ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

****************************************

שיחות ראשי הישיבה

*********************

 

"אשר תשים לפניהם"

שיחה לפרשת משפטים

מאת הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א

 

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - " 'לפניהם' - ולא לפני עכו"ם, דבר אחר: 'לפניהם' - ולא לפני הדיוטות" (גטין פה ע"ב). מהגמרא עולה שהפסוק מדבר על קבוצה ספציפית בעם ישראל: את המשפטים אין שמים לפני כל המון העם כי אם לפני האליטה - הדיינים והמנהיגים.

 

ברמב"ן על אתר עולה נימה שונה: " 'ואלה המשפטים' - כנגד 'לא תחמד', כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון - יחשוב שהוא שלו, ויחמדהו ויקחהו לעצמו. לפיכך אמר: תשים לפניהם משפטים ישרים, ינהיגו אותם ביניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין". לפי רמב"ן המשפטים מיועדים דווקא להמון העם - למי שעלולים להיכשל ולחטוא - ולא למנהיגים הרוחניים. מה שמפתיע הוא שבהמשך מביא רמב"ן גם את הגמרא הנ"ל בגטין. כיצד מסתדרים יחדיו שני ההסברים?

 

ניתן אולי לטעון שהמשפטים ניתנו הן לפני ההנהגה והן לפני המון העם, אך כל אחד מהגורמים קיבל תכנים אחרים: לפני הדיינים שמו את כלי הדיינים, כדברי הגמרא סנהדרין ז ע"ב " 'אשר תשים' - אשר תלמדם מיבעי ליה?... אלו כלי הדיינים... מקל ורצועה ושופרא וסנדלא"; ואילו להמון העם ניתנו הנחיות כיצד להתנהג בחברה וכו'. אלא שמפשט הפסוק לא משמע שמדובר בשני מרכיבים שונים של התורה.

 

במצב דומה נתקלנו גם במתן תורה. במעמד הר סיני נכח כל העם כאחד וכולם קיבלו את התורה והשתתפו בחוויה המרשימה. אך מאידך מודגשת בתיאור המעמד עליונותו של משה רבנו והפרדתו משאר עם ישראל: "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם" (דברים ה', כז-כח).

 

ככלל ניתן לומר שבספר שמות מתוארים שני מהלכים מקבילים: האחד - עלייתו של משה על במת ההיסטוריה והתפתחותו כמנהיג וכנביא, והשני - התפתחותה ועיצובה של כנסת ישראל. במעמד הר סיני נפגשו שני מהלכים אלה: עם ישראל עלה מדרגה מבחינת גיבושו ומבחינת הקשר שלו לקב"ה, ואילו משה התגלה כמי שנמצא בדרגה גבוהה בהרבה מכל האחרים, מה שהומחש היטב במחיצות שהיו בינו לבין העם במעמד הר סיני.

 

הגמרא במכות (כג ע"ב - כד ע"א) לומדת מהפסוק "תורה צוה לנו משה" (דברים ל"ג, ד) שמשה לימד את עם ישראל שש מאות ואחת עשרה מצוות (כמניין "תורה"), ואילו את שתי המצוות הנוספות - "אנכי" ו"לא יהיה לך" - שמע העם ישירות מפי הגבורה. כך גם מדויק מלשון הפסוק: בשני הדיברות הראשונים הקב"ה מדבר בגוף ראשון - "אנכי ה' א-להיך", "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" - ואילו בשאר הוא מתואר בגוף שלישי: "לא תשא את שם ה' א-להיך", "כי ששת ימים עשה ה' " וכו'. מקשה על כך רמב"ן (שמות כ', ז): הלוא לאחר עשרת הדיברות שבספר דברים נאמר "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" (דברים ה', יט), ומשמע שהכוונה לכל עשרת הדיברות המופיעות קודם לכן? והוא מתרץ: "בודאי שכל עשרת הדברות שמעוכל ישראל מפי א-לוהים, כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעין הדיבור ומבינין אותו ממנו, כאשר יבין אותם משה, ועל פה ידבר עמהם, כאשר ידבר האדון אל עבדו... ומכאן ואילך, בשאר הדברות, ישמעו קול הדיבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דיבור ודיבור עד שיבינו אותו ממשה". היה, אם כן, הבדל גדול, כמותי ואיכותי, בין קבלת התורה של משה לקבלת התורה של כל עם ישראל. עם ישראל קיבל את רוב התורה ממשה רבנו, ואילו משה שמע הכול ישירות מהקב"ה. ולא בכדי קרא הקב"ה את התורה על שמו של משה - "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג', כב) (ראה שבת פט ע"א).

 

אולם "תורה צוה לנו משה" אינו אלא השלב הראשון. בהמשך הפסוק נאמר "מורשה קהלת יעקב". התורה ניתנה לעם ישראל כירושה מימי קדם. הקב"ה ברא את עם ישראל לאחר שהסתכל בתורה, הוא התאים מראש בין השניים. משה לימד את ישראל תורה השייכת להם מימים ימימה.

 

רש"י בתחילת הפרשה כותב: "אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר... אשנה להם הפרשה שתיים או שלוש פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתם, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר 'אשר תשים לפניהם' - כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". משה עלול היה לחשוב כי מכיוון שעם ישראל ממילא לא שמע את התורה יש ירות מפי הקב"ה אין הוא צריך לדעת אותה על כל טעמיה וכי כל אלה נועדו לאליטה - למנהיגים - והמון העם יכול להסתפק בבקיאות, בידיעת ההלכות. הקב"ה שולל אפשרות זו: התורה נועדה לכולם; גם המון העם צריך להתעמק בה, ללמוד אותה בעיון ולא רק בבקיאות. במובן מסוים אמנם ניתנו התורה והמשפטים למשה או להנהגה, אבל הם ניתנו גם לעם ישראל כולו: בפני כולם פתוחה הדלת ללמוד אותה לעומקה, ועל המנהיגים להעבירה לכולם. וכך כותב הרמב"ם בתחילת הלכות ממרים על בית הדין הגדול, המהווה את המשכו של משה רבנו: "הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל... וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולהישען עליהן".

 

מסכת אבות ממחישה את שני הממדים האלה של התורה. מחד מסביר בעל מחזור ויטרי שמסכת אבות נקראת לאחר מנחה של שבת בגלל היותה פשוטה וקלה להבנה, ועל כן מתאימה גם לאנשים הפשוטים, להמון העם. מצד שני, בהקדמתו למשנה מסביר הרמב"ם שמסכת אבות מוקמה לאחר סנהדרין, מכות ושבועות מפני שנועדה בעיקר לשופטים: "לפי שעמי הארץ, אם לא יהיו בעלי מוסר לא יזיק זה לציבור אלא יזיק לעצמם בלבד, והשופט - אם לא יהיה בעל מוסר וחינוך יאבד, ויאבד בני אדם כולם".

 

(השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת משפטים תשנ"ג וסוכמה על ידי מתן גלידאי.)

 

*************************************

כדי להירשם:

 

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

 

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@ETZION.ORG.IL

*************************************

כל הזכויות שמורות   2000   לישיבת הר עציון.