ישיבת הר עציון בית מדרש האלקטרוני (ב.מ.א.)

***********************************

שיחות ראשי הישיבה

*****************

 

שבת פרשת ויקהל - פקודי

 

הרב יהודה עמיטל שליט"א

 

אנשי רוח ואנשי מעשה

 

 

  הפסוק השני בפרשת פקודי (ל"ח, כב) מציין שבצלאל בנה את המשכן כאשר ציווה ה' את משה.   רש"י מסביר (ד"ה "בצלאל", על פי הגמרא במסכת ברכות נה.), שהסדר שעל פיו בנה בצלאל את המשכן היה שונה מהסדר שנאמר לו על ידי משה, אך סדר זה הוא הסדר שבו נצטווה משה מפי הקב"ה.   כשהקב"ה אמר למשה להפקיד את בצלאל על בניית המשכן (ל"א, א-יא), הוא אמר למשה שיש לבנות קודם את אוהל המשכן.   הציווי על   בניין כלי המשכן בא רק לאחר הציווי על בניין האוהל.   אולם, כשמשה הודיע לבני ישראל על מינויו של בצלאל כאחראי על בניין המשכן (ל"ה, ל-לה), הוא ציין תחילה את יכולתו להשתמש במתכות כדי ליצור כלים (זהב, כסף ועצים), ורק אחר כך ציין את כשרונו לנצל את החומרים לבניין השלד של המשכן.

 

  רש"י מספר על דיאלוג בין בצלאל למשה, המסביר מדוע שינה בצלאל מהסדר שנאמר לו על ידי משה: "... כי משה ציווה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואח"כ משכן.   אמר לו בצלאל: מנהג העולם לעשות תחילה בית, ואח"כ משיב כלים בתוכו.   אמר לו משה: בצל א-ל היית, כי בוודאי כך ציווה לי הקב"ה".

 

  מדוע מבינים משה ובצלאל את סדר בניית המשכן באופן שונה? ראייתו של משה היא ראייה של "איש רוח"   - הוא מארגן את חלקי המשכן השונים לפי דרגת חשיבותם.   ומכיוון שהכלים הם בעלי חשיבות מרכזית לעבודת המשכן, ואוהל המשכן משמש להם רק ככיסוי, משה מזכיר קודם את הכלים.   לעומתו, מסתכל בצלאל על הדברים מנקודת מבט של "איש מעשה", הוא מסתכל על המשכן מנקודת מבט של ארכיטקט.   ארכיטקט אינו מסתכל על סדר החשיבות בבניין, אלא   על הסדר ההגיוני של תכנית הבנייה.

 

  כ"איש רוח", משה מייצג את אלו שסדרי העדיפות הרוחניים שלהם מסודרים ומוגדרים.   משה מבין אילו פעולות הינן בעלות חשיבות מרכזית, ואילו בעלות חשיבות משנית.   משה מתמקד במרכיבים שנראים לו חשובים יותר, ומתייחס בהתאם למרכיבים בעלי החשיבות הפחותה.   בצלאל,לעומתו, "איש מעשה", מכיר את הפרטים הטכניים, ויש ביכולתו לעמוד במשימה שניתנה לו.   קיומו את הציווי שניתן מפי הקב"ה נעשה "לפי הספר", למרות שייתכן שקיום כזה חסר   הבנה מעמיקה של המצוות.

 

  בימינו, יש אנשים רבים שהולכים בדרכו של בצלאל.   הם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות, עד הפרט האחרון.   אך אנשים ההולכים בדרכו של משה, קשה יותר למצוא - היכולת להסתכל בפרספקטיבה הנכונה על מעשיהם, ולהבין אילו מביניהם חשובים יותר.   בעיה זו רלוונטית במיוחד לאנשים שדתם מבוססת בעיקר על ספרים, ולא על חיים במחיצתם של יהודים שומרי מצוות אחרים. במקום שבו גדלתי בילדותי לא היו גדולי תורה, אך למרות זאת, תמיד היה ברור לכל אילו פעולות הן בעלות חשיבות מרובה, ואילו מצויות יותר בפריפריה.   לאנשים היה סדר עדיפויות מוצק.

 

  לפעמים, אנשים שלומדים שולחן ערוך או ספרי הלכה אחרים, לומדים הלכות כמו הלכות שבת (אורח חיים סי' רמ"ב-תט"ז) או הלכות קריאת שמע (אורח חיים סי' נ"ח-פ"ח) שהן הלכות חשובות מאוד, ובה בשעה הם גם לומדים באיזה סדר על האדם לנעול את נעליו בבוקר, מנהג זה הינו בעל חשיבות פחותה ביחס לעניינים הקודמים שהזכרנו, אך אדם יכול לקבל את הרושם (ויש אנשים שאכן חושבים כך) שאלו הלכות בעלות אותה רמה של חשיבות.   אנשים חושבים שכל מה שנכנס תחת השם "הלכה" הוא שווה ערך לשאר הדברים שתחת קטגוריה זו.   הם אינם מבחינים בין דיני תורה, דינים מדרבנן ומנהגים, והם אינם מסוגלים להבדיל בין ערכים יסודיים לערכים שאינם כאלה.   כתוצאה מתפיסה כזו, אדם יכול לייחס חשיבות גדולה למעשים שבעצם אינם כל כך חשובים, ולאבד את ההסתכלות הנכונה על דברים.   זהו פגם מסוכן מאוד.

 

  לצד קביעת חשיבות יחסית של הלכות שונות, על האדם לנסות להכניס אלמנט רוחני להלכות החשובות יותר.   עליו לבחור במצווה בעלת חשיבות יתירה, ולנהוג בה בדקדוק יתר.   ייתכן שמהלך כזה יתבטא בהגדלת זמן הלימוד, או בכל מעשה מקביל המעיד על הנאתו של האדם ואהבתו לאותה מצווה ספציפית.   לפעמים, יכול דבר זה להיעשות באמצעות השקעת מאמצים רבים במצווה על מנת לקיימה במצבים קשים.   מאמץ כזה משמעותי אפילו אם קיום המצווה לא התבצע כפי שהיה מתבצע במצב נורמלי.   לדוגמא, כשהייתי כלוא במחנה עבודה בזמן השואה, נהגתי לשים בכיס בבוקר יום שישי את החולצה הנקייה ביותר שהייתה לי (למרות שהיא הייתה רחוקה מלהיות נקייה).   אחר כך, הייתי לובש אותה כשעה לפני שבת.   למרות שלא היה זה הלבוש הרגיל שלי בשבת, היה לי מאוד חשוב ללבוש את החולצה ההיא.   לפעולה זו הייתה, מבחינתי, משמעות רבה יותר ממשמעות הלבוש שהייתי רגיל ללבוש בשבת בדרך כלל.   פעולה זו הייתה חשובה כל כך בעיני, משום שכל הרגשות שלי מוקדו באותה פעולה - הפעולה היחידה שאותה יכולתי לעשות.   מכיוון שהייתי מוכרח לעבוד בשבת, ביטא דבר זה את כל מה שיכולתי לעשות לכבוד שבת.

 

  על האדם לשאוף להתעלות כזו גם כאשר יש ביכולתו לקיים את כל חלקי המצווה (ולא רק חלק אחד מהמצווה, שבו הוא ממקד את כל התלהבותו).   והיה והוא חש ביופייה של המצווה, עליו להשתמש בתחושה זו על מנת להפיח מן ההתלהבות הזו גם בחייו היומיומיים.   נקווה כי באמצעות קביעת סדר עדיפויות רוחני, ובאמצעות הפחת רוח בחלק מהמצוות הללו, נוכל ללכת בדרכו של משה - איש הרוח.

 

(סעודה שלישית, שבת   פרשת פקודי תשנ"ז)

 

 

***********************************

כדי להרשם יש לשלוח בקשה לכתובת

   MAJORDOMO@ETZION.ORG.IL

עם התוכן:

  GET YHE-TEST H-SUBSCRIBE.

 

קיימת גם מערכת שיעורים באנגלית.   כדי לקבל רשימת השיעורים, יש לשלוח בקשה לכתובת:

  LISTS@VBM-TORAH.ORG

 עם התוכן:

     GET YHE-ABOUT COURSES.

 

בשאלות אפשר לפנות למשרד הישיבה 02-9931-456 ולבקש את משרד האינטרנט, או לכתוב לכתובת YHE@JER1.CO.IL

***********************************

כל הזכויות שמורות   1999   ישיבת הר עציון