!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

הבחירה החופשית / הרב ליכטנשטיין/ ע"ש

 

בפרשתנו מתוארתכריתת ברית חדשה בין עמ"י לקב"ה, נוסף על הברית שנכרתה בהר סיני.   אחד הרמכיבים הבולטים של הברית הזו היא יסוד הבחירה החופשית:   "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע" (ל', טו).   רעיון זה מופיע כאן בצורה המפורשת ביותר, ונרמז בפרשת ואתחנן "מי יתן והיה לבכם זה להם" (ה', כו) - אם הקב"ה מביע משאלה כזו כנראה שהדבר אינו תלוי בו.   הרמב"ן שם מסביר שפס' זה נובע מעיקרון הבחירה החופשית.   יסוד זה מובא שם בהל' תשובה לרמב"ם פ"ה.   הרמב"ם מאריך להסביר אותו, וכותב ש"דבר זה עיקר גדל הוא, והוא עמוד התורה והמצוה".   לאור מרכזיותו של יסוד זה, יש לשאול מדוע נזכר לראשונה בברית ערבות מואב, ואין לו זכר בברית סיני.   מהפס' "מי יתן" עולה כאמור שהיתה בחירה חופשית גם בזמן מתן תורה, וממילא קשה מדוע לא הזכירו אותה.

בין ברית סיני לברית בפרשתנו ישנם מספר הבדלים בולטים.   לברית סיני קדמה הכנה מרובה של התקדשות.   עמ"י נצטוה להתכונן להתגלות של הקב"ה, להחליף בגדים, לפרוש מאישה וכו'.   הברית עצמה נכרתה תוך חוויה מרוממת של התגלות - ברקים, רעמים, קול שופר, ראיית קולות וכו'.   עמ"י שמע את הדיברות בעצמו.   לברית ערבות מואב, לעומת זאת, קדמה הכנה מסוג אחר.   עמ"י שמע נאום ארוך של משה רבינו, ובסופו נכרתה הברית.   מדובר א"כ בהכנה שכלל לימוד המצוות, שמיעת תוכחה וכו'.   בברית עצמה לא שמעו את ה' ולא ראו ברקים ורעמים אלא שמעו את משה, שהסביר להם את תוכן הברית.

ברית סיני נכרתה לאחר יציאת מצרים.   עמ"י יצא בצורה מופאלה, נישא "על כנפי נשרים" והגיע לסיני.   לא פלא שהגמ' אומרת שהקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פח).   נראה שאין מדובר באיומים, אלא שפשוט היה בלתי אפשרי לסרב אחרי כל הניסים שעשה הקב"ה לעמ"י ביצ"מ.   עמ"י היה במצב של נאמנות מוחלטת לקב"ה, ולא היה שייך כלל לסבר לדבריו.   אפשר לומר שהיתה מעין חזרה לימי אדם הראשון שלא היתה לו בחירה חופשית (ראה רמב"ן בראשית ג', כב).   כאשר בקש הקב"ה ממשה להגביל את ההר, ענה משה:   "לא יוכל העם לעלות אל הר סיני, כי אתה העדותה בנו לאמר הגבל את ההר וקידשתו" (שמות י"ט, כג).   איך יכול העם לעלות, הרי הקב"ה ציוה שלא לעשות כן, ואיך שייך בכלל להמרות את פיו?   ממילא מובן גם מדוע לא נזכרה הבחירה החופשית בברית זו.   כאשר עמ"י נאמן לקב"ה בכל ליבו ואינו מעלה בדעתו לסרב לדבריו, אין ראוי להזכיר את האפשרות השניה, לעשות הרע.   תקופה זו מכונה הרי "אהבלת כלולותיך", כשם שאין מזכירים את תנאי הגירושין בשעת החופה, על אף שתנאים אלו קיימים, כך אין מזכירים את האפשרות לחטוא בשעת מתן תורה.

נאמנותו המוחלטת של עמ"י החזיקה מעמד בדיוק 40 יום (כשם שנאמנות אדה"ר החזיקה שעות ספורות).   עמ"י חטא בעגל, ונוצר הצורך לכרות ברית חדש,. הבחירה החופשית.   צייתנותם של בנ"י כבר אינה מובנת מאליה.   עכשיו כבר לא התאימה התגלות בדרך של מפגש וחוויה, מעין חתונה, כעת היה צורך בלימוד מעמיק על תוכן הברית, מהן האפשרויות, ומה משמעותה של כל אחת מהן.