאות הבורא אשר הוציא אותנו בכבודו ובעצמו מארץ מצרים מבית עבדים, ואנו מרגישים כה קרובים לגואל ישראל - אשר מחק, כביכול, ללילה אחד את המרחק האין-סופי בין ישראל ליוצר העולם. נהגו ישראל לסיים את הלילה בקריאת שיר השירים, משום שליל הסדר הוא ליל שימורים רצוף אהבה, בו יצא הדוד ממקום מסתורו והוציא את רעייתו מעבדות לחירות.

זכירת יציאת מצרים

לא כן הדבר ביחס לזכירת יציאת מצרים, בה אנו מחוייבים פעמיים בכל יום. לא רק שאי אפשר לדרוש שנחיה את יציאת מצרים בכל יום מחדש - אין אנו מעוניינים בכך כלל. לפי דברי הגאון רבנו חיים זצ"ל שהבאנו בפתיחת דברינו, מצוות הזכירה היא חלק ממצוות קריאת שמע, ומטרתה היא קבלת עול מלכות שמים. את דבריו לעיל כתב הגאון רבנו חיים זצ"ל על מנת להסביר את שיטת הרמב"ם:

"ומה הוא קורא? שלֹשה פרשיות, אלו הן: שמע, והיה אם שמוע, ויאמר....ואחר כך פרשת ציצית, שגם היא יש בה צִווי זכירת כל המצוות. אף על פי שאין מצוות ציצית נוהגת בלילה - קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים. ומצווה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'. וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע".  (הלכות קריאת שמע פ"א הלכות ב-ג)

הרמב"ם פסק במפורש כשיטת רבי אלעזר בן עזריה, שיש מצווה לזכור את יציאת מצרים ביום ובלילה. עם זאת, הרמב"ם לא מנה מצווה זו בשום מקום בספר המצוות וביד החזקה, והזכיר אותה רק בדרך אגב בהלכות קריאת שמע, כדי להסביר מדוע קוראים את פרשת ציצית בלילה אף על פי שהלילה אינו זמן ציצית. וכך הסבירו מורי ורבי הרב סולובייצ'יק זצ"ל ב'שיעורים לזכר אבא מרי':

"עוד אמר אדוני אבי זקני ז"ל, כי כל מצוות זכירת יציאת מצרים אינה מהווה קיום חובה בפני עצמה, כי אם שיסוד מהותה הוא קיום קבלת עול מלכות שמים. וזוהי הלכה מסויימת בחלות שם קבלת עול מלכותו, שצריכה להתקיים גם על ידי זכירת יציאת מצרים".   (חלק א עמוד א)

לפי דבריו ברור מדוע הרמב"ם הזכיר את עניין זכירת יציאת מצרים רק בדרך אגב - בהלכות קריאת שמע, שהרי מצוות הזכירה אינה אלא פרט במצוות קריאת שמע, ואין מטרת המצווה זכירת יציאת מצרים כשלעצמה, אלא קבלת עול מלכות שמים הבאה בעקבותיה.

קבלת עול מלכות שמים היא תוצאה ישירה של יציאת מצרים, כמו שכתוב "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ', ב). כאשר אנו מביטים על האירועים של יציאת מצרים ומנתחים אותם, אין מנוס מלהבין שיציאת מצרים לא רק שיחררה את עם ישראל מסבלות מצרים, אלא גם שיעבדה אותו לקב"ה; כאשר אנחנו מתפכחים משכרון החושים של ליל הסדר, ברור לנו כי קיים מרחק אין-סופי בין כנסת ישראל וגואלה. מרחק זה יוצר גם חיוב, ואכן, בקריאת שמע אנו מקבלים על עצמנו את עול מלכות שמים יחד עם עול המצוות. וכך אנו אומרים בפרשת ציצית, פעמיים בכל יום: "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-להים, אני ה' א-להיכם".

לאור כל האמור, זכירת יציאת מצרים שונה לגמרי מסיפור. אין מגמתה - החייאת העבר והכנסתו לתוך ההווה, אלא: השארתו בעבר וזכירתו משם; מטרת זכירת יציאת מצרים היא להפיק את הלקחים מיציאת מצרים, ולא לשחזר אותה.

סיכום

כפי שראינו, זכירה וסיפור הן שתי מצוות שונות לגמרי - לכל אחת מהן פרספקטיבה הפוכה על יציאת מצרים. הסיפור נועד להחיות את העבר ולהקפיצו לתוך ההווה, ואילו מטרת הזכירה היא לזכור את העבר, להשאירו שם, אבל להסיק מסקנות להווה. ברם, שתי המצוות משלימות זו את זו. אסור רק לספר את הסיפור, להחיות את החוויה הרוחנית האדירה של יציאת מצרים, ולהתעלם מהמסקנות המחייבות ולא לקבל על עצמנו עול מלכות שמים. מאידך, קבלת עול מלכות שמים שאינה מושרשת בחוויה הרוחנית האדירה של גילוי השכינה סובלת מיובש רוחני, והופכת מהר למצוות אנשים מלומדה. רק על ידי שילוב של סיפור וזכירה אפשר להגיע לקבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות שיש בה חיות דתית; רק בדרך זו אפשר לשלב בין אהבת ה' ליראת שמים.

 

 

כל הזכויות שמורות   2002   לישיבת הר עציון

***************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL