!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

"וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים".

 

כותב רש"י מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.   לפנינו ציטוט מדברי הגמ' במסכת זבחים.   השאלה היתה איזה ארוע מכל הארועים של יציאת מצרים גרם לו ליתרו לבא ממרחקים, להתרשם מקרוב ממה שאלוקים עשה לישראל.   בגמ' ישנם שלש דעות - ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע לפי ר"א המודעי מתן תורה שמע ר"א אומר קריעת ים סוף שמע.   רש"י מצרף כאן שתי תשובות כאחת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.   והנה דעתו של ר' יהושע ששמע מלחמת עמלק נראית תמוהה מה היה כל כך מפליא במלחמת עמלק, בא ונלחם בישראל זאת לא היתה מלחמת קיום של עם ישראל, לא העם כולו עמד בסכנה.   אבל בכל אופן היתה זאת מלחמה ועמלק הצליח לפגוע בעם ישראל כמו שכתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך".   והיו באותה מלחמה עליות וירידות פעם גברה ידו של עמלק ופעם של ישראל, כמו שכתוב "והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק".   המלחמה הסתיימה לא בנצחון סוחף של ישראל "ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב".   מה גדול המרחק בין קריעת ים סוף שכתוב שם "וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים וכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד" לעומת כאן במלחמת עמלק שישראל הצליח רק להחלישו.

 

מלחמת עמלק היתה כמה ימים אחרי קריעת ים סוף ואנו רואים כאן ניגוד מוחלט למה שקרה בקריעת ים סוף, שם "שמעו עמים ירגזו חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום וכו' נמוגו כל יושבי כנען".

ארבעים שנה אחרי קריעת ים סוף מתארת רחב לפני המרגלים את הרושם העז שעשתה השמועה על קריעת ים סוף "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתם ממצרים וכו' ונשמע ויימס לבבנו לא קמה עוד רוח באיש מפניכם", וכאן בא עמלק איננו מתרשם ממה ששמע, מגלה אומץ ובא ממרחקים להילחם.   לפנינו חידה היסטורית בלתי מובנת איך מלחמת עמלק יכלה להתרחש על רקע קריעת ים סוף.

 

זו באמת היתה הנקודה שהפליאה את יתרו.   הוא שמע על מלחמת עמלק ותוצאותיה והתקשה להבין זאת על רקע קריעת ים סוף.   לשם כך הוא בא מרחוק.   וכאשר בא, למד לדעת דרכי ההנהגה האלוקית המיוחדת ביחס לעם ישראל.   אין הקב"ה מאפשר לישראל שינוחו על זרי דפנה אחרי יציאת מצרים, כאילו מעתה נפתרו כל הבעיות.   עם ישראל חייב להיאבק, להילחם תמיד, זה גורלו.   הוא חייב תמיד להסתכל למעלה, כלפי ידיו המורמות של משה ולשעבד ליבו לאביו שבשמים.   עובדה זו כה יסודית בהוויית עם ישראל, עד שגר שבא להתגייר ולהצטרף לעם ישראל אומרים לו בין השאר:   דע לך שגורלו של עם ישראל הוא מיוחד:   "הם אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות" כלשון הגמרא, ובלשון הרמב"ם אינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה שמא ירום לבם כעניין שנאמר:   "וישמן ישורון ויבעט".   ויתרו שהתגייר בסופו של דבר היה צריך לדעת דבר זה לפני שהצטרף לעם ישראל.

 

מאבק מתמיד עם עמי הסביבה היה גורלו של עם ישראל גם בתקופת הבית הראשון, כאשר שקטה הארץ ארבעים שנה, הדבר צויין והודגש במקרא "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

 

אנחנו היום במדינת ישראל נמצאים במלחמה כמו אותה מלחמת עמלק ברפידים.

המלחמה איננה מלחמה קיומית, לא קיומה של מדינת ישראל מוטל בסכנה כשם שבמלחמת עמלק לא עמד ישראל בפני סכנת השמדה, אבל עמלק הצליח לפגוע ביחידים רבים "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", גם במלחמה היום האויב לצערנו מצליח מדי פעם לפגוע ביחידים על אף עליונותנו הצבאית.   מטרתה של מדינת ישראל לא להשמיד את הפלשתינאים, להחליש אותם כמו שנאמר במלחמת עמלק "ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב".   המציאות היא כזאת שיותר מאשר הפסקת האלימות אף אחד איננו מצפה.

 

מי שמסתכל על המלחמה הזאת היום מנותק מן קריעת ים סוף ההיסטורית של תקומת המדינה, התפתחותה והתעצמותה יש לו בעייה.   יש להסתכל על מאורעות ימינו על רקע אותו נס היסטורי כאשר עם ישראל אחרי השואה הצליח להקים מדינה שתוך יובל שנים הגיע לעוצמה כלכלית וצבאית שהפליאה את כל עמי עולם, תופעה שאין לה דוגמא בהיסטוריה, וכל זאת תוך כדי מלחמות קשות.   הוא הצליח להביא את היהודים מארצות ערב ממש ברגע אחרון לפני נעילת השערים.   דבר זה הוא כשלעצמו תופעה ניסית.   מי שמסתכל על מאורעות ימינו על רקע הנס ההיסטורי הזה, או יותר נכון הנסים ההיסטוריים, הרי מצד אחד רואה את הדברים בפרופורציה נכונה, ומצד שני הוא אומר הרי יד ד' עומדת מאחורי אותה קריעת ים סוף ההיסטורית של תקומת המדינה.   ואם כן טבעי הוא שיאמר כלשון הגמרא:   "לא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא", שיקרא במובן "שוא" כפי שפירש זאת ה"שפת אמת".

 

הבעייה שלנו בעיקר של הנוער שמתקשה לראות תמונה מורכבת, הוא רואה את היום לחוד ואת האתמול לחוד.   הוא מתקשה לראות את היום כחלק מיחידת זמן של תקופה.   הוא רואה את התשועה   לחוד ואת האבל לחוד, ומכאן המעברים התכופים מאופוריה לדיכאון.

 

אנחנו הזקנים מסוגלים לראות תמונה שלמה, תמונה שיש בה קריעת ים סוף וגם מלחמת עמלק.   הזיכרונות ההיסטוריים מימי המאבק על תקומת המדינה עם כל מה שעבר על המדינה, ימים גדולים וימים אפורים, הם בתודעתנו, ולכן אנו מלאי אמונה ובטחון:   "כי לא יטוש ד' את עמו ונחלתו לא יעזוב".

 

 

 

 

 

ק: עמיטל.שיחה בניו יורק-אדר סא