ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

****************************************

שיעורים בהלכה

****************

 

 

דיני ערב פסח שחל להיות בשבת - מן המקורות ועד להלכה למעשה* - חלק ב

מאת הרב יוסף צבי רימון

 

 

ה. סעודות שבת

עקרונית, עומדות בפנינו שתי דרכים לקיום מצוות לחם משנה בשבת החלה בערב פסח: בחמץ או במצה. ראשית, נבחן את הבעיות הכרוכות בכל דרך, ולאחר מכן ננסה להתמודד עם בעיות אלו.

 

 

אכילת מצה

הירושלמי בפסחים כותב שאסור לאכול מצה בערב פסח: "האוכל מצה בערב פסח - כבא על ארוסתו בבית חמיו. והבא על ארוסתו בבית חמיו - לוקה" (פסחים פ"י ה"א).

 

דברי הירושלמי נפסקו בראשונים[1], וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הל' חמץ ומצה ב', יב) ובשו"ע (סימן תע"א). הראשונים הביאו טעמים שונים לאיסור זה: המאירי (פסחים יג.) כתב שאסרו אכילת מצה בערב פסח כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון; הרמב"ם (הל' חמץ ומצה ב', יב) כתב שהאיסור נועד ליצור היכר לאכילת המצה בערב; והרוקח (סימן ר"פ) נימק דין זה בכך שמצה הוקשה לקרבן פסח.

 

נחלקו הראשונים בשאלה מתי בדיוק אסור לאכול מצה: לדעת האורחות-חיים (חמץ ומצה קי"ד, בשם יש-אומרים; וכן משמע ברמב"ן, מלחמות ה', פסחים סוף פ"ג) אסור לאכול מצה כבר מליל י"ד בניסן, אך רוב הראשונים (רי"ף, רמב"ם, רמב"ן ועוד) הבינו שהאיסור אינו מתחיל בערב, אלא רק בבוקר יום י"ד בניסן.

 

בשם ר' חיים (הובאו דבריו בספר "אש תמיד"[2]) מובאת ראיה מעניינת לשיטת רוב הראשונים: במשנה נאמר "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה" - ומשמע שאין איסור לאכול מצה באף אחד מלילות השנה.

 

מאיזו שעה מתחיל האיסור ביום? לדעת הרמב"ן (פסחים נ.) האיסור מתחיל מעלות השחר, ואילו בעל-המאור (שם) פסק שהאיסור מתחיל רק מזמן איסור חמץ - השעה השישית של היום (ומעין זה ברא"ש פ"ג סימן ז'). להלכה פסק הרמ"א (תע"א, ב) שהאיסור מתחיל מעלות השחר, וכך פסק אף המשנה-ברורה (תע"א, יב), שהוסיף שיש הנוהגים שלא לאכול מצה כבר מראש חודש. לאור זאת, ברור שישנה בעיה להשתמש במצה כ"לחם משנה" בסעודת שבת בערב פסח[3].

 

 

אכילת חמץ

באכילת חמץ בשבת זו כרוכות כמה בעיות - חלקן הלכתיות וחלקן מעשיות-פרקטיות:

 

א.   אם האדם לא יסיים לאכול את כל הלחם, הוא יצטרך למצוא פתרון עבור השאריות. כמו כן, יש להיזהר מאוד שלא יישארו פירורי חמץ.

 

ב.   אם האדם בישל את האוכל בכלי חמץ - הוא יתקשה לחמם את האוכל בשבת בלי להחמיץ את הכיריים או את הפלטה.

 

ג.   אסור לשטוף את הסירים שהמאכלים נמצאים בהם, שכן אין בהם צורך לשבת (משנ"ב תמ"ד, יא).

 

ד.   אי אפשר לשטוף כלים, שכן הכיור כבר כשר לפסח.

 

ה.   בכל אופן, אסור לאכול לחם בסעודה שלישית, כיוון שלהרבה שיטות אי אפשר לצאת ידי חובת הסעודה השלישית קודם זמן מנחה, ובזמן זה כבר אסור לאכול חמץ.

 

לאור הבעיות שהזכרנו, רצוי שלא לאכול חמץ בערב פסח שחל בשבת. מי שבכל זאת חפץ לאכול חמץ - יכול לעשות זאת בקצת מאמץ, כפי שיפורט להלן:

 

חימום האוכל: יש להשתדל לחמם את האוכל בכיריים או בפלטה שאין משתמשים בהם בפסח. אם אי אפשר לעשות כך - יש לכסות את הפלטה בנייר כסף עבה (או בכמה כיסויים של נייר כסף רגיל), ולהיזהר שלא יישפך נוזל על הפלטה עצמה.

 

ניקוי הסירים והצלחות: אין דרך מותרת לשטוף את הכלים שאין בהם צורך לשבת (שכן שטיפת כלים שאינה לצורך השבת אסורה). אמנם, הניקוי ההכרחי למניעת איסור חמץ הותר (משנ"ב תמ"ד, יד), ולכן יש לנגב את הכלים בנייר ולנקות במעט מים את הלכלוך שאינו יורד (רמ"א תמ"ד, ג). הכלים שנצרכים לשבת עצמה - מותר לשטפם, אך מובן שאין לעשות זאת בכיור כשר לפסח אלא בכיור שאין רוחצים בו כלים בפסח, כגון כיור האמבטיה.

 

שאריות החמץ: בכך נדון להלן (עמ' 28).

 

 

פתרונות

כאמור לעיל, רצוי שלא לאכול כלל חמץ בערב פסח שחל בשבת. כדי להתגבר על בעיית ה"לחם משנה", ניתן לבחור באחד משני הפתרונות דלהלן.

 

 

פתרון א': מצה עשירה

ניתן לבער את כל החמץ לפני השבת, ולהשתמש ל"לחם משנה" במצה עשירה. כדי לבאר פתרון זה, יש לדון בדין מצה עשירה.

 

הגמרא בפסחים (לה.-לו.) דנה בדינה של מצה שנילושה ביין, שמן או דבש (והוא הדין גם במצה שנילושה בשאר מיצי הפירות [רמב"ם, הל' חמץ ומצה ה', ב] או בביצים [רבנו תם בתוספות שם; רא"ש ור"ן שם; ועוד]). הראשונים נחלקו כיצד להסביר את הסוגיה וכיצד לפסוק להלכה. רבנו תם (תוספות פסחים לה:), הרא"ש (שם), הרמב"ם (ה', ב) וראשונים נוספים כתבו שמי פירות ללא מים אינם מחמיצים כלל, ואפילו אם הם התפיחו את הבצק - הוא מותר באכילה. לעומתם, רש"י (פסחים לה. ד"ה ביין) והראב"ד (הל' חמץ ומצה ה', ב) פסקו שמי פירות מחמיצים, ואסור לאכול מצה שנילושה בהם[4].

 

להלכה פסק השו"ע להקל, שמי פירות ללא מים אינם מחמיצים כלל: "מי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל, ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות אפילו שהתה כל היום" (תס"ב, א). הרמ"א חלק עליו, ופסק שאין ללוש מצות במי פירות: "הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות... ואין לשנות - אם לא בשעת הדחק, לצרכי חולה או זקן הצריך לזה" (תס"ב,ד).

 

המשנה-ברורה ביאר (על פי ביאור הגר"א והלבוש) שהרמ"א החמיר כיוון שחשש שמא מי פירות מחמיצים, וכן שמא נתערבו מעט מים בפירות: "דחוששין לכתחילה לסברת הני פוסקים דסבירא להו דמי פירות בלחודייהו גם כן מחמיצים וממהרין גם כן להחמיץ; וגם חוששין שמא נתערב בהם מעט מים, דלכולי עלמא מחמיץ"[5] (תס"ב, טו).

 

הבית-יוסף הביא בשם הכלבו טעם אחר לאיסור הלישה במי פירות, הגם שהוא עצמו חלק על מנהג זה: "כתב הכל בו (סימן מ"ח, י ע"ג): נהגו שלא לעשות מצה עשירה כלל בשני ימים ראשונים, דלא אתי לאחלופי בה ולמיכל מינה מצות חובה" (בית-יוסף תס"ב). גם הלבוש (שם) הביא טעם זה, לפיו אין לאכול מצה עשירה שמא יאכל אותה בטעות במקום מצת המצווה.

 

בכל אופן, ברור שמותר לאכול מצה עשירה ביום י"ד בניסן עד סוף השעה הרביעית, שהרי בזמן זה מותר לאכול אפילו חמץ[6]. לגבי אכילת מצה עשירה לאחר השעה הרביעית יש להסתפק, שכן נראה שהדבר תלוי בטעמים דלעיל: אם איסור אכילת מצה עשירה בפסח נובע מהחשש שיאכל אותה במקום מצת המצווה - אזי אין מקום לאסור אכילת מצה עשירה לפני פסח, אפילו בצהרי י"ד בניסן. אולם אם יש חשש שמצה כזו נחשבת חמץ - בין אם בשל החשש שמא התערבו בה מים ובין אם בשל החשש לשיטת רש"י - אזי יש לאסור את אכילתה כבר מזמן ביעור החמץ.

 

בשו"ת נודע-ביהודה (מהדורא קמא, או"ח סימן כ"א) כתב שגם אם חוששים לשיטת רש"י - אין לאסור אכילת מצה עשירה לפני פסח, כיוון שגם לשיטתו מצה עשירה אינה אלא חמץ נוקשה, שאין בו איסור כרת, ולכן אין מקום להחמיר בו אלא בפסח עצמו (וכך כתב גם בשו"ת אבני-נזר או"ח ח"ב סימן שע"ז). ואכן, מפשט דברי השו"ע והרמ"א עולה שהם התירו לאכול מצה עשירה ביום י"ד בניסן, גם לאחר זמן ביעור החמץ. השו"ע כותב שמותר לאכול מצה עשירה ביום י"ד בניסן עד סוף השעה העשירית[7], ומדברי הרמ"א משמע שגם הוא מסכים לפסק זה: "וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה. הגה: אבל מצה שיוצאין בה בלילה - אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר" (תע"א, ב).

 

לדעת השו"ע בוודאי שאין איסור לאכול מצה עשירה בערב פסח, שהרי הוא מתיר לאכלה אפילו בפסח עצמו, אך נראה שגם לדעת הרמ"א האיסור הוא רק בפסח עצמו, כיוון שרק אז יש חשש שיטעה ויאכל אותה במקום מצת מצווה ורק אז יש מקום לחשוש לדעת רש"י.

 

אמנם, לכאורה הרמ"א סותר את עצמו בסימן תמ"ד, העוסק בערב פסח שחל בשבת. השו"ע כותב שיש לקיים את הסעודה השלישית לפני השעה העשירית ולאכול בה מצה עשירה, כיוון שאי אפשר לקיים סעודה שלישית לפני זמן המנחה, ואסור גם לאכול פת לאחר השעה העשירית (כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון). הרמ"א מעיר שהאשכנזים אינם נוהגים לאכול מצה עשירה: "י"ד שחל להיות בשבת... סעודה שלישית - זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה. וצריך לעשותה קודם שעה עשירית. הגה: ובמדינות אלו, שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב ס"ד בהג"ה - יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים..." (תמ"ד, א).

 

אם הרמ"א מתיר לאכול מצה עשירה עד שעה עשירית (כפי שמשמע מדבריו בסימן תע"א), מדוע הוא אוסר לאכלה בסעודה שלישית? בערוך-השולחן יישב סתירה זו: "ונראה שאין הכוונה דגם בערב פסח אין לאכול מצה עשירה לפי המנהג, דאין שום טעם בזה. אלא הכוונה - כיוון שאין מנהגינו לאכול בפסח מצה עשירה, ממילא אין מכינין אצלנו מצה עשירה, ולהכין רק על סעודה שלישית - אין דרך בני אדם להטריח על מאכל קטן כזה..." (תמ"ד, ה). לדעת ערוך-השולחן מתיר גם הרמ"א לאכול מצה עשירה עד השעה העשירית, שהרי "אין שום טעם" להחמיר בזה. הרמ"א פסק שיש לאכול בסעודה השלישית מיני תרגימא, שכן אשכנזים אינם מחזיקים בביתם בדרך כלל מצה עשירה, כיוון שהם נוהגים שלא לאכלה בפסח. לאור זאת, אדם שיש בביתו מצה עשירה- יכול לאכלה לסעודה שלישית גם לדעת הרמ"א (וכן כתב גם ב"חוק יעקב" תמ"ד, א).

 

בניגוד לדעת ערוך-השולחן, הנודע-ביהודה הבין שהרמ"א אוסר אכילת מצה עשירה במשך כל היום, ומתיר לאכלה רק עד חצות (שעה לאחר סוף זמן ביעור החמץ)[8]: "ובאמת, מאד אני תמה על רמ"א, דעל כל פנים, לשום דעה ליכא בנוקשה חשש איסור תורה בערב פסח - ולמה חשש בדבר שהוא דרבנן לדעה יחידית, היא דעת רש"י, נגד רוב פוסקים הקדמונים? ואלמלא שכבר הורה ראש המורים, שהוא רמ"א, לאיסור אפילו בערב פסח - הייתי מתיר מצה עשירה כל היום בערב פסח. ועל כל פנים אני מורה דעד חצות היום, אפילו לרמ"א מותר מצה עשירה... ולפי מה שכתבתי ניחא, דסעודה שלישית זמנה אחר חצות, לכן החמיר רמ"א אפילו במצה עשירה... לכן נראה לעניות דעתי סיומא דפסקא, דעד חצות מותר בוודאי לאכול מצה עשירה בערב פסח, והמורה להתיר כל היום - לא הפסיד באם הוא לצורך קצת, אפילו אינו צורך חולה וזקן".

 

בשו"ע הרב כתב שנוהגים שלא לאכול מצה עשירה לאחר תחילת השעה החמישית. גם בשער-הציון (תמ"ד, א) משמע שאין לאכול מצה עשירה אפילו קודם השעה העשירית (ולכאורה, מסתימת דבריו, משמע שכוונתו לאסור מתחילת השעה החמישית), וכן כתב גם בשו"ת איגרות-משה (או"ח חלק א קנ"ה), שמנהגנו הוא שלא לאכול מצה עשירה לאחר סוף זמן היתר אכילת החמץ.

 

למעשה, כיוון שאחרונים רבים אוסרים לאכול מצה עשירה לאחר סוף זמן אכילת החמץ, נראה שיש להשתמש במצה עשירה כלחם משנה רק לשתי סעודות השבת הראשונות.

 

הברכה על מצה עשירה

מצה עשירה היא פת הבאה בכיסנין. השו"ע פוסק שמברכים "המוציא" על פת הבאה בכיסנין רק אם קובעים עליה סעודה (קס"ח, ז). ישנן כמה שיטות מהו שיעור קביעת הסעודה: יש שכתבו שהוא שיעור שלוש או ארבע ביצים (224 סמ"ק), ויש שפסקו שהוא השיעור שאנשים רגילים לאכול בסעודה (עיין משנ"ב קס"ח, כד). המגן-אברהם (קס"ח, יג, הובא במשנ"ב שם) חידש שאף אדם האוכל פת הבאה בכיסנין פחות משיעור קביעות סעודה, אך שיעורה ביחד עם שאר המאכלים בסעודה עולה לשיעור קביעות סעודה - מברך עליה "המוציא" וברכת המזון.

 

בהתאם לפסיקת השו"ע, נראה לכאורה שיש לאכול מהמצה העשירה כשיעור קביעת סעודה כדי לברך עליה "המוציא" (לשיטת המגן-אברהם, כאמור, די לאכול כשיעור קביעת סעודה ביחד עם שאר המאכלים). אולם המהר"ח אור-זרוע כתב: "שבת קובעת, דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר. נראה דגם לענין פת הבא בכיסנין... כל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר" (שו"ת מהר"חאור-זרוע סימן ע"א). דהיינו, אדם האוכל אכילת עראי מפירות בשבת - צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות, כי השבת נותנת לאכילה זו חשיבות והופכת אותה לאכילת קבע, החייבת בהפרשה. בדומה לכך, כותב המהר"ח אור-זרוע שגם האוכל פת הבאה בכיסנין בשבת מברך עליה "המוציא" וברכת המזון, שכן השבת מעניקה לאכילה זו חשיבות מיוחדת וקובעת אותה.

 

בשערי-תשובה הביא את שו"ת גינת-ורדים (כלל ב' סימן י"א), שחלק על המהר"ח אור-זרוע: "אין חילוק בין שבת לחול. והסכים עמו בברכי יוסף, וכתב ש"כן עמא דבר" (שערי-תשובה קס"ח, ט).

 

לכאורה, צריכים היינו לברך על מצה עשירה בערב פסח שחל להיות בשבת בהתאם לפסק במחלוקת זו: "המוציא" לדעת המהר"ח אור-זרוע, ו"בורא מיני מזונות" לשיטת ה"גינת ורדים". אמנם, הרב פיינשטיין חידש שבכל אופן יש לברך "המוציא" על מצה עשירה בארוחות החובה של השבת: "ואף שאין הלכה כמותן שלא בקביעות סעודה, מכל מקום בקביעות סעודה כהא דסעודות שבת המחוייבות - ודאי צריך לברך המוציא וג' ברכות, וכמפורש שכן ראוי לעשות" (שו"ת איגרות-משה או"ח חלק א קנ"ה).

 

לכאורה ניתן לצרף לכך סברה נוספת: מהרבה אחרונים משמע שהגדרת הפת תלויה במנהגו של העולם (סימן קס"ח), ומסיבה זו ישנם ספרדים המברכים ברכת "המוציא" על מצה רק בפסח, שאז היא מחליפה את הלחם, ולא בשאר ימות השנה[9]. לפי סברה זו, ייתכן שבערב פסח שחל בשבת, כאשר מנהג העולם הוא לאכול מצה עשירה כתחליף ללחם - יש לברך עליה "המוציא" (מעין סברה זו כתב בשו"ת לב-חיים לרב חיים פלאג'י, ח"ב סימן פ"ח).

 

להלכה, עולה מספר מנהגי מהרי"ל (הלכות שבת הגדול וערב פסח) שיש לברך "בורא מיני מזונות" על מצה עשירה גם בערב פסח שחל בשבת, וכן דעת הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה-דעת, חלק א סימן צ"א). מאידך, בשו"ת הרדב"ז (חלק א סימן תפ"ט) כתב במפורש שהאוכל מצה עשירה בשבת זו מברך עליה "המוציא", וכן פסק גם בשו"ת איגרות משה (או"ח חלק א קנ"ה), וכך עולה אף מהמשנה-ברורה (תע"א, ס"ק כא)[10].

 

למעשה, יש שנהגו לאכול בערב פסח שחל בשבת מצה עשירה כתחליף ללחם משנה בשתי הארוחות הראשונות. כך הציע האיגרות-משה (או"ח חלק א, קנ"ה), וכך מבואר אף במגיד משנה: "ויש שהיו מחמירין שלא לשייר, אלא לאכול מצה עשירה..." (מגיד-משנה ג', ג). האיגרות-משה מסביר שאף מהבית-יוסף משמע שזוהי הדרך המובחרת, כדי שלא יבואו לידי תקלה אם ישאירו חמץ בשבת, אלא שאי אפשר לחייב אנשים לטרוח ולאפות מצה עשירה: "ולכן טוב לאלו שאין רוצים להניח חמץ עד יום השבת משום שחוששין למכשולים שאפשר לבא מזה - יקיימו מצות שתי הסעודות במצה עשירה, שכיון שקובע עלייהו סעודות השבת, יצטרך לברך המוציא וברכת המזון. וכמפורש כן בבית-יוסף (או"ח סימן תמ"ד) שנכון לעשות כן, שכתב: 'ואין להקשות: יבער הכל מלפני השבת ולא ישייר כלום ובשבת יאכל מצה עשירה? דכיון שאין סיפוק בידי כל אדם לעשות מצה עשירה לכל השלוש סעודות - לא אטרחו רבנן', עיי"ש. חזינן שהיה ראוי לתקן ולהנהיג לבער הכל מלפני השבת כדי שלא יבואו לידי תקלה באם ישאר מהחמץ, ולקיים מצות הסעודות במצה עשירה, אך שלא אטרחו רבנן. ולכן, לאלו הרוצים ואפשר להם להטריח ולאפות מצה עשירה לשתי הסעודות - הוא עדיף, אף שסעודת שבת הא צריכים לפת שמברכין עליו המוציא וברכת המזון, אלא משום דכיון שאוכל אותם לסעודות שבת המחוייבין בפת - אין לך קביעות גדולה מזה".

 

סיכום פתרון א': יש לאכול את סעודות השבת בכלי הפסח (מבחינה פרקטית, נוח יותר להשתמש בתבניות חד-פעמיות וכד', וכדלעיל) ולהשתמש במצה עשירה ללחם משנה. חשוב לדאוג לסיים את אכילת המצה העשירה עד סוף זמן אכילת חמץ. לכתחילה רצוי שהמצה העשירה לא תיגע בכלי החמץ (הגרש"ז אוירבך, הובאו דבריו בספר "ערב פסח שחל בשבת" פ"ח הערה ד'), אולם ודאי שבדיעבד הכלים אינם נאסרים אף למחמירים, כיוון שזהו רק מגע צונן[11].

 

 

פתרון ב': לחם רגיל

היו שלא רצו להשתמש בפתרון של מצה עשירה, וטענו שנוהגים שלא לאכול כלל מצה עשירה ביום י"ד בניסן (עיין קובץ מבית לוי, ה'), או שברכתה של המצה העשירה אינו "המוציא" (שו"ת יחוה-דעת חלק א סימן צ"א הערה יב). גם מי שרוצה להשתמש בלחם כלחם משנה - רצוי שיבשל את כל שאר המאכלים בכלי הפסח. המנהג לאכול לחם תוך שימוש בסירים של פסח מובא בפוסקים רבים (מנהגי מהרי"ל הלכות שבת הגדול; מגן אברהם תמ"ד, ד; פרי מגדים שם; שו"ת אורח-משפט או"ח קכ"ח אות נח; לוח ארץ ישראל. ועיין גם במשנ"ב תמ"ד, יד), אך בכל אופן, כפי שכתבנו לעיל, נוח יותר מבחינה פרקטית להשתמש בתבניות חד-פעמיות.

 

חשוב להיזהר שהלחם לא ייגע בכלי הפסח שעל השולחן, ולשם כך יש לנקוט באחת משלוש הדרכים הבאות:

 

א.   לאכול את הלחם בתחילה הסעודה, לנקות את השולחן ורק אז להגיש את הכלים. בדרך זו ניתן לאכול בכלי הפסח[12].

 

ב.   לאכול בכלים חד-פעמיים, וכך ניתן, כמובן, לאכול חמץ במשך כל הארוחה. בבוקר כדאי לאכול חמץ רק בתחילת הארוחה, כדי שהמשך הארוחה יסייע לניקוי השיניים (במיוחד לאלו שאינם מצחצחים שיניים במברשת בשבת).

 

ג.   לאכול בכלי חמץ. דרך זו פחות רצויה, אך מי שרוצה לנהוג כך - רשאי. גם במקרה זה, רצוי לחמם את האוכל בסירים של פסח, שכן אסור לנקותם בשבת. אין להעביר את האוכל ישירות מהסירים של פסח לצלחות החמץ, אלא יש לעשות זאת על ידי כלי אחר של פסח[13]. לגבי ניקוי הכלים - עיין לעיל. יש להיזהר בערב שבת להניח את מפת השולחן כך שניתן יהיה להסירה בשבת (לא להניח עליה את הפמוטים, או להניחם על מגש שמונח עליו גם חפץ הנחוץ לשבת).

 

שאריות חמץ: אדם שנותרו לו שאריות חמץ לאחר סעודת הבוקר - עליו לפוררן ולהשליכן לבית הכיסא (משנה-ברורה תמ"ד, כא), או לחילופין, לתת אותן לבהמה שמזונותיה עליו[14]. יש לזכור לנקות את הפה לאחר אכילת החמץ, ולנער היטב את הבגדים (או להחליפם). לאחר האכילה יש לטאטא היטב את הבית ולנקות גם את המטאטא. רצוי לשים את המטאטא עם כלי החמץ, ולהשתמש במטאטא אחר לפסח.

 

כדאי להשתדל לקנות לשבת חלות קטנות, כדי שניתן יהיה לסיים אותן בארוחות השבת. כדאי גם לקנות לחמים שאינם מתפוררים כל כך, כמו פיתות[15].

 

 

 

ו. סעודה שלישית

ראשית, יש להקדים הקדמה קצרה בנוגע לסעודה השלישית בכל שבתות השנה, שבה נדון בקצרה במרכיבי הסעודה ובזמנה.

 

 

מרכיבי הסעודה

הגמרא בשבת (קיז:) לומדת שצריך לאכול בשבת שלוש סעודות מהפסוק "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה" (שמות ט"ז, כה). מכך שכתוב שלוש פעמים "היום", מבינה הגמרא שיש חיוב לאכול שלוש סעודות בשבת. הראשונים נחלקו מה צריך לאכול בסעודה השלישית: התוספות (יומא עט:; סוכה כז.) הסיקו מההשוואה בין שלוש סעודות השבת שצריך לאכול פת גם בסעודה השלישית. הרא"ש, לעומתם, כתב שניתן לצאת ידי חובת הסעודה השלישית בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני הדגן[16]. תוספות (שם) הביאו דעה שלפיה יוצאים ידי חובת הסעודה גם בבשר ודגים, אך לא בפירות, רבנו תם (תוספות ברכות מט:) כתב שניתן לצאת ידי חובה גם במיני תרגימא, ואילו הר"ן (שם) הקל עוד יותר, וכתב שדי באכילת פירות כדי לצאת ידי חובת הסעודה השלישית.

 

להלכה, פסק השו"ע שלכתחילה יש לאכול בסעודה השלישית דווקא פת, אך אם הוא "שבע ביותר" - יכול להסתפק במאכל אחר: "צריך לעשותה בפת; ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן; ויש אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת, כבשר ודגים, אבל לא בפירות; ויש אומרים דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת, אלא אם כן הוא שבע ביותר" (שו"ע רצ"א, ה).

 

 

זמן הסעודה

התוספות (פסחים קיז:) דייקו מהגמרא שניתן לאכול את הסעודה השלישית רק אחרי זמן מנחה (חצי שעה אחרי חצות היום). כך גם פסק הרמב"ם (הל' שבת ל', ט), אולם בעל ה"הלכות גדולות" (מובא ברשב"א שם) כתב שאפשר לאכלה גם קודם זמן מנחה.

 

בשו"ע פסק להחמיר, ולאכול דווקא לאחר השעה השישית ומחצה: "זמנה משיגיע זמן המנחה, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה. ואם עשאה קודם לכן - לא קיים מצוות סעודה שלישית" (שו"ע רצ"א, ב).

 

 

מהצלבת שני הנתונים שראינו (מרכיבי הסעודה וזמנה), עולה שכאשר ערב פסח חל בשבת - אי אפשר לקיים את מצוות הסעודה השלישית בהידור כבכל שבת, שכן בזמן הסעודה - לאחר זמן מנחה - אסור לאכול חמץ ואסור אף לאכול מצה. ישנם מספר פתרונות לבעיה זו:

 

א. המקלים לאכול מצה עשירה גם לאחר סוף השעה הרביעית (עד השעה העשירית), יכולים לקיים את הסעודה השלישית במצה עשירה. זוהי הצעתו של השו"ע: "סעודה שלישית - זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה. וצריך לעשותה קודם שעה עשירית" (שו"ע תמ"ד, א).

 

ב. מי שאינו אוכל מצה עשירה בזמן זה (וכפי שראינו, כך נוהגים רבים מהאשכנזים), יכול לקיים את הסעודה השלישית ללא פת. זוהי הצעתו של הרמ"א: "ובמדינות הללו, שאין נוהגין לאכול מצה עשירה... יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים" (רמ"א רצ"א, ה; תמ"ד, א). יש לשים לב לכך שהרמ"א הקדים את האפשרות לקיים את הסעודה בפירות לאפשרות לקיימה בבשר ודגים, ומכך משמע שלדעתו עדיף לאכול בסעודה זו דווקא פירות. כפי שראינו לעיל, התוספות הביאו דעה שניתן לצאת ידי חובת הסעודה רק בבשר ודגים, ולכן ברור שעדיף לחשוש גם לשיטה זו ולאכול בסעודה השלישית בשר ודגים. מדוע, אם כן, הקדים הרמ"א את ה"פירות"?

 

ה"חוק יעקב" (ס"ק ב) ביאר שהרמ"א העדיף שיקיימו את הסעודה בפירות, שאינם משביעים כל כך, כדי שיוכלו לאכול בלילה מצה לתיאבון. בדומה לכך פסק גם ערוך-השולחן: "והקדים מיני פירות לבשר ודגים, אע"ג דבשר ודגים עדיפא מפירות לעניין סעודה שלישית... מכל מקום בערב פסח פירות עדיפי, כדי שלא ישבע, ויאכל מצה לתיאבון" (ערוך-השולחן תמ"ד, ה).

 

אמנם, המגן-אברהם (ס"ק ב) והמשנה-ברורה (תמ"ד, ח) כתבו שגם כשערב פסח חל בשבת - עדיף לקיים את הסעודה השלישית בבשר ודגים. לשיטתם נראה שהרמ"א הקדים את הפירות כיוון שבדרך כלל אנשים לא יטרחו להכין בשר ודגים לסעודה השלישית בערב פסח (וכך תירץ ב"מחזיק ברכה" תמ"ד, ג).

 

סעודה שלישית במזונות:

מי שאינו רוצה לאכול פת בסעודה השלישית, יכול לקיימה גם במיני מזונות[17]. המשנה-ברורה (תמ"ד, ס"ק ח) כתב שניתן לאכול מיני מזונות העשויים מקמח מצה או ממצה מפוררת ומבושלת (קניידלך), ולדעת החיי-אדם (כלל קכ"ט י"ג) מותר לאכול ביום י"ד בניסן גם מצה כתושה מטוגנת ("מצה בראייט") (בשער-הציון תמ"ד, א הביא מחלוקת בעניין זה, אך במשנה-ברורה רצ"א, כה כתב כחיי-אדם).

 

אדם שהתחיל את סעודתו השלישית לאחר השעה העשירית - יכול לקיימה בבשר ודגים או בפירות בלבד, אך לא במזונות (משנ"ב תמ"ד, ח). אם התחיל אותה קודם השעה העשירית - נחלקו הפוסקים אם הוא רשאי להמשיך ולאכול מזונות גם לאחריה. המשנה-ברורה פסק להקל (שם), אך הוסיף ש"יאכל רק מעט ולא למלא כריסו, כדי שיאכל מצה לתיאבון".

 

ג. מנהג שלישי מובא בשם המהר"ם מרוטנבורג: "כשחל י"ד בניסן להיות בשבת היה מהר"ם אוכל סעודה שלישית על שולחנו בבקר, ולערב אוכל פירות, כי שמא לא יצא במה שאכל סעודה שלישית בבקר קודם מנחה גדולה לפירוש רבנו תם, שפירש שסעודה שלישית אינה אלא לאחר מנחה גדולה" (תשב"ץ קטן, כ"ג). כלומר: מצד אחד נהג המהר"ם כדרך השנייה שהזכרנו, וקיים את סעודתו השלישית בפירות. מאידך, הוא ביקש לחשוש גם לשיטה המצריכה לאכול לחם, ולכן אכל סעודה שלישית נוספת בבוקר (לפני זמן מנחה). בדרך זו הוא קיים סעודה אחת שבה מרכיב הסעודה הוא אידיאלי (פת) וזמנה נתון במחלוקת (קודם מנחה), וסעודה אחת שבה זמן הסעודה הוא אידיאלי ואילו מרכיביה נתונים במחלוקת (פירות).

 

בבוקר יום השבת אין הרבה זמן לאכול פת, שכן צריך להספיק להתפלל תפילת שחרית ולאכול את שתי הארוחות לפני סוף השעה הרביעית. לכן, הרוצה לנהוג בדרך זו - יפסיק באמצע סעודתו, יברך ברכת המזון, יעשה הפסקה מסוימת[18], ייטול ידיו וימשיך את הסעודה (מג"א תמ"ד, א; משנ"ב תמ"ד, ח).

 

כשיש לחץ של זמן - ברור שעדיף לנהוג כדרך השנייה, ולאכול סעודה שלישית ללא פת אחרי זמן מנחה, ולא לנהוג כדרך השלישית, העלולה לגרום לאיחור בזמן אכילת החמץ.

 

רצוי להתפלל מנחה לפני הסעודה השלישית. אם לא הספיק לעשות כך - ימצא מישהו שיזכיר לו להתפלל לאחר הסעודה, וידאגו להזכיר אחד לשני.

 

המגן-אברהם (תמ"ד, ב) מביא בשם הזוהר (פרשת אמור, צה.) שר' שמעון בר יוחאי היה יוצא ידי חובת סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת בדברי תורה. לכאורה הדבר תמוה - מדוע לא אכל רשב"י מאכל כלשהו, וקיים בו את הסעודה? הגר"א (שם) הסיק מכך שלדעת הזוהר אין דין סעודה שלישית בשבת שחלה בערב פסח, כמו ביום הכיפורים שחל בשבת, ומכאן ראיה, לדעתו, שצריך לאכול פת בסעודה שלישית (וכאשר אי אפשר לאכול פת - אין דין סעודה שלישית נוהג כלל). גם בערוך-השולחן (תמ"ד, ו) כתב שלדעת הזוהר אין חיוב סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת, ולכן יצא רשב"י ידי חובתה בלימוד תורה.

 

לעומת הגר"א וערוך-השולחן, אחרונים רבים הבינו שרשב"י התכוון לצאת ידי חובת סעודה שלישית בדברי תורה על אף שיש חיוב סעודה שלישית גם בערב פסח שחל בשבת. בכף-החיים (תמ"ד, יח) כתב שרשב"י ידע שלימודו מתקן תיקון דומה לסעודה, ולכן יכול היה ללמוד במקום לאכול, אך אנו - שאין לימודנו דומה לזה של רשב"י - צריכים לסעוד סעודה שלישית. כף-החיים מוסיף: "ומכל מקום, אם יהיו שניהם כאחד טובים", וכיוון שממילא לא רצוי לאכול הרבה בסעודה זו, כדי שאפשר יהיה לאכול מצה לתיאבון - כדאי "למלא" את יתרת הסעודה בדברי תורה.

 

 

 

ז. דינים שונים

את עיקר דיני ערב פסח שחל בשבת כבר כתבנו. בחלק זה נקצר, ונביא רק את עיקרי הדברים:

 

א. דרשת שבת הגדול: המהרי"ל (תחילת הלכות פסח) כתב שכשערב פסח חל בשבת יש לדרוש בשבת שלפני ערב פסח (השנה, בשבת פרשת ויקרא), כדי שניתן יהיה ליישם את ההלכות שנשמעו בדרשה. בעקבותיו, פסק כך אף המשנה-ברורה (תכ"ט, ב)[19].

 

ב. הגעלת כלים: כשערב פסח חל בשבת, מותר להגעיל כלים במשך כל יום שישי, שכן כולו מותר בחמץ (קובץ "מבית לוי", ה').

 

ג. הכנת המצרכים לסדר: לכתחילה, יש להכין את כל המצרכים לפני השבת: לבדוק את החסה מתולעים (ובדיעבד, אם לא בדק - יבדוק ביו"ט עצמו [שמירת שבת כהלכתה ג', לו]), לצלות את הזרוע (משנ"ב תע"ג, לב)[20] ולכתוש את חומרי החרוסת (ואם לא כתש - יכתוש ביו"ט עצמו בשינוי קצת [רמ"א תק"ד, א]). מותר ללוש את החרוסת ביו"ט, שכן לישה הותרה ביו"ט כאשר טעם התבשיל יתקלקל אם ילוש אותו בערב יו"ט.

 

ד. הפרשת חלה ותרומות ומעשרות: יש לזכור להפריש תרומות ומעשרות לפני שבת, כדי שלא להיכנס לבעיות אלו[21]. כמו כן, השנה יש לזכור לקיים גם את מצוות ביעור המעשרות: להפריש תרומות ומעשרות מהפירות והירקות שטרם הפרישו מהם, לתת מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני (בדרך כלל נוהגים לתת רק אם הפריש מטבל ודאי) ולפדות את המעשר השני ולחלל את המטבע שעליו הוא נוהג לפדות על פרוטה או על סוכר שאותו יזרוק לכיור. יש הנוהגים לומר במנחה של יו"ט האחרון של פסח את פרשת וידוי המעשרות - דברים כ"ו, יב-טו.

 

ה. נרות: יש להדביק את נרות יו"ט לפני השבת, אם הם אינם עומדים ללא הדבקה (משנ"ב תקי"ד, יח). כיום רוב המשפחות מדליקות בנרונים, שאין בהם כלל בעיה. אמנם, יש לדון האם מותר להוציא את הפחית שנשארת לאחר שהנר הקודם כבה, שכן לכאורה היא מוקצה (ישנם נרונים שיש בהם טבעת מיוחדת, המכסה את הפחית ומיישרת אותה). הגרש"ז אוירבך הקל בטלטול הפחית, כיוון שזהו טלטול לצורך אוכל נפש (הובאו דבריו ב"קובץ מבקשי תורה"). כמובן, יש להדליק את נרות היו"ט רק במוצאי שבת, לאחר שהאישה אמרה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (או התפללה ערבית ואמרה "ותודיענו"). יש לזכור להדליק לפני שבת נר זיכרון, כדי שאפשר יהיה להעביר אש ביו"ט לצורך הדלקת הנרות לצורך בישול. אישה שהדליקה נרות ואמרה "שהחיינו"- תדלג על ברכת "שהחיינו" הנאמרת בליל הסדר לפני שתיית הכוס הראשונה.

 

ו. הכנת השולחן: אסור להכין בשבת שום דבר לצורך יו"ט. לכן אין לסדר את השולחן לליל הסדר לפני שיצאה השבת. אמנם, מותר לנקות ולסדר דברים המועילים גם לשבת עצמה.

 

ז. סדר השבת: יש להשכים להתפלל שחרית בשבת (רוקח סימן רס"ז; מהרי"ל הלכות שבת הגדול; משנ"ב תמ"ד, ד), כדי להספיק לגמור לאכול עד סוף השעה הרביעית ולכלות את החמץ ולבטלו עד סוף השעה החמישית. מסיבה זו אין מוסיפים עליות לקריאה בתורה, "ולא יאריכו הרבה, כדי שיהיה להם שהות ולא יבואו לידי מכשול" (משנ"ב תמ"ד, ד). אמנם, כתב ה"בן איש חי"(שנה א', צו) שיש להיזהר שלא להתפלל בחיפזון ובמרוצה.

 

ח. הפטרה: מפטירים "וערבה לה' ", כבכל שבת שלפני פסח ("לוח א"י" לרב טיקוצ'ינסקי). הנוהגים כמנהג הגר"א מפטירים בהפטרת הפרשה הרגילה[22].

 

ט. יש לזכור לבטל את החמץ לאחר סיום אכילתו.

 

י. במוצאי שבת (ליל יו"ט) מוסיפים בתפילת ערבית "ותודיענו" (ברכות לג:; שו"ע תצ"א, ב), ואין אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש".

 

יא. הקידוש בליל הסדר נעשה בסדר יקנה"ז (פסחים קג.; שו"ע תע"ג, א), דהיינו: יין ("בורא פרי הגפן"), קידוש ("אשר בחר בנו"), נר, הבדלה ("המבדיל בין קודש לחול... ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש"), זמן ("שהחיינו").

 

יב. ברכת "אשר גאלנו": הגמרא בפסחים (קטז:) כותבת שיש לומר בברכת הגאולה "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים". התוספות (שם, ד"ה ונאמר), המרדכי וראשונים נוספים כתבו שיש לגרוס "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים", כיוון שקודם אוכלים את קרבן החגיגה (=זבח) ורק אחריו את קרבן הפסח, כדי שקרבן הפסח ייאכל על השובע. כאשר ערב פסח חל בשבת - כתבה מהר"י וייל (קצ"ג) שיש לומר "מן הפסחים ומן הזבחים", כיוון שאין מקריבים את קרבן החגיגה בשבת. בשו"ע הרב (תע"ג, מט) ביאר שבמילים "מן הזבחים" הכוונה היא לקרבן החגיגה שיוקרב למחרת, ביום הפסח, והמגן אברהם והט"ז הביאו דין זה להלכה. אמנם, בשו"ת כנסת-יחזקאל (סימן כ"ג) כתב שיש לומר כרגיל "מן הזבחים ומן הפסחים", כיוון שמשפט זה אינו מתייחס לשנה זו אלא לשנה הבאה, שבה לא יחול ערב פסח בשבת. לדעתו גם המהר"י וייל כתב שיש לשנות את הגרסה רק בפסח של השנה שלפני השנה שערב פסח חל בה בשבת. להלכה, כתב המשנה-ברורה (תע"ג, עב) שיש לשנות את הנוסח כשערב פסח חל בשבת, ולומר "מן הפסחים ומן הזבחים". מאידך, בשער-הציון (ס"ק פ) הוא הביא את ה"כנסת יחזקאל", ולא הכריע. לדעת היעב"ץ אין לשנות את הנוסח, אולם אחרונים רבים כתבו שיש לעשות כך: המגן אברהם והט"ז הנ"ל; הרב קוק (עולת ראי"ה); לוח ארץ ישראל לרב טיקוצ'ינסקי ועוד.

 

 

 

 

 

השנה, כשערב פסח חל להיות בשבת, זוכים אנו לחבר בין קדושת השבת, המתקדשת על ידי הקב"ה, לבין קדושת יום טוב, המתקדש על ידי עם ישראל, המקדש את החודשים. "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת. הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך" (מתוך תפילת "ותודיענו"). בע"ה, נזכה בשנה הבאה לאכול "מן הזבחים ומן הפסחים" בבית הבחירה, שיבנה במהרה בימינו, אכי"ר.

 

 

 

ח. קיצור ההלכות למעשה

דרשת שבת הגדול - הדרשה נאמרת בשבת החלה שבוע לפני פסח.

"ויהי נועם" - אומרים "ויהי נועם" במוצאי השבת שלפני ערב פסח.

תענית בכורות - הבכורות מתענים ביום חמישי. ניתן להקל (אולי אפילו יותר מבשנה רגילה), ולהיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה.

בדיקת חמץ - בודקים את החמץ ביום חמישי בלילה (אור ליום שישי), ומבטלים את החמץ אחרי הבדיקה כרגיל.

ביעור חמץ - מבערים את החמץ ביום שישי בבוקר עד סוף השעה החמישית (השנה - 10:22). אין מבטלים את החמץ, אך מי שאינו מתכוון לאכול חמץ בשבת - יכול לבטלו כבר ביום שישי.

יש לרכז את כל החמץ שרוצים לאכול בשבת, ולאכלו בזהירות. כדאי להשאיר רק מעט לחם - רצוי שאינו מתפורר, כמו פיתות.

מלאכה ביום שישי - מותר לעשות מלאכה ביום שישי.

הגעלת כלים - מותר להגעיל כלים במשך כל יום שישי.

הכנות לסדר מערב שבת - לכתחילה יש להכין את החסה והזרוע ולכתוש את המצרכים לחרוסת בערב שבת. כמו כן, יש להכין נר זיכרון ליו"ט.

תרומות ומעשרות - יש לזכור להפריש תרומות ומעשרות לפני שבת, ואין לשכוח לקיים גם את מצוות ביעור המעשרות.

תפילות שבת - משכימים להתפלל ואין מאריכים בתפילה (אך אין להתפלל בחיפזון). מפטירים "וערבה", ולמנהג הגר"א מפטירים בהפטרת השבוע.

סעודות   שבת - אוכלים אוכל כשר לפסח שבושל בסירים כשרים לפסח, ורצוי לאכול בתבניות חד-פעמיות (כי אי אפשר לשטוף את הסירים בשבת).

לגבי לחם משנה - יש לנקוט באחד משני הפתרונות:

א. להשתמש במצה עשירה ולברך עליה "המוציא". אשכנזים ישתמשו בה רק לשתי הסעודות הראשונות, כי הם נוהגים שלא לאוכלה לאחר סוף השעה הרביעית (סוף זמן אכילת החמץ). לכתחילה רצוי להיזהר שהמצה העשירה לא תיגע בכלי הפסח.

ב. להשתמש בלחם רגיל ללחם משנה. רצוי להשאיר רק מעט לחם, מסוג שאינו מתפורר. יש להיזהר שהפירורים לא יגעו בכלי פסח, ולכן יש לאכול את הלחם בתחילת הארוחה ולנער היטב את הבגדים ואת המפה, או לאכול בכלים חד-פעמיים.

שאריות החמץ וביטול חמץ - יש לסיים את אכילת החמץ עד סוף השעה הרביעית (השנה - 9:02). לפני סוף השעה החמישית (השנה - 10:21) יש לפורר את שאריות החמץ ולזורקן לשירותים. אם יש כמות גדולה של חמץ, ניתן להפקירו בחוץ או לפגמו בסבון. יש לנקות היטב את הבגדים והפה, ולטאטא את הבית היטב. רצוי להניח את המטאטא עם כלי החמץ. יש לבטל את החמץ לפני סוף השעה החמישית.

סעודה שלישית - בשבת רגילה רצוי לאכול סעודה שלישית המכילה פת לאחר זמן מנחה (חצי שעה אחר חצות, השנה - 12:12). השנה אי אפשר לקיים את שני הדברים, ויש לנקוט באחד משלושת הפתרונות:

א. מי שאוכל מצה עשירה גם לאחר השעה הרביעית (רוב האשכנזים מחמירים בכך) - יכול לאכול סעודה שלישית בזמנה (חצי שעה אחרי חצות), ולאכול בה מצה עשירה. יש להיזהר לקיים את הסעודה לפני השעה העשירית (השנה - 2:50).

ב. מי שאינו אוכל מצה עשירה - יקיים את הסעודה השלישית בזמנה, ויאכל בשר, דגים או פירות (וכן דעת הרמ"א). ניתן גם לאכול קניידלאך (מצה מפוררת מבושלת), ויש המקלים גם ב"מצה בראייט" (מצה מפוררת מטוגנת).

ג. יש הנוהגים להוסיף על פתרון ב' את פיצול סעודת הבוקר: לברך ברכת המזון, לעשות הפסקה קלה, ליטול ידיים ולברך שוב "המוציא" (על לחם או על מצה עשירה).

תפילת מנחה - רצוי להתפלל מנחה לפני הסעודה השלישית.

הכנות לליל הסדר בשבת - אין לעשות הכנות לליל הסדר בשבת, פרט לניקיונות המועילים גם לשבת עצמה.

ערבית של יו"ט - מוסיפים "ותודיענו". אין אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש".

הדלקת נרות - יש להדליק את נרות היו"ט רק לאחר שאומרים "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", או, לחילופין, "ותודיענו" בתפילת ערבית. המדליק מברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות, ומדלג על ברכה זו בקידוש שבכוס הראשונה.

קידוש - יקנה"ז ("בורא פרי הגפן", "אשר בחר בנו", נר, "המבדיל בין קודש לחול... ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש", "שהחיינו").

ברכת הגאולה - רבים נוהגים לשנות את הסדר ולומר "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים".

 

* בימים אלו רואה מאמר זה אור בחוברת בהוצאת ישיבת הר-עציון ומכללת הרצוג. להזמנות ניתן לפנות ל:

ישיבת הר עציון, אלון שבות, גוש עציון 90433

טלפון: 02-9931456, שלוחה 0

פקס: 02-9931298

e-mail: office@etzion.org.il

 

הערות:

1.  א. אמנם, התוספות רי"ד (פסחים צט:) אינו פוסק להלכה כירושלמי.

  ב. בשו"ת מהר"י וייל (סימן קצ"ג) מובא פירוש מעניין לירושלמי זה: כשם שארוסה מותרת לבעלה רק לאחר שבע ברכות, כך אין המצה מותרת באכילה אלא לאחר שבע ברכות: "בורא פרי הגפן", "מקדש ישראל והזמנים", "שהחיינו", "בורא פרי האדמה" (על הכרפס), "על נטילת ידיים", "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה".

2   יש לדעת כי בספר "אש תמיד" ישנם חידושים המובאים בשם ר' חיים אך באמת הם חידושי הגרי"ד.

3   בשעת הדחק, כשאין לחם נוסף ל"לחם משנה", ניתן לצרף מצה כ"לחם משנה". כמובן, יש להיזהר שהמצה לא תיגע בפירורי החמץ, ובכל אופן - עדיף להניח אותה בין דברי החמץ.

4   ייתכן שלדעת רש"י והראב"ד מי פירות מחמיצים ברמה של חמץ נוקשה - עיין תוספות מנחות נג: ד"ה אין. סקירה על השיטות מופיעה בטור ובבית-יוסף סימן תס"ב.

5   המשנה ברורה מסביר שהרמ"א התיר בשעת הדחק לצורך חולה רק אם לא ייתן להם לתפוח, אלא "יאפם מיד... דצריך לחוש לדעת רש"י" (שער-הציון ס"ק כה).

6   אמנם, יש שפקפקו בכך מסיבה אחרת. בירושלמי (פסחים פ"ב ה"ד) נחלקו אמוראים האם יוצאים ידי חובה במצה עשירה. לפי זה, כיוון שאנו פוסקים שאין לאכול מצה שיוצאים בה ידי חובה החל מבוקר יום י"ד בניסן - יש לחשוש גם למצה עשירה. למרות זאת, הדעה הרווחת בפוסקים היא שאין לחשוש, ולהתיר אכילת מצה עשירה בערב פסח.

7   אסור לאכול פת - ובכללה גם מצה עשירה - לאחר סוף השעה העשירית, כדי שיאכל מצה לתיאבון.

8   כזכור, הנודע-ביהודה עצמו סבור שמותר לאכול מצה עשירה עד סוף השעה העשירית.

9   מסיבה זו מסתבר שכיום גם ספרדים צריכים לברך "המוציא" על חלה מתוקה.

10   המשנה-ברורה דן בדינו של אדם שאכל מצה עשירה קודם שעה עשירית, וסעודתו נמשכה עד ליל הסדר. לדעתו, עליו לברך "על אכילת מצה" ללא ברכת "המוציא", כי הוא כבר מצוי בתוך הסעודה. מכך משמע שהאדם בירך ברכת "המוציא" על המצה העשירה שאכל בערב פסח.

11   מי שנוהג בדרך זו, ומבער את כל חמצו לפני השבת, יכול לבטל את החמץ כבר ביום שישי לאחר הביעור, שהרי איננו עתיד לאכול שוב חמץ. וייתכן שטוב לבטל גם בשבת.

12   ניתן לאכול את החמץ בחדר אחד, להתכוון בברכת "המוציא" להמשיך את הסעודה בחדר אחר, לאכול כמות גדולה מכזית במקום הראשון, להמשיך את הסעודה בחדר השני ובסופה לחזור לחדר הראשון ולברך שם ברכת המזון. אם שני החדרים מצויים באותו בית - יש מקום להקל ולברך ברכת המזון גם במקום השני (עיין במשנ"ב סימן קע"ח; קפ"ד).

13   שכן אסור שיהיה חיבור בין כלי ראשון של פסח לכלי חמץ - ראה פרי-חדש תמ"ד, ג; שו"ת אורח-משפט או"ח קכ"ח, נח; קובץ "מבית לוי" ה'. אמנם, הפרי-מגדים (תמ"ד, אשל-אברהם ד) מקשה על דרך זו, והאליהו-רבה הציע להמתין עד שחום התבשילים ירד מהחום שהיד סולדת בו ואז להעבירם.

14   א. אם יש הרבה חמץ, ניתן להפקיר אותו ולהשליכו ברשות הרבים (במקום שיש עירוב, כמובן). הראשונים נחלקו אם מותר להפקיר חפצים בשבת: הרמב"ן (תחילת פסחים) ועוד ראשונים סבורים שאסור להפקיר בשבת, כיוון שהפקר דומה לקניין, ואילו המאירי (שבת קכז.) וראשונים נוספים כתבו שמותר להפקיר בשבת, וכן דעת המגן-אברהם ור' עקיבא איגר (יו"ד ש"כובגיליון מהרש"א שם). בנדון דנן, כיוון שאנו מתירים לתת את החמץ במתנה לגוי בשבת לצורך ביעורו (שו"ע תמ"ד, א), ברור שמותר גם להפקירו (ועיין בשדה-חמד, כללים, מערכת ה', אות ק).

ב. החזון-איש (או"ח קי"ח, ג; קט"ז, טז) כתב שאם מבערים את החמץ לאחר שש שעות - יש לשים עליו סבון או חומר פוגם אחר, כדי שלא יהיה ראוי למאכל כלב (שכן חמץ המונח בשירותים עדיין ראוי למאכל כלב). אמנם, אם מבערים את החמץ לפני השעה השישית (כפי שצריך לעשות) - די לשים אותו בשירותים, כי כך הוא נפסל לאכילת אדם. עם זאת, טוב לפורר את החמץ לפני שמשליכים אותו לאסלה, כדי שהוא לא יסתום אותה.

15   פתרון שלישי, שלא הזכרנו למעלה, הוא לצאת ידי חובה במצה מבושלת. פתרון זה מובא במגן-אברהם (תמ"ד, ב) ובשו"ע הרב (תמ"ד, ד), ואף הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה-דעת חלק א, צ"א) כתב לנהוג כך למעשה. הוא מציע לצאת ידי חובת לחם משנה בחתיכת מצה מבושלת גדולה מכזית. לשם כך יש לקחת לפני שבת מצה, להכניסה לסיר המרק כשהוא מוכן ורותח על האש, להוריד מיד את הסיר מהאש, להמתין עד שהמרק יצטנן מעט ולהוציא את המצה בשלמותה. ברור שפתרון זה טוב לסעודת ליל שבת, שכן מצד הדין, כאמור, מותר לאכול בה אפילו מצה רגילה (אמנם, האיגרות-משה [או"ח א' קנ"ה] כתב שעדיף לכתחילה שלא לאכול מצה גם בערב). הרב עובדיה מציע להשתמש בפתרון זה גם לסעודת הבוקר ולסעודה שלישית. אמנם, יש שכתבו שאין נוהגים לאכול מצה מבושלת ביום י"ד בניסן (עיין בשער-הציון תמ"ד, א). מהמשנה-ברורה (תע"א, כ) משמע שמותר לאכול מצה מבושלת ביום י"ד בניסן לפני השעה העשירית, והמהרש"ם (ב"דעת תורה") כתב שרק אם המצה נתבשלה לפני יום י"ד בניסן - מותר לאכלה בערב פסח, שכן עדיין לא חל עליה שם איסור כשנכנס יום י"ד בניסן.

16   עיין במגן-אברהם (רצ"א, י), שכתב שכוונתו דווקא למיני הדגן שברכתם מזונות.

17   נראה שדרך זו עדיפה מצד דיני הסעודה השלישית, וכך אכן כתב המשנה-ברורה. אמנם, עיין בערוך-השולחן שהובא לעיל, שכתב שעדיף שלא לאכול דברים כאלו כדי שלא ישבע.

18   יש להפסיק בין שתי הסעודות כדי שברכת הסעודה השנייה לא תהיה "ברכה שאינה צריכה". אין הגדרה ברורה לאורך ההפסקה, אך נראה שהמתנה של מספר דקות מספיקה לשם כך (ניתן ללמוד בין שתי הסעודות (ט"ז רצ"א, ב), לצאת החוצה לזמן מה, או אפילו רק להפסיק מעט).

19   בערוך-השולחן (ת"ל, ה) כתב שכיוון שממילא הדרשה אינה עוסקת בהלכות, וכל מי שיש לו שאלה בהלכה הולך ושואל את הרב - יש לדרוש כרגיל, בשבת הצמודה לליל הסדר. שאר האחרונים לא פסקו כדבריו, ואדרבא - כתבו שבכל השנים צריכה הדרשה לעסוק בהלכות הפסח, ובפרט כשערב פסח חל בשבת, והדינים אינם ידועים כל כך, צריכה הדרשה לעסוק בענייני הלכה.

20   כיוון שאין אוכלים את הזרוע בליל הסדר, אסור לצלותה ביו"ט. לכן, אם שכח לצלות את הזרוע מערב שבת - יכול לצלותה ביו"ט בתנאי שיאכל אותה למחרת.

21   האחרונים דנים בדינו של אדם ששכח להפריש חלה מהלחם שרצה לאכול בערב פסח שחל בשבת.

22   לדעת הגר"א הפטרת "וערבה" נועדה להזכיר לעשות ביעור מעשרות לפני הפסח, אולם כיוון שבשבת אי אפשר לבער מעשרות - אין מקום להפטיר בה. ערוך-השולחן כתב שנוהגים אצלם כהגר"א, ועיין עוד בספר "ערב פסח שחל בשבת", פרק ט"ז הערה ח.

 

*************************************

כדי להירשם:

ניתן למצוא "טופס אוטומטי להרשמה" באתר שלנו:

http://www.vbm-torah.org/hebsub.htm

דרך דואר אלקטרוני, אפשר לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל את רשימת השיעורים יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTS@VBM-TORAH.ORG

עם התוכן:

GET YHE-ABOUT COURSES

*******************************

כל הזכויות שמורות   2001   לישיבת הר עציון.