!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

*****************************************

שיעורים בהלכה

****************

איסור אבר מן החי לבני נח*

הרב יעקב פרנצוס

"תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין וברכת השם, עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי. רבי חנניה בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי. רבי חידקא אומר אף על הסירוס. רבי שמעון אומר: אף על הכישוף... רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים..."   (סנהדרין נו.-נו:).

מדוע כותבת הברייתא "נצטוו בני נח", ולא 'נצטווה אדם הראשון'? לכך ייתכנו שני הסברים:

1. אדם הראשון נצטווה על מצוות אלו, אך מאחר שהעולם התקיים על ידי נח ובניו, העדיפה הברייתא להשתמש במונח 'בני נח' כשבאה ללמד שהכול חייבים במצוות הללו.

2. אדם הראשון נצטווה על חלק מן המצוות ולא על כולן. וכך מפורש ברמב"ם:

"על ששה דברים נצטוה אדם הראשון: על עבודה זרה ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל הגזל ועל הדינים... הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו' (בראשית ט', ד)"   (הלכות מלכים ט', א).

לפי הרמב"ם לא נאסר אדם הראשון באבר מן החי. ונראה שזה על סמך הגמרא בסנהדרין נט:

"אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב 'לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ' (בראשית א', כט-ל), ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר 'כירק עשב נתתי לכם את כל' (בראשית ט', ג), יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו? תלמוד לומר: 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו' (בראשית ט', ד)".

נראה אפוא שהיות שלאדם הראשון נאסרה לגמרי אכילת בשר, לא שייך לגביו איסור אבר מן החי.

אלא שהגמרא שם (דף נו:) מביאה מקור אחר לאיסור אבר מן החי - מפסוק שנאמר באדם הראשון:

" 'ויצו ה' א-להים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל' (בראשית ט', טז)... 'אכל תאכל' - ולא אבר מן החי".

כיצד ניתן להחיל איסור אבר מן החי על אדם הראשון, והרי נאסרה לו כל אכילת בשר?

1. רש"י ותוספות מתרצים שלאדם הראשון נאסר להמית בעלי חיים במטרה לאכלם, אך בהמה שמתה מאליה מותרת באכילה. איסור אבר מן החי שנצטווה בו אדם הראשון כולל אף אבר שנפל מאליו, בלי שיד אדם כרתה אותו.

2. הר"ן בחידושיו מבאר, שאמנם אדם הראשון נצטווה על שבע מצוות, אף שלא נאמר לו איסור אבר מן החי:

"איכא למידק: והא לאדם הראשון לא הותר לו בשר, וכיון שכן לא שייך ביה אזהרת איסור אבר מן החי? ואיכא למימר דעיקר קרא אתא למיסר ליה בשר, דכתיב 'מכל עץ הגן אכל תאכל' (בראשית ב', טז) - ולא בשר, וכשהותר בשר לבני נח נשאר איסור אבר מן החי במקומו, מלשון 'אכל תאכל'. ומיהו בהדיא איתסר לבני נח אבר מן החי כדכתיב 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו' (בראשית ט',ד)... אלא דניחא להו למסמך כולהו ז' מצוות בקרא ד'ויצו' ".

מבואר בדברי הר"ן שאכילת בשר נאסרה לאדם הראשון לגמרי[1], והגמרא מנתה איסור אבר מן החי משום שלאחר שהותר בשר לבני נח, נשאר במקומו חלק מן האיסור המקורי בדמותו של איסור אבר מן החי. נמצאנו למדים שאיסור אבר מן החי איננו איסור העומד בפני עצמו, אלא שארית מן האיסור הגמור לאכול בשר שנאמר לאדם הראשון. ועל פי זה מובנת היטב הגמרא בדף נט:

"וכשבאו בני נח התיר להם [בשר], שנאמר 'כירק עשב נתתי לכם את כל' (בראשית ט', ג). יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו? תלמוד לומר 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו' (בראשית ט', ד)".

הגמרא מציעה בהווה אמינא שהואיל והותר בשר לבן נח, ממילא הותר לו אבר מן החי, שהרי לאדם הראשון נאסרה אכילת כל בשר, וזו הותרה לנח. והיא מסיקה: "תלמוד לומר 'אך בשר'" - ההיתר לאכול בשר הנו חלקי בלבד, שכן אסור עדיין לאכול אבר מן החי.

3. המאירי בסוגיה בסנהדרין כותב שלהלכה אבר מן החי ובשר מן החי אסורים לבן נח, אך דם מן החי הותר להם, וכן הסירוס, אף על פי שהוא כעין אבר מן החי. משמע מדבריו, שרבי חידקא, שאוסר סירוס לבני נח, עושה כן מצד הדמיון לאבר מן החי. מדברי המאירי עולה שאיסור אבר מן החי ביסודו הוא איסור להסיר אבר מן החי כדי לאכלו, והדמיון לאיסור סירוס הוא בעצם הסרת האבר; ואף שהאיסור הוא רק באכילת אבר מן החי, מכל מקום נראה שדין סירוס הוא הרחבה של האיסור הבסיסי לחתוך אבר מן החי כדי לאכלו. לפי המאירי ייתכן שמי שחותך אבר מן החי כדי לאכלו, עובר על איסור אף אם בסופו של דבר הוא לא יאכל בפועל.

סיכום

לגבי איסור אכילת בשר לאדם הראשון ואיסור אבר מן החי מצאנו בראשונים כמה דעות:

1. מהרמב"ם נראה שכל בשר נאסר לאדם הראשון. לבני נח הותר לאכול בשר, והם נצטוו באיסור חדש של אבר מן החי.

2. אליבא דרש"י ותוספות נאסר על אדם הראשון להרוג בעלי חיים, אך אם הם מתו מאליהם, הותרו לו באכילה. איסור אבר מן החי הוא איסור עצמאי, האוסר לאכול אבר שנפל מן החי.

3. לפי חידושי הר"ן, נאסרה על אדם הראשון אכילת בשר, וממילא כלול בזה גם איסור אבר מן החי, אך לא כאיסור עצמאי אלא כחלק מאיסור כללי של אכילת בשר. לבני נח הותרה אכילת בשר, אך נותר במקומו חלק מן האיסור המקורי בדמותו של איסור אבר מן החי.

4. במאירי נראה שאיסור אבר מן החי ביסודו הוא איסור לחתוך אבר מבהמה כדי לאכלו. כלומר, מלבד האיסור המקובל להרוג בהמה, שמופיע ברש"י ותוספות, מוסיף המאירי איסור נוסף - לחתוך אבר מן החי כדי לאכלו. אך האיסור לחתוך כל אבר כולל בתוכו גם איסור לאכול כל אבר מן החי.

 

 

*************************************

כל הזכויות שמורות   2001   לישיבת הר עציון

******************************************************

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL

 



* המאמר הופיע לראשונה בגיליון 318 של דף הקשר לתלמידי ישיבת הר עציון המשרתים בצה"ל.

[1]  לפי חידושי הר"ן נראה שכל בשר נאסר לאדם הראשון, אף בהמה שמתה מאליה.