!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון בית המדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

************************************************

שיעורים בהלכה

****************

 

התנצלות: לצערנו, לא יכולנו לשלוח שיעור בשבוע שעבר. עמכם הסליחה.

 

 

בעניין חודש העיבור

הרב בנימין תבורי

 

 

  הוספת חודש העיבור יוצרת בעיות הלכתיות שונות. נשתדל לסקור סוגיות שונות בש"ס הדנות בבעיות אלה, ולאור היסודות שנגדיר נראה קו מסוים שיסייע לנו בדיון בשאלות שלא נידונו בש"ס אלא בראשונים ובאחרונים.

 

קריאת המגילה, שמחה והספד

 

  מהו מעמדו של חודש העיבור (אדר א') לגבי דיני אדר השונים? איתא במשנה במגילה ו:

 

  "קראו את המגילה באדר א' ונתעברה השנה, קורין אותה באדר ב'. אין בין אדר א' לאדר ב' אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים".

 

  בגמרא מובאת מחלוקת תנאים אם ניתן לצאת ידי חובת קריאת מגילה באדר ראשון, או שמא ניתן לצאת רק באדר שני, ואפילו אם קראו בראשון ונתעברה השנה יש לקראה בשני כי מצוותה רק בשני.

 

  מה קורה לגבי דינים נוספים בימינו, שבהם חודש העיבור נקבע מראש? ברור שמקרא מגילה ומתנות לאביונים הולכים יד ביד עם פורים באדר שני. לגבי איסור הספד וחיוב שמחה באדר א' יש שלוש שיטות בראשונים:

 

1. תוספות אומרים שבאדר א' יש איסור הספד, אך אין חיוב שמחה.

2. הרא"ש אומר ששמחה והספד תלויים זה בזה, וכשם שאין חיוב שמחה, כך אין איסור הספד.

3. הר"ן הולך בכיוון הפוך - הוא מודה לרא"ש לגבי העיקרון שאין להפריד בין שמחה להספד, אלא שלדעתו שניהם חלים: יש איסור הספד ויש חיוב שמחה.

 

  מ ח ל ו ק ת ה ת נ א י ם ל ג ב י מ ק ר א מ ג י ל ה נ ו ב ע ת מ ה פ ס ו ק ' ב כ ל ש נ ה ו ש נ ה '. הם חולקים במשמעות המילים 'בכל שנה ושנה' - האחד דורש כי בשנה מעוברת יש לקרוא כבכל שנה - באדר הקרוב לשבט, והשני נוקט שיש לנהוג כשם שנוהגים לקרוא בכל שנה באדר הקרוב לניסן. הגמרא מעלה את הסברה "אין מעבירין על המצוות" כהסבר לשיטת הסובר שמגילה נקראת באדר א', ואילו מאן דאמר שקוראים באדר ב', היא מסבירה, מעדיף לסמוך גאולה לגאולה (גאולת מרדכי לגאולת פסח). מה היה קורה לולא הפסוק "בכל שנה ושנה"? נראה שיש להבין כי   א ל מ ל א   ה פ ס ו ק   ה י י נ ו   ח י י ב י ם   ל ק ר ו א   פ ע מ י י ם.   מהפסוק נובע לימוד מיוחד, שבעטיו קוראים רק פעם אחת, כנהוג בכל שנה, והשאלה היא רק מתי קוראים.

 

נדרים

 

  המשנה בנדרים סג דנה באדם שנדר באדר 'שאיני טועם יין לשנה שלמה'. מהי שנה - שנים עשר חודש או שנה מלאה (כלומר שלושה עשר חודש אם נתעברה השנה, כולל חודש העיבור)? המשנה אומרת כי אם אמר 'שנה' נדרו חל על שני ה'אדרים', אם אמר 'עד ר"ח אדר' נדרו חל עד ר"ח אדר א', ואם אמר 'עד סוף אדר' נדרו חל עד סוף אדר ב'.

 

  הגמרא על אתר דנה מה דינו של מי שאמר סתם 'אדר', ולא פירש לאיזה אדר התכוון. הגמרא מביאה שלגבי שטרות נחלקו התנאים מהו אדר סתם - האם אדר א' או אדר ב'. ומכל מקום היא מסיקה שלגבי נדרים יש הבדל לעניין זה בין אדם שיודע כי השנה מעוברת לבין אדם שאינו יודע זאת. בסוגיות אלו קיימות שתי בעיות נפרדות, שאינן תלויות זו בזו:

 

1. אובייקטיבית, איזה חודש הנו אדר האמתי?

