ישיבת הר עציון, בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

שיחות ראשי הישיבה

****************

שיחה לפרשת וירא

 

מאת הרב יהודה עמיטל שליט"א

 

שמים וארץ שחוברו להם יחדיו*

 

 

  ראשיתה של פרשה זו מלמדת- אולי יותר מכל פרשה אחרת- על ייחודו של אברהם, של האבות ושל האומה הישראלית.

 

"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום"- ישיבה פתח האוהל המלווה במראה נבואי. שילוב של חיי מעשה עם חזיונות עליונים ללא כל מעבר הגיוני ביניהם. שני העולמות, שמים וארץ, נפגשים ומתאחדים. שלושה מלאכים המתגלים לעינינו כשלושה אנשים "מן השוק".

 

"ויאמר א-דני"- בין אם זו לשון קודש, ובין אם לשון חול היא, "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים".   שני העולמות נושקים אהדדי, ומציאות זו נראית טבעית ביותר. אבות האומה מוכיחים לנו שהשמים והארץ יכולים להתקרב זה לזה משל דרו יחדיו בכפיפה אחת.

 

  אחת הנקודות המרכזיות העומדות ביסוד הכפירה והאלילות היא ההנחה שברואי ארץ אינם יכולים להשתלב בחיים העליונים, השמימיים. אם ייתכן מגע כלשהוא בין שני העולמות, הרי זה רק בין הארץ לבין גילוייהם הנמוכים ביותר של הכוחות העליונים. זו משמעותה של ההשתחוות לאבק הרגליים.

 

  אברהם מארח בביתו אנשים החשודים בעיניו כערביים המשתחווים לאבק רגליהם, המאמינים שלא ייתכן שילוב בין עליונים ותחתונים, ואברהם מוכיח להם שאין הדבר כך. אדם מסוגל לחיות חיים מעשיים- לשבת פתח האוהל, להכין שולחן ולערכו- ובד בבד לראות מראות נבואה.

 

  דרך זו, שילוב יומיומי של שמים וארץ, טומנת בחובה גם קושי. בשעה שאדם ממקד את כוחותיו הרוחניים בזמנים מסוימים- מסוגל הוא להגיע באותם זמנים למדרגות גבוהות. אך לאדם המפזר את כוחותיו על פני כל אורח חייו קשה להגיע לשיא בנקודה אחת. תפילתו של המתפלל פעם אחת ביום שונה מזו של המתפלל שלוש פעמים ביום.

 

  במעשה העקדה הוכיח אברהם אבינו כי למרות שכל חייו הם מסכת גדולה של חיי רוח מתמשכים, אין הוא מאבד את עצמתו והוא מגיע להתלהבות ומסירות עצומה.

 

  לדעת הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (חלק ג', פרק נא), להישג זה, של שילוב חיי הרוח והמעשה בצורה כה הדוקה, הגיעו ארבעה אנשים בלבד: אבות האומה ומשה רבנו. באותו פרק מתווה הרמב"ם את הדרך להגיע לנבואה, את הדרך לקרב את ה"שמים" לחיים הארציים. דרך זו מתחלקת לשלבים. השלב הגבוה ביותר: "בהגיע איש מבני אדם להשגות האמתיות ושמחתו במה שהשיג, לעניין שיהיה בו מספר עם בני אדם ומתעסק בצרכי גופו, ושכלו בעת ההיא יהיה עם השם יתברך והוא לפניו תמיד בלבו, ואף על פי שגופו עם בני אדם". על מדרגה זו אומר הרמב"ם: "איני אומר שהוא מדרגת כל הנביאים, רק אומר שהיא מדרגת משה רבנו עליו השלום... וזאת גם כן מדרגת האבות".

 

  על הסיבה שבעטייה זכו ארבעה אנשים אלו להגיע למדרגה גבוהה זו כותב הרמב"ם: "מפני שתכלית כוונתם הייתה בכל המעשים ההם להתקרב אל השם יתברך קרבה גדולה, כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו, 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו'. הנה התבאר לך כי כוונת כל השתדלותם הייתה לפרסם ייחוד השם בעולם ולהישיר בני אדם לאהבתו, ומפני זה זכו לזאת המדרגה...".

 

  פרסום ייחוד שמו יתברך בעולם לא ייתכן על ידי יחידים שמגיעים לדרגות גבוהות בהשגות רוחניות א-לוקיות, אלא רק על ידי אומה שלמה, על כל שכבותיה ומסגרותיה, על סדריה המדיניים והפוליטיים, החברתיים והכלכליים, אומה המקיימת חיי עולם מורכבים ומגוונים ועם כל זאת חיה את חייה הא-לוקיים. רק כך ניתן לקרב בין שמים לארץ. המשתדלים להשיג מטרה זו זוכים לכך שגם חייהם החומריים מלווים בחיים א-לוקיים רוחניים, שבהם משמשים בערבוביה אנשים ומלאכי א-לוקים.

 

*דברים שנאמרו בישיבה בליל ש"ק פרשת וירא, תשל"ב. כתב: הרב אליהו בלומנצוויג. ערך: אביעד הכהן.

 

***********************************

כל הזכויות שמורות   1996   ישיבת הר עציון