!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

חטאו של קין

שיחה לפרשת בראשית

מאת הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א

נראה שסיפורו של קין הוא סיפור טרגי: אדם שהביא מנחה לקב"ה, ואשר בכך בעצם המציא את עבודת ה', הידרדר עד כדי מעשה כה שפל של שפיכות דמים. קין ניתק בין התחום שבין אדם למקום לבין זה שבין אדם לחברו. מעשהו של קין מזכיר סיפור דומה מאוד, המתואר בגמרא ביומא כג ע"א: "מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש [כדי לקבוע מי מהם יזכה להקריב את קרבן התמיד]. קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו, נטל [השני, שראה כי הוא עומד להפסיד] סכין ותקע לו בליבו". גם כאן אנו עדים לתופעה של אנשים בעלי להט דתי עז העושים את המעשה החמור ביותר כלפי חבריהם. היהדות גורסת שאין להפריד בין שני התחומים: לא ייתכן לעבוד את ה' מתוך שחיתות חברתית.

אולם נראה שחטאו של קין לא היה רק בהפרדה בין התחומים כי אם גם באופן התייחסותו לתחום שבין אדם למקום עצמו: "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ד', ח). אין מבואר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. רבים מסבירים שבעצם לא אמר לו דבר. רש"י מסביר באופן כללי כי הכוונה ל"דברי ריב ומצה". אולם המדרש שם בפי האחים טענות וויכוחים מפורטים, ולפי אחת האפשרויות המובאות בו הם רבו בחלקו של מי ייבנה המקדש. אין ספק שנושא הוויכוח על פי דעה זו הוא חשוב ומרכזי: מובן שלכל אדם צריכה להיות שאיפה לקשר עם הקב"ה, ושבח גדול הוא למי שייבנה בית המקדש בחלקו - "חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (דברים ל"ג, יב). גם אכזבתו העמוקה של קין מדחיית מנחתו היא מוצדקת: הבקשה שהקב"ה ישמע אל תפילתנו או יקבל את קרבננו מהווה ציר חשוב בהווייתנו. אולם נכונותו של אדם לרצוח את חברו על רקע נושאים חשובים וערכיים, יש בה כדי להעיד על מניעיו המקוריים. אדם כזה עובד, למעשה, את הקב"ה מתוך מניע אגוצנטרי, מתוך רצון להתבלט ולזכות במעמד חברתי מסוים ולהרגיש תחושת חשיבות. לאמתו של דבר, אין הוא עובד את הקב"ה כי אם את עצמו, וייתכן שבאותה מידה יוכל אדם כזה לרצות בקרבתו של שר או של אישיות חשובה אחרת.

קו דק מאוד מבדיל בין עבודת ה' הנובעת מצורך דתי ומרצון אמתי להתקרב אל ה' לבין עבודתו מתוך מניע אישי ורצון להתבלט. במשנה ובגמרא יש כמה וכמה הנחיות העוסקות בסכנה זו, כגון "אל תעשה [את התורה] עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה", "אל תאמר: אלמד… בשביל שאקרא 'רבי'…", ועוד. אדם העובד את ה' מתוך מניעים אנוכיים אינו חוטא רק בגאווה כי אם גם בחטא חמור הרבה יותר - הוא מועל בעבודת ה' בכך שהוא משתמש בה למטרותיו האישיות. הגבול הוא, כאמור, דק מאוד, ועל כן חייב כל אדם לבחון בכל עת את מניעיו האמתיים בעבודת ה' ולהקפיד על כך שהיא תיעשה רק מתוך רצון אמתי להתקרב אליו יתברך.

 

(השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת פרשת בראשית תשנ"ז וסוכמה על ידי מתן גלידאי.)