2. כאשר אדם מדבר, נודר,   מ ה י   כ ו ו נ ת ו   באמרו 'אדר'? זוהי שאלה לגבי דעת בני אדם. הגמרא בנדרים דנה בהיבט זה, אך אין היא עוזרת לנו לגבי השאלה האובייקטיבית שבה אנו עוסקים.

 

שכירות ומכר

 

  הגמרא בבבא מציעא דף קב דנה לגבי שכירות: כאשר אדם אומר שהוא משכיר לשנה, למה כוונתו? גם בסוגיא בבבא מציעא מדברים על לשון בני אדם וכוונתם, ולא על האמת המוחלטת האובייקטיבית.

 

  הזדמנות לברר את השאלה האובייקטיבית ניתנת לנו במקום אחר: למוכר בית בבתי ערי חומה יש זכות לגאול (כלומר לקנות את הבית בחזרה) את הבית במשך שנה שלמה בעל כורחו של הקונה; לאחר שנה, אין הוא יכול עוד לכפות על הקונה למכור לו בחזרה את ביתו, והבית גם אינו שב אליו בבוא היובל - הוא נשאר לצמיתות ברשות הקונה. כאן הדיון הוא אובייקטיבי ומהותי: כמה חודשים עומדים לרשות המוכר - שנים עשר או שלושה עשר? המשנה בערכין לא ע"א קובעת ששנה היא בת שלושה עשר חודשים (אם היא מעוברת כמובן). הגמרא דורשת מהמילים 'שנה תמימה' כי שנה מעוברת נחשבת לשנה אחת בת שלושה עשר חודשים. אולם הבעיה שלנו במקומה עומדת: לא ברור אם מבתי ערי חומה ניתן להסיק לכל דין בש"ס שהשנה ההלכתית היא בת שלושה עשר חודשים, או שמא רק 'שנה   ת מ י מ ה '   היא כה ממושכת, ואילו 'שנה' סתם בהלכה היא בת י"ב חודשים. הרשב"א והר"ן (בנדרים סג ע"א) חלוקים בשאלה זו.

 

  עד כה עסקנו בדינים שנידונו בש"ס. כעת נעבור להלכות שנידונו בראשונים ובאחרונים.

 

בר-מצווה

 

  שאלה מעניינת מתעוררת לגבי בר-מצווה: ילד שנולד באדר לפני שלוש עשרה שנה, מתי הוא בר-מצווה? אם נולד באדר של שנה רגילה, האם הוא בר-מצווה באדר ראשון או באדר שני? שאלה זו תלויה לכאורה בדיוננו לגבי אורך השנה בהלכה.

 

  השולחן ערוך (אורח חיים סימן נ"ה) פוסק שהוא נהיה בר-מצווה באדר ב'. הראשונים מסתמכים על ירושלמי מפורסם האומר כי כאשר חכמים מעברים את השנה משתנה גם המצב הביולוגי, ובתוליה של קטנה בת שלוש שנים חוזרים אם עיברו את השנה, כי העיבור מחזיר את הגלגל הביולוגי אחורנית (1). ועיין בירושלמי כתובות פ"א ה"ב. הפרי חדש מביא דעה חולקת הסוברת שאדר ראשון הוא החודש שבו המציאות משתנה, ואף הנערים מתבגרים בו. ויש שנוהגים לחשוש לחומרא לגבי חיוב מצוות כבר מאדר א' בגלל שיטה זו. ועיין בשו"ת בית שלמה אבן העזר סימן נ"ו.

 

  מה דינו של ילד שנולד באדר א', ושנתו הי"ג חלה אף היא בשנה מעוברת: באיזה אדר יהיה בר מצווה? הסברא אומרת שבאדר הראשון: אף על פי שאנו פוסקים שאדר הראשון דינו כשבט, כאן לא ניתן לאחוז את החבל בשני קצותיו - אין זה משנה איזה חודש נקרא אדר, הסברא נותנת שאותו ילד יהיה בר-מצווה באדר א'. שהרי גם אם אדר א' הוא שבט, על כורחך ילד זה נולד בשבט. וכך סוברים רוב האחרונים. אולם המגן אברהם חולק וסובר שהוא מתחייב במצוות רק באדר ב'.

 

  דינים אלה יוצרים קוריוז הלכתי ידוע: אם ילד נולד בכ' באדר א', וחברו נולד באותה שנה בב' באדר ב', ובשנה שבה הגיעו הנערים למצוות יש רק אדר אחד, אזי זה שנולד ראשון יתחייב במצוות לאחר חברו ה"צעיר". דיון דומה לגבי גאולת שדה בבתי ערי חומה יש בערכין לא ע"ב.

 

אבלות ושמחות

 

  בעיה נוספת קיימת בקשר לאבלות וליארצייט. ידוע שאבלות הורים היא אבלות שאורכה שנה. האם שני האדרים הם כחודש אחד? לגבי אבלות אין מי שסובר ששני האדרים הם כאחד מסיבה פשוטה: אין הלכה של שנת אבלות; משך האבלות המוגדר בהלכה הוא שנים עשר חודש, וברור שכל אדר נחשב לחודש נפרד. עיין רא"ש מועד קטן פ"ג סימן נ ובשולחן ערוך יו"ד שצ"א.

 

  ברור, אם כן, כי מי שנפטר באדר, שנים עשר חודשי האבלות עליו מסתיימים באדר א'. אולם עדיין נותר לברר מהו יום הזיכרון שלו. לעניין משך האבלות שם החודש אינו משמעותי, אולם לגבי יום הזיכרון יש צורך לדעת איזה חודש נקרא אדר כדי לדעת איזה חודש נחשב לחודש הפטירה שבו ייערך יום השנה. יש בכך מחלוקת:

 

  המחבר באורח חיים סימן תקס"ח סעיף ז סובר שיום זה יחול באדר ב'. הרמ"א מביא את דעת המהר"ל, שלפיה היארצייט הוא באדר א', ופוסק לנהוג כמהר"ל למרות שיש דעה המחמירה לנהוג את יום השנה הן באדר א' והן באדר ב'. הגר"א על אתר פוסק שיש לנהוג את היארצייט פעמיים. כדי לרדת לעומק הדין עלינו להבין מהי מהותו של יום השנה. יש לכך כמה אפשרויות:

 

1. היארצייט נקבע ביום שבו תמו בו שנים עשר חודשי האבלות. רעיון זה נדחה על ידי החתם סופר מכול וכול (עי' שו"ת אורח חיים סימן י"ד), שכן אז אדם שנפטר בשבט של שנה מעוברת, יום הזיכרון שלו יהיה בטבת לעד ולעולמי עולמים. החתם סופר הסביר שלא ייתכן שדיוננו הוא לגבי כל חודשי השנה, אלא הוא רק לגבי האדרים השונים.

2. ניתן להגיד שיום השנה נקבע על פי תאריך יום הפטירה, ותאריך הפטירה הוא רק אדר ב' שכן אדר ב' הוא ממשיכו של חודש אדר הרגיל שבכל שנה ושנה.

3. ניתן להסכים שיום הפטירה הוא התאריך הקובע, אולם יום זה מוגדר על פי תום האבלות, והיות שהאבלות תמה באדר ראשון, ייחשב יום פטירתו של אדם זה באדר הראשון; תום האבלות מגדיר את הפטירה. הרבה אחרונים הבינו שמחלוקת הפוסקים היא בין שתי השיטות האחרונות שהזכרנו.

4. הפשט אינו כשלוש הדעות שהזכרנו. הרעיון שעומד מאחורי יום השנה הוא שבתאריך שבו נפטר הקרוב יש מנהג לעשות דברים מסוימים. כעת יש לדון מהו התאריך שנקרא אדר: אפשר לומר ששני התאריכים - הן אדר א' והן אדר ב' - נקראים אדר, וזאת על פי הסוגיה במסכת מגילה, שלפיה הסיבה שחג פורים נהוג רק פעם אחת היא הפסוק 'בכל שנה ושנה', ולולא הוא היינו חוגגים אותו פעמיים. מסוגיה זו ברור כי שני האדרים נחשבים אדר. לפי סברא זו קבע הגר"א בסימן תקס"ח כי שני הימים הם ימי יארצייט, וממילא שאלת החתם סופר בטלה, כי כל הבעיה היא מצד התאריך בלוח השנה, וברור שתאריך פטירתו של אדם שנפטר בשבט יהיה בשבט, למרות השנה המעוברת. כמובן, עדיין נותר לדון האם מנהגים שונים כתענית ביום השנה הם דינים אובייקטיביים, או שמא הם תלויים במנהג כמו נדרים, ואם כן יש להשוות בין הגמרא בנדרים לבין ענייננו (דיון בנידון במשנה ברורה על אתר).

5. כמו כן יש מקום לדון באופיו של יארצייט בכלל. עיין בהמשך דיוננו לעניין קביעת יום שנעשה בו נס ביסוד שקבע החתם סופר. ותצרפנו לכאן.

 

דיונים אחרים

 

  נזכיר בקצירת האומר שאלות נוספות המתעוררות בשנה מעוברת.

 

א. "נקי יהיה לביתו שנה אחת" - מצווה זו מטילה על החתן לשמח את אשתו במשך שנה (עיין בנצי"ב על התורה דברים כ"ד, ה, שלפיו החיוב הוא על המפקד בצבא ולא על החתן ואכמ"ל). השאלה היא האם החיוב חל במשך שנה רגילה (י"ב חודש) או במשך שנה מלאה (י"ג חודש בשנה מעוברת). האדר"ת הסתפק בשאלה זו, המובאת בשמו בספר ההשלמה על מנחת חינוך.

 

ב. מסורת היא בידינו שמשה רבנו נפטר בז' באדר (ולא ברור אם הייתה זו שנה מעוברת אם לאו). ישנו מנהג (ובפרט בחברא קדישא) לנהוג ביום זה סעודה וכו'. איך יש לנהוג בשנה מעוברת? הרב עובדיה יוסף ביחוה דעת ח"א ספ"ג פסק להלכה שנוהגים רק באדר ב' (אך דעת המגן אברהם בסימן תק"פ סקי"ח היא שיש לעשותו באדר א', וכן דעת הרבה אחרונים).

 

ג. מי שנעשה לו נס באדר, וחוגג 'פורים יחיד' בכל שנה ושנה, מה דינו בשנה מעוברת? המשנה ברורה בסימן תרפ"ו פוסק שיש לו לחוג רק באדר שני.

 

  אך בצדק העיר הרב שאול פרימר (באור המזרח חוברת קי-קיא עמ' 322) שמקור הדברים הוא בשו"ת החתם סופר אורח חיים סימן קס"ג, המחלק בין סוגים שונים של מנהגים; אם היום נקבע כיום תענית, יעשהו באדר ב' -   ד א ק ד ו מ י   פ ו ר ע נ ו ת א   ל א   מ ק ד מ י נ ן,   אך אם נקבע כיום שמחה: " א י נ ו   צ ר י ך   ל ה ט ר י ח   (ההדגשה שלי-ב"ת) אלא פעם אחת, היינו באדר ב', למסמך גאולה לגאולה. ואם הוא מידי דלית ביה טורח, כגון שב ואל תעשה, מחייב לעשות בב' אדרים, בראשון ובשני".

 

ד. חזקת ג' שנים - הריטב"א בבבא בתרא כח ע"א פוסק: "והני ג' שנים אינן כמניין העולם מתשרי לתשרי, אלא שמתחיל למנות מן היום שהתחיל להחזיק י"ב חודש עד תשלום ל"ו חודש ואם נתעברה השנה נתעברה לו" (הפתחי תשובה חושן משפט סימן קמ"א מסתפק בזה עיין שם).

 

ה. פרשת זכור - אנו קוראים פרשת זכור בשבת שלפני פורים, ולדעת הרבה פוסקים קריאה זו היא מן התורה. הם הבינו שהציוויים "לא תשכח" ו"זכור" שנאמרו לגבי עמלק מחייבים לקרוא פרשה זו פעם אחת בשנה. מהי שנה לעניין זה? והרי עוברים יותר מי"ב חודש משבת פרשת זכור של השנה שעברה ועד שבת שלפני פורים שבשנה מעוברת זו? לפי מנהגנו שקוראים את כל התורה בכל שנה יש מקום לכוון לצאת ידי חובה בשנה כזו בשבת פרשת כי-תצא, אך לפי המנהג שגומרים את התורה בג' שנים איך יוצאים ידי חובה? עיין שו"ת חתם סופר אבן העזר סימן קי"ט שהעיר בזה והעלה שבשנה מעוברת שיעור השכחה הוא י"ג חודש. ועיין במועדים וזמנים השלם ח"ב סימן קס"ו שמפלפל בדבר.

 

קו מנחה בנושא - סיכום

 

  לאור דיוננו ניתן להציע שהבעיות ההלכתיות תיפתרנה כשנבין את שורש השאלה. אם דנים בי"ב חודש - בוודאי אין חודש העיבור בכלל, ולכן משך האבלות הנו י"ב חודש בלבד. הריטב"א אף סבור מאותה סיבה שחזקת ג' שנים היא בת ל"ו חודש. אם דנים על שנה, הראיה מבתי ערי חומה מוכיחה שאורכה בשנת העיבור י"ג חודש ושנה מסתיימת רק באדר שני (אם כי יש לדחות ששם יש דין מיוחד של שנה תמימה, ועיין במחלוקת הרשב"א והר"ן לעיל). רוב הפוסקים סבורים שילד נהיה בר-מצווה במלאת לו י"ג שנה, ולכן חודש העיבור בכלל השנה. לעניין התאריך שנקרא אדר, ייתכן ששני התאריכים נחשבים לאדר, ולכן לגבי יארצייט סבור הגר"א שיש לנהוג את שני הימים. לעניין מניין שטרות וכדומה צריכים להפריד בין התאריכים, וקיים דיון כיצד מפרידים (עיין נדרים סג, והשווה לירושלמי במגילה פ"א ה"ה). בנדרים הדין נקבע לפי כוונת הנודר ופירוש דבריו, ולכן למרות ששני התאריכים נחשבים לאדר, נקל ונגיד שצריכים לנהוג רק אחד מהם, ונחלק בין סוגי המנהגים. כך גם מחלק החתם סופר לגבי פורים יחיד, ואף ביארצייט וז' באדר ייתכן שהמצב דומה.

 

  לאור דברינו ניתן לחזור למחלוקת הראשונים לגבי איסור הספד וחיוב שמחה בפורים קטן. עקרונית ניתן להגיד ששני התאריכים נחשבים לי"ד באדר הכתוב במגילת תענית ובמגילת אסתר ולכן צריך לחוג יומיים, אך הפסוק שלל אפשרות זו באמרו "בכל שנה ושנה" - יש רק פורים אחד. הרא"ש הסיק מכך שאין שום חיוב באדר א'. העירו לי שמלשון הרא"ש שאומר שחודש אדר הוא כחודש שבט משמע שהוא חולק על הקו שלנו. אך ייתכן שאמר לשון זו רק לאחר גזרת הכתוב דבכל שנה ושנה, ולכן אין משמעות כלל לחודש אדר   ל ע נ י י ן   ז ה,   אך עקרונית הרא"ש מסכים עם שיטתנו. תוספות מחלקים בין מגילת אסתר, שלגביה נאמר הפסוק, לבין מגילת תענית, הנקבעת על פי התאריך. הר"ן כנראה הבין שהתאריך י"ד באדר חל פעמיים בשנה מעוברת. לגבי מגילה ישנו מיעוט מיוחד, אך קיים חיוב סעודה ואיסור הספד. כמו כן העיר לי ידידי הר"ר יאיר קאהן שבקונטרס חנוכה ומגילה הסביר הרב אהרן טורצ'ין את הר"ן בצורה שונה. לדעתו הר"ן הבין שהתאריך במגילת תענית מחייב גם סעודה. הנפקא מינה בין ההבנות היא אם אומרים אז 'על הנסים' ואכמ"ל. להלכה מביא המחבר את שיטת התוספות ומוסיף את שיטת הרא"ש. הרמ"א מוסיף שאמנם המנהג כשיטת התוספות, אך מביא את הרא"ש בשם 'יש אומרים' וקובע שאין נוהגים כן. הרמ"א מסיים את חיבורו לחלק אורח חיים במילים הבאות:

 

  "מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים 'וטוב לב משתה תמיד'".

 

****************************

כדי להירשם יש לשלוח בקשה לכתובת

MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית. כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

LISTPROC@JER1.CO.IL

עם התוכן:

INFO YHE-ABOUT.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

*******************************

כל הזכויות שמורות 2000 ישיבת הר עציון