!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

בס"ד

 

תמצית שיחת הרב ליכטנשטיין ממסיבת חנוכה ה'תשנ"ט:

 

הרב ליכטנשטיין:

יש צורך בפרסומי ניסא גם כאשר האדם נמצא לבדו. בנוסף לפרסום אותו מאורע היסטורי בודד, מדובר בפרסום עצמי; על האדם להחדיר לתודעתו הוא מה פשר המאורע, מה פשר גילוי שכינה, ומה פשר קיומו בכלל כעובד ה'.

 

בתקופה האחרונה אנו עדים ללבטים ולקשיים של אנשים בנוגע להתחברותם ללימוד התורה ולדבקותם בו.

 

התחושה הזאת מעידה על בעייתיות, ועלינו להתמודד אתה.

 

"ואהבת את ה' א-להיך..." - האדם צריך לאהוב את ה', אך אין די בכך - עליו גם להאהיב את ה' (כדברי הספרי שם). מובן שגם אהבת התורה כלולה כאן, אך קודם שאנו מאהיבים את התורה על הבריות, צריך לאהוב אותה בעצמנו ולחוש זאת בכל נימי נפשנו.

 

כך אנו לומדים וכך אנו שואפים ללמוד. מתוך צימאון, מתוך שאיפה לאהבה ולדבקות ולא רק לרכישת ידע.

 

זיקתנו לעולם של תורה בנויה משני מרכיבים:

א. זיקתנו לקב"ה - אם בצד האמוני-הפילוסופי ואם בצד הרגשי-החווייתי.

ב. ההכרה כי "דבר ה' - זו הלכה". כאן מדובר בגילוי דבר ה' בצורה המושלמת ביותר, שאמור להנחות אותנו בכל מעשינו. פה הכוונה בראש ובראשונה - לציווי בדבר ה'. אדם שאוהב את הקב"ה בכל לבו, אמור להיות נלהב כאשר הוא בא במגע עם גילוי דברו.

 

כאשר האדם אינו דבק בלימודו - ישנו ליקוי באחד משני מישורים:

א. ייתכן שיש ליקוי במישור של אמונות ודעות - חוסר קשר אל הקב"ה ואל התורה כדבר ה'. ליקוי כזה יכול לנבוע מכך שהאדם אינו מאמין שזאת התורה שבאה מסיני, או מכך שאין הוא חושב שהפרטים הללו הם רצונו של הקב"ה. ליקוי כזה יכול לנבוע לפעמים דווקא מעודף חיפוש לזיקה קיומית לקב"ה.

ב. האדם יכול להיות משוכנע שדבר ה' זו הלכה, אך עיסוקיו האחרים מסיחים את דעתו והוא נהיה קריר ואדיש ביחס לדבר ה'.

 

מצד אחד אנו מכירים בערכו של הפן הקיומי ומתנגדים ללימוד קר ומנותק, אך מצד שני אנו מתנגדים, כמובן, לאלה שמרוב שאיפה לפן הקיומי נוטשים באר מים חיים. שאיפתנו היא שהטבילה בבאר מים חיים תספק את הצמא הקיומי והרוחני שלנו. על כל אדם לבנות בעצמו את אהבת התורה ואת אהבת ה', לפרסם את הנס לעצמו, ורק אחר כך להאהיב אותם על סביבתו.