!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

שיחות ראשי הישיבה

*****************

 

פרשת במדבר  

"איש על מחנהו ואיש על דגלו"

מאת הרב יהודה עמיטל שליט"א

 

 

  החלק הראשון של פרשת השבוע עוסק במבנה מחנה ישראל בתקופת המדבר. הפסוק אומר: "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם" (במדבר א', נב). שני גורמים אלו "איש על מחנהו", ו- "איש על דגלו", הם גורמים מרכזיים בהתפתחותו של האדם.

 

  המילים "איש על מחנהו" מתייחסות לתחושת הנוחות שאדם מרגיש בסביבה שבה הוא נמצא. ללא קשר עם מידת הצלחתו של האדם, הוא תמיד מעדיף להיות בסביבה תומכת. חוסר הנוחות המתלווה לשהייה במקום לא מוכר, מכבידה על יכולתו של האדם להצליח במקום כזה. בהפטרה של פרשת השבוע, הקב"ה מבטיח: "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח" (הושע ב', כ). על פי השקפה זו על טיבה של תקופת אחרית הימים, המצב האידאלי של   החברה הוא מצב שבו גם החיות מתקיימות בהרמוניה עם בני האדם. אדם זקוק לתחושת נוחות בסביבה שבה הוא נמצא, ולשם כך טוב שירגיש בנוח גם עם עולם הטבע. אם אדם מרגיש חוץ למקומו, הוא אינו יכול לממש את הפוטנציאל הטמון בו.

 

  ישנן דוגמאות רבות המדגימות עיקרון זה. נתבונן, לדוגמא, באורח הבא לישיבה. אורח כזה תמיד יחפש אדם שהוא מכיר. הוא רוצה מישהו שאתו יוכל להתחבר. חשוב לעזור לאדם כזה, ולא לתת לו להישאר במצב שהסביבה מנוכרת לו. פעם, כשנתבקשתי להרצות באחד הקיבוצים הדתיים, דיברתי אתם   על הכנסת אורחים. הם נפגעו מדבריי, והסבירו לי שהם מאפשרים לכל אדם המגיע לחדר האוכל של הקיבוץ לאכול יחד אתם. אמרתי להם כי לגישה כזו יש גם חסרונות. אם אדם נכנס לחדר האוכל ואיש לא שואל אותו מי הוא ומאין הוא בא, הוא יכול לשהות בחדר האוכל במשך כל זמן הארוחה מבלי שאיש יברך אותו לשלום. גם במקום שבו נוהגים על פי מדיניות של "דלת פתוחה", חשוב לעשות מאמץ נוסף כדי שאדם ירגיש נוח יותר כשהוא מגיע כאורח. בישיבה יש לנו בעיה דומה, בשל מדיניות דומה שבה אנו נוקטים. כל אחד רשאי לבוא לארוחות בישיבה, אך ייתכן שאיש לא ישים אליו לב.

 

  יישום נוסף של עיקרון זה הוא בחברה הישראלית, שבה תמיד יש מצב של אנשים שעלו לארץ זה לא מכבר. חשוב לעזור לעולים להרגיש בבית. כל מי שהגיע לארץ עבר קושי כלשהו בדרכו לכאן, אולם החלק הקשה ביותר שבעלייה הוא להרגיש בנוח בבית החדש. אני חושב שכאשר הקב"ה  ציווה את אברהם לעזוב את מולדתו (בראשית י"ב, א), הניסיון האמיתי לא היה בעזיבת המולדת, אלא דווקא בהשתרשות בארץ החדשה.

 

  דוגמא נוספת לרגישות שעלינו לגלות לתחושת הנוחות של אדם אחר, ניתן למצוא בגמרא במסכת בבא בתרא (ט:): "אמר ר' יצחק: כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות... והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות". למרות החשיבות הרבה שבעזרה כלכלית לאדם אחר, עידודו ושיפור ההרגשה שלו חשובים עוד יותר.

 

  החלק השני של הפסוק "איש על דגלו", חשוב אף הוא. לכל שבט היה דגל משלו, דגל שסימל את האופי המיוחד של כל שבט. המדרש (מדרש במדבר רבה, פרשה ב', ג) אומר כי בשעה שהקב"ה ירד על הר סיני, ירדו איתו 220,000 מלאכים. כשראה העם שהמלאכים מסודרים "דגלים דגלים", נתאווה אף הוא לדגלים, והקב"ה הסכים למלאות שאלתם. מה המשמעות לכך שלמלאך יש דגל? הדגל מסמל את המטרות והרעיונות שאדם קובע לעצמו. המלאך יבצע בדיוק את המשימה שאותה נשלח לעשות. אין שום פער בין הציווי הא-להי לבין מעשיו בפועל. עם ישראל השתוקק להגיע לרמה כזו של ביצוע דבר ה', ויתר על כן, בני ישראל רצו להכיר את משימותיהם האישיות.

 

  המשך המדרש (ב', ד) מספר, כי מראה מחנה ישראל השוכן לדגליו, היה מראה מרהיב עין ומלא קדושה. אומות העולם שאלו אותם בהתפעלות: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות" (שיר השירים, ו', י). אומות העולם אמרו לישראל: "שובי שובי השולמית: הידבקו לנו, בואו אצלנו, ואנו עושים אתכם שלטונים הגמונים דוכסין... וישראל אומר: מה תחזו בשולמית? מה גדולה אתם נותנים לנו? שמא כמחולת המחניים, שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה הא-להים במדבר, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים, כלום יכולים אתם לעשות לנו כך?"

 

  לפי המדרש, עם ישראל הבין היטב את המסר שבדגלים. בני ישראל לא רצו עמדות שליטה וכוח שלא התאימו להם. לעומת זאת, הם שאפו לבצע את התפקידים שלהם, כפי שבאו לידי ביטוי בדגלי המדבר. חשוב להבין כי עמדות כוח הן חסרות משמעות אם אינן מתאימות לאדם המצוי בהן. אני מכיר הרבה אנשים בעמדות "בכירות ביותר" שמרגישים אומללים ומדוכאים למרות תפקידיהם.

 

  לכל אדם יש ייעוד בחיים. חלק מן האנשים צריכים ללמד תורה בחייהם, חלק אחר תפקידו לשעשע ולהוסיף פן של הומור לחייהם של אנשים אחרים, אחרים תפקידם להציל חיים, והרשימה עוד ארוכה. אולם בדרך כלל, אנשים לא יודעים מהו ייעודם בחיים, וכיצד עליהם להגשימו. הגאון מווילנא בפירושו על ספר משלי (ט"ז, א) אומר את הכלל הבא: לכל   אדם יש הגישה הייחודית לו, משום שאין שני בני אדם שחושבים את אותו הדבר, או שני בני אדם בעלי   אופי דומה. בזמן הנביאים היו אנשים הולכים לנביא על מנת לדעת את רצון ה'. הנביא, בהתבסס על נבואתו,   היה אומר לשואל באיזו דרך עליו ללכת, דרך המתאימה לטבעו ולשורש נשמתו. בימינו יש רוח הקודש הפנימית השורה על האדם אשר מורה לו מה יעשה. אומרים על מספר אדמו"רים חסידיים שהם היו מסוגלים לומר לכל אדם מהו תפקידו בעולם, אבל ללא עזרתם, אנו צריכים למצוא את תפקידנו בחיים בכוחות עצמנו. אדם צריך לעשות את המיטב כדי למצוא את ייעודו האישי, וכדי ללכת בדרכו הוא. לעתים קרובות אנשים מושפעים מלחץ חברתי או משפחתי בבחירת כיוון חייהם, ואינם הולכים בדרך שאותה היו רוצים לבחור לעצמם. אדם צריך ללכת בדרכו האישית לאור המטרה שבחר לעצמו, עליו ליצור את הדגל האישי שלו, ולא לתת לעצמו להיכנע ללחצים חיצוניים.

 

  לסיכום, הפסוק מלמד אותנו שני דברים. הראשון, כי על מנת שאדם יוכל להתפתח, עליו להרגיש נוח בסביבה שבה הוא נמצא. כדי שזה יקרה, עלינו להתאמץ לקבל בברכה זרים ואורחים. השני, כי כל אדם צריך לשאוף לממש את ייעודו האישי בחייו, ולהוציא לפועל את אותו החלק הייחודי שאותו הוא יכול לתרום לחברה, וזאת יעשה על ידי שיבחר לעצמו את דרכו האישית בחיים.

 

 

(סעודה שלישית, שבת פרשת במדבר התשנ"ז)

 

***********************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

  MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

   GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

***********************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון