ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

שיחות ראשי הישיבה

*****************

 

פרשת בהעלתך

מחויבות והזדהות פנימית

מאת הרב יהודה עמיטל שליט"א

 

 

  בתחילת פרשת השבוע   מסביר רש"י מדוע נסמך   ציווי הקב"ה לאהרן על הדלקת המנורה לפרשת הקרבת הקרבנות של נשיאי השבטים. רש"י מצטט מדרש המספר כי כשאהרן ראה את חלקם של הנשיאים בחנוכת המשכן הוא נתקנא בכבוד הגדול שנפל בחלקם. על מנת לפייס את דעתו, הקב"ה נתן לו את תפקיד הדלקת המנורה מדי יום ביומו. כבוד זה שנפל בחלקו של אהרן היה רב יותר מכבודם של נשיאי השבטים.

 

  הרמב"ן (במדבר, ח', א) מתקשה בהבנת המדרש. האם אהרן לא ידע כי קרבנות הנשיאים שקולים כנגד הקרבנות שאותם היה אמור להקריב ביום חנוכת המשכן? יתר על כן, מדוע הקב"ה בחר לנחם את אהרן דווקא בהדלקת המנורה ולא בתפקידים אחרים שאותם מילא אהרן במשכן, כגון הקרבת קרבנות יום הכיפורים?

 

  בניסיון לתרץ את המדרש, מסביר הרמב"ן כי קנאתו של אהרן לא נבעה מכך שכבודו נפגע, אלא מתוך הכרה כי הנשיאים התנדבו את קרבנותיהם.

 

  אהרן קינא בספונטניות וביצירתיות שאפשרה להם ההתנדבות מרצונם. בתפקידו הוא, למרות חשיבותו המרובה, לא היה ממד של בחירה, והוא הבין כי החובה המוטלת עליו לבצע את תפקידיו במשכן, יכולה להוביל אותו למצב של ביצוע מכני של חובותיו. בסופו של דבר דוחה הרמב"ן גם הסבר זה, משום שלפי הסבר זה הדלקת המנורה מדי יום ביומו אינה מהווה כל נחמה לאהרן, שהרי גם הדלקה זו היא חלק מחובותיו במשכן.

 

  ברצוני להתייחס לנקודה   זו בדברי הרמב"ן. למרות שהרמב"ן סבר כי אין זה הגיוני שהתורה תמצא מזור לתחושותיו של אהרן בכך שתטיל עליו מטלות חובה נוספות, לדעתי התורה חשבה כי דווקא באמצעות צעד כזה היא תפתור את הבעיה. אומר הרמב"ם "ומצוות עשה להיות הלוויים   פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו שנאמר ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד" (כלי המקדש, ג', א). אהרן שגה בכך שחשב כי חיוב חיצוני יכול למנוע הרגשה של תוכן רוחני בשעת עשיית המעשה או למנוע את הספונטניות בביצוע. דווקא תחושת חובה מוצקה היא שתוכל להביאו לשלמות דתית. הקב"ה הטיל עליו חובה נוספת, כדי לומר לו שרק מתוך תחושת מחויבות מוחלטת יוכל להגיע לעבודת ה' מתוך פנימיותו.

 

  מסר זה נכון במיוחד לזמננו. תרבות המערב חדרה באטיות לבית המדרש- חדירת התרבות הזו אינה מתבטאת בענידת עגילים או בגידול שער ארוך, אלא בדברים משמעותיים יותר. האינדיווידואליזם הוא מעמודי התווך של התרבות המערבית, וזכותו של האדם לעשות את מה שמהנה אותו היא לגיטימית לחלוטין בתרבות זו. גל זה של ליברליזם השפיע   גם בבית המדרש. קולה של המחויבות (שאותה הדגישה התורה לאהרן כאידאל דתי) אינו נשמע עוד בין יושבי בית המדרש. העדפה אישית של תלמיד ללמוד בחדרו ולא בבית המדרש, או העדפה ללמוד ספרים מסוימים ולא ספרים אחרים, מקבלת לפתע חשיבות. בניגוד לגל זה של עצמאות יתרה, המהר"ל מצטט מדרש (נתיבות עולם, נתיב אהבת הרע, פרק א'): "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים- זה כלל גדול בתורה". המסר ברור: התמדה המבוססת על מחויבות היא נדבך יסודי בעבודת ה'.

 

  במהלך חיי, נתנסיתי באופן אישי בחשיבות עניין זה. בצעירותי, בישיבה, למדתי עם שני בחורים מוכשרים מאוד. אחד מהם היה נוהג לעשות ככל העולה על רוחו. כשבישיבה ישנו, הוא למד, וכשלמדו בישיבה, הוא ישן. אם בישיבה למדו זבחים או בבא קמא, הוא למד מנחות או בבא מציעא. חברי השני היה בחור ממושמע מאוד שתמיד עשה מה שציפו שיעשה. שניהם הפכו לאנשים חשובים, אולם דווקא ידידי הממושמע הפך ליצירתי מבין השניים. בנעוריו הוא בנה לעצמו בסיס איתן שעליו יכול להוסיף ולהתפתח במשך הזמן. לעומתו, ידידי השני בזבז הרבה כוחות יצירה כדי לא לעשות אף פעם את מה שהיה עליו לעשות, והוא לא מיצה את הפוטנציאל הטמון בו.

 

  אהרן קיבל והפנים את המסר שהעביר לו הקב"ה. לגבי הציווי להדליק את המנורה התורה אומרת: "ויעש כן אהרן" (במדבר ח', ג). רש"י שם אומר כי הפסוק בא "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה"- שעשה בדיוק כפי שנצטווה. אהרן הבין שעבודת ה'   מתוך מחויבות והתמדה היא הדרך הנכונה להתקרב לקב"ה. גם אנו צריכים להקשיב למסר זה, להבין אותו, וליישם אותו בחיינו כבני תורה וכעובדי ה'.

 

(סעודה שלישית, שבת פרשת בהעלתך תשנ"ז)

 

***********************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

   GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

***********************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון