ישיבת הר עציון (בית המדרש האלקטרוני)

****************************************

שיעורים בהלכה

****************

 

"מעלין בקודש"

הרב מאיר שפיגלמן

 

"תנו רבנן: מצוות חנוכה נר איש וביתו... והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: ביום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: ביום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך... חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסים וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאים, וחד אמר: טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין" (שבת כא:).

 

הגמרא איננה מסבירה מדוע החיוב הבסיסי הוא נר אחד ומדוע יש תוספת של נר אחד בכל יום. גם אם נניח שניתן ליישם במקרה זה את הכלל "מעלין בקודש" (שמשום מה איננו מיושם לגבי פרי החג) עדיין אין כאן הסבר מדוע לא ידליקו בכל יום שמונה נרות או נר אחד. ניתן לומר שנאמרה כאן הלכה מיוחדת שיש להעלות בקודש ולא להישאר במקום ולפיכך אי אפשר להדליק בכל יום אותו מספר נרות. אולם הרחבה זו של העיקרון "מעלין בקודש" נראית קשה (השווה מגילה כא:, ששם לא התקשתה הגמרא בכך שיישאר מספר פסוקים שווה לכל קורא בתורה, ואכמ"ל).

 

כאשר נכנסו החשמונאים ומצאו את כד השמן עמדו לפניהם שתי אפשרויות [אנו מניחים שהם לא ידעו מראש על הנס שעתיד לקרות ושידוע היה שתוך שמונה ימים יהיה שמן חדש]: א. להדליק את כל הנרות ביום הראשון ולגמור בכך את השמן. ב. לחלק את השמן לשמונה חלקים ולהדליק בכל יום נר אחד. האפשרות האחרונה תלויה בשתי שאלות: 1) האם ניתן לקיים את מצוות ההדלקה בנר אחד. 2) גם אם נניח שניתן לקיים מצווה בנר אחד, ייתכן שמכיוון שיש קיום נוסף בשמונה נרות היה צריך להדליק ביום הראשון את כולם, על אף שעל ידי זה לא יקיימו מצוות הדלקה כלל במשך שבעה ימים.

 

בפסוקים רבים בתורה יש התייחסות להדלקת הנרות (ואנו נביא כאן רק חלק מהם):

 

א. "והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה" (שמות כ"ה, לז).

ב. "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד... באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר..." (שמות כ"ז, כ-כא).

ג. "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן... על המנרה הטהרה יערך את הנרות..." (ויקרא כ"ד, ב-ד).

ד. "בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות... ויעש כן אהרן... וזה מעשה המנרה מקשה זהב..." (במדבר ח', ב-ד).

 

כבר ממבט ראשון בולט ההבדל בין הציוויים. הציווי בב' איננו מתייחס כלל למנורה - קיים ציווי להעלות נר תמיד במקדש. דבר זה בולט במיוחד מתוך ההשוואה לג', פרשה הדומה מאוד בניסוחה ובמילותיה אלא שבסופה הובא פסוק נוסף - "על המנורה הטהורה...", אשר ממנו עולה שהדלקת נר התמיד שעליה צווה לעיל צריכה להיות על המנורה. אנו יכולים להסיק מכאן שקיים ציווי להדליק נר תמיד במקדש, ונר זה, שעקרונית איננו קשור למנורה, מועלה על המנורה משום שכאשר יש מנורה היא המקום המתאים להעלאתו. הציווי בא' שונה במהותו - זהו ציווי לעשות מנורה כחלק מכלי המקדש. חלק מאותה מנורה הוא הנרות, שהרי לא תתואר מנורה ללא נרות. לפיכך חובת הנרות כאן נובעת מציווי המנורה (מצב דומה קיים גם בלחם הפנים). לאור זאת ניתן להסביר כמה מהלכות המנורה, ואנו נבחר בשלוש מהן:

 

1) בד' הובא תיאור עשיית המנורה. הסיבה להבאת תיאור זה היא שהדלקת הנרות כאן היא חלק מ"דין המנורה" - חלק מציווי העשייה של המנורה הוא שיודלקו עליה נרות, וזוהי הפעם   ה ר א ש ו נ ה   שאהרן מצטווה לבצע הדלקה זו [שהרי בפעמים הראשונות דובר על מצוות הדלקת נר התמיד על ידי אהרן ולא על הדלקת הנרות במנורה; וזו הסיבה שחז"ל אמרו (תנחומא בהעלותך ח', ועיין היטב ברמב"ן שם) שכאן קיבל אהרן ציווי מיוחד על הדלקת הנרות כדי להפיס את דעתו על אף שלכאורה כבר נצטווה על הדלקתם ואין בזה הפסת דעת כלל].

 

2)   יש מקומות שהתורה נוקטת בהם לשון יחיד - "נר" - ויש מקומות שהתורה נוקטת לשון רבים - "נרות". כאשר התורה מדברת על ציווי נר התמיד ההתייחסות היא בלשון יחיד, מכיוון שהעיקר הוא שנר אחד ידלוק (אותיות ב-ג), ואילו כאשר ההתייחסות היא לנרות כאל חלק מהמנורה היא באה בלשון רבים, כי כל נר הוא חיוב עצמאי.

3) לנר אחד היה מעמד מיוחד: הנר המערבי. אם יש ציווי להדליק שבעה נרות אין ברור מאין הגיע נר בעל מעמד מיוחד ומה משמעותו. לפי דברינו לעיל הדבר פשוט: נר זה מייצג את נר התמיד. ההלכה של נר תמיד היא ביסודה הלכה של נר שידלוק בלילה ("מערב עד בקר"), אולם נרות מדין המנורה - ייתכן שמצוותם כל היום (עיין רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין פ"גושו"ת הרשב"א ח"א סימן ש"ט). אף אותם ראשונים הסבורים שלפחות חלק מהנרות צריכים לבעור כל היממה לומדים זאת מהציווי שהוזכר בנר התמיד בהקשר למנורה (ג), דבר שלא הוזכר בציווי הראשון על נר התמיד (ב) (ייתכן שאף לדעת הספרי שלמד מ"לפני ה' תמיד", הכוונה היא לויקרא כ"ד, ד, ולא לשם, ג).

 

אם נבחן עתה את הציוויים האמורים בתורה נראה שכל ציווי מוסיף דבר מסוים: א. מנורה צריכה נרות. ב. יש צורך שבמקדש יהיה נר שדולק בלילה. ג. הנר הדולק בלילה צריך להיות על המנורה; ולכמה שיטות עליו לדלוק גם ביום. ד. הדלקת הנרות שעליה צווה בא' צריכה להיעשות על ידי אהרן.

 

החשמונאים שנכנסו למקדש מצאו שם שמן שיספיק ליום אחד. שמן זה מספיק לבעירת שמונה נרות במשך לילה אחד (שישה נרות שבוערים רק בלילה ונר אחד שבוער גם ביום; בזמן שאין נס והנר המערבי כבה צריך להדליקו בבוקר, כפי שאומר הרשב"א שם, ולכן יש צורך בכמות שמן כפולה בשבילו). המנורה, ככל כלי הקודש, מקבלת את מעמדה ככלי שרת במקדש רק לאחר חינוכה, הנעשה על ידי הדלקת שבעה נרות על המנורה. החשמונאים העדיפו שלא לחנוך את המנורה בכל הנרות ולהישאר ללא נרות ביום השני, משום שבמצב כזה יצא שהם מבטלים מצוות עשה של הדלקת נרות המנורה. במנורה שלא עברה תהליך חינוך המצב שונה: במקרה זה אין הם מתחייבים בהדלקת הנרות שחיובה נובע מקיום המנורה כי אם בהדלקת נר תמיד (הציווי בב'), שחיובו הבסיסי הוא של נר אחד בלבד. החשמונאים הדליקו אפוא באותו לילה נר אחד בלבד. אלא שבלא מנורה בטל גם הציווי של יום ולילה בנר התמיד, שנוסף רק בעקבות קביעת המנורה כמקום ההדלקה, והחשמונאים נותרו, אם כן, בחיוב הבסיסי של נר תמיד - נר אחד בלבד, ורק בלילה. מה היה, אם כן, הנס? הנס היה בכך שהנר, שכמות השמן שבו הספיקה רק ללילה, דלק יממה שלמה - הוא "הנס הרגיל" שבמקדש - ונס זה הראה שהקב"ה רצה את מעשיהם: המשמעות המיוחדת של הנס הייתה דווקא בהדגשת חזרת המצב לתקנו; בדליקת הנר יום ולילה ברציפות התייחס הקב"ה למנורה שלא נתחנכה כמנורה מושלמת והביע הסכמה למעשי החשמונאים.

 

תוספת הנרות שאנו מוסיפים בכל יום, אפשר שהיא תוצאה של נס נוסף, שמשמעותו הייתה אמנם חשובה פחות ועל כן לא הוטלה התוספת כחיוב על הכול: השמן לא כלה בסוף כל יום, וממילא ביום השני ניתן היה להדליק שני נרות, ביום השלישי - שלושה, וכן הלאה; כך נוסף בכל יום נר, עד שביום השביעי נחנכה המנורה בשבעת נרותיה. היום השמיני הוא היום שבו התחיל המקדש לתפקד במתכונתו הרגילה, כפי שמצאנו ביום השמיני למילואים, ויום זה התאפיין גם בכך שבו דלקו כל הנרות בנס; לפיכך אפיין יום זה את השילוב במקדש, המתפקד כלפי חוץ כרגיל אולם כל קיומו מבוסס על הנס.

 

 

כל הזכויות שמורות   2000   לישיבת הר עציון